חידושי אגדות על נדרים סה.

דכתיב ויואל משה גו' ואין אלה אלא לשון שבועה כו'. מה שהוציאו מלת ויואל ממשמעו לשון רצון ללשון שבועה עי' בדברי הרא"ם ול"נ דאין צורך אלא במדין לך גו' דמלת לך הוא יתור לשון לדרשא במדין נדרת לך שם והתר בפניו ושבועה זו לא הוזכרה מפורש בקרא וע"כ אמרו דודאי הוזכרה מדכתיב ויואל משה גו' שהוא לשון שבועה שאחר שנדר ליתרו לשבת עמו ולא ישוב למצרים נתן לו בתו צפורה ומייתי דהוה לשון שבועה מצדקיהו דכתיב ויבא אתו באלה גו' וכמה קראי דכתיבי בתורה דכתיב בהו לשון אלה שהיא שבועה ולא מייתי אלא הך קרא דצדקיהו משום דבעי לאתויי דצדקיהו לא עשה יפה שהתירו לו שלא בפניו שלא עשה כמשה שדקדק להתיר לו בפני יתרו:

מאי מרדותיה אשכחיה כו'. דאי כפשטיה שהשביעו שלא ימרוד מלהשתעבד לו כרוב מרד דקרא הא ודאי צדיק כצדקיהו כמפורש בפרק חלק ובהוריות שהיה צדיק גמור לא היה עובר על שבועה זו אבל שבועה זו דלא מגלית עלי שהיה מצטער צדקיהו בגופיה מתוך צערא דגופיה הוה סבר דשרי לו לגלות ע"י התרה אפי' שלא בפניו ועי"ל כדאמרינן פרק אין מעמידין ההיא מטרוניתא א"ל לר"י אשתבע לי דלא מגלית אשתבע לאלהא ישראל לא מגלינא למחר דרשה בבי מדרשא והכי אשתבע לאלהא ישראל לא מגלינא לעמיה ישראל מגלינא וה"נ הכא אשתבע ליה הכי לאלהא ישראל לא מגלינא מיהו משום חילול השם כיון דלא גלי ליה הכי מעיקרא התם דקאמר דגלי לה מעיקרא משום חילול השם הוצרך להתיר נדרו ואפילו שלא בפניו כיון דשרי בדיעבד וק"ל:

דהוה קאכיל ארנבתא כו'. דרך בעלי מלחמות שהם אכזריים ובעלי נפש היפה לאכול אינו מבושל ונא אבל הוסיף במזגו וטבעו הרעה בארנבת מיד שצד אותו בעודו בידו אכלו חי וזה ודאי מדת אכזר הוא ביותר ולא רצה לגלותו וק"ל:

מיד ישבו לארץ ידמו זקני גו'. לפי פשוטו ה"ל למכתב ישבו בקמ"ץ תחת היו"ד וכן דמו בלא י' כמו בסיפא דהאי קרא העלו עפר גו' חגרו שק גו' אבל ישבו בצירי תחת יו"ד הוא לשון ציווי וכן ידמו שנ"נ א"ל שישבו לארץ וידמו תחת שאמרו להתיר נדרו בישיבה על כסאות ומפורש במדרש כשמרד צדקיהו כו' ושלח בשביל סנהדרין וראה אותם אנשים של צורה והושיב אותם בקתדראות של זהב כו' כיון שהגיעו לפ' נדרים כו' א"כ התרתם לצדקיהו שבועתו ושמטום לארץ כו' עיין ברש"י שם: