חידושי אגדות על נדרים כב.

אלו הוה ידעת דפתחין פנקסך כו'. באבות שנינו הפנקס פתוח והיד כו' היינו לגבי שכבר חטאו כמ"ש לעיל מיניה הכל נתון בערבון כו' והכא ה"ק לגבי מי שכבר היה צדיק ע"י נדר שנדר זה הוא תחלת חטאו לפתוח בעבירה זו את פנקסו וממשמשין כו' וק"ל:

פתח לי' ר"ג כו' יש בוטה כמקדרות כו' כל הבוטה כו'. מלת בוטה לא מצינו במקרא אלא לגבי נדר ושבועה כמו לבטא בשפתים מבטא שפתיה ויבטא בשפתיו גם אצל שפה לפי שדיבור החיצוני נקרא ע"ש השפתים שנדבר בלא כוונת הלב דהיינו נדר ושבועה שהיום נדר ולמחר מתחרט כמ"ש בשמעתין לב זה עלך וז"ש כל הבוטה בנדר ושבועה ראוי לדוקרו כי היא בודאי בלא לב וכוונה ולשון חכמים שהוא דיבור הפנימי בכוונת הלב נקרא ע"ש הלשון הוא מרפא למצוא לו פתח וחרטה ככל הנך דשמעתין וק"ל:

הנודר כאילו בנה במה כו'. מבואר בחידושינו ביבמות פ' ב"ש:

וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז נראה לפרש דההוא קרא מהך ג"ש גופיה יתפרש לענין נדרים דרוב נדרים המדיר חבירו שלא יהנה חבירו ממנו או גם הוא מחבירו בא מתוך רוגז וכעס שיש לו עם חבירו כהך דלעיל אילו לא מרגזין לי כו' והיא ודאי מדת רשעים או מדת סדום היא שנקראו ג"כ רשעים כמאמרם באבות האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדת סדום שלך שלי ושלי שלי רשע וז"ש כי שם במיתתם חדלו הרשעים מרוגז וכעס להדיר את חברו שלא יהנו זה מזה ולזה קאמר כנדרי כשרים לא אמר כלום שאין זה מדתם אלא מדתם שלי שלך ושלך שלך ודו"ק:

כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו. עי' ברא"ש ובר"ן ועוד נראה לדקדק מלשון כל מיני כו' דמיני אש של גיהנם מרתחי ביה כי הכעס מתולדות אש ולכך נקראת חימה ובת"ח אמרו אורייתא הוא דמרתחא ביה שנאמר הלא כה דברי כאש גו':

ואין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל גו' וגם רשע ליום רעה כו'. ע"פ מ"ש בפ"ק דב"ב שאמר איוב בראת צדיקים בראת ג"ע בראת רשעים בראת גיהנם כו' שהרהר אחר בריאתו של הקב"ה דלא ה"ל לברוא הרשעים ולעומת זה הגיהנם ולבטל דעתו אמר שלמה כל פעל ה' למענהו להודיע גדולתו וגם הרשע ליום רעה שהוא גיהנם פעל למענהו להודיע גדולת משפטו שכל זה קילוסו כמפורש באגדת משלי ודו"ק:

ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון גו' איזה דבר שמכלה כו'. משום דלפום ריהטא לב רגז אין זה מן הקללות אבל הרוגז והכעס ממדות הרעות הוא וע"כ אמר דה"ק דמתוך לב רגז שיתן לך יבא לך קללה זו שהיא כליון עינים גו' ואיזהו דבר כו' וק"ל:

ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב כו'. כי היצה"ר שולט בח"ל יותר מבא"י והכעס הוא ממדות היצה"ר וזו כוונת הכתוב כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ גו' ר"ל אחר שידעתי את יצרו אשר שולט בו והוא עושה היום במדבר בטרם אביאנו גו' ואין לי לענוש אותם כ"כ אבל בבואם לא"י אם יעשו עוד רעות כזאת ראוי לענוש יותר אחר אשר שאין היצר שולט בהם כ"כ בא"י וק"ל: