חידושי אגדות על מועד קטן טז:

א"ל עייא מי קורא לך בחוץ כו' פרש"י עייא כך כינה שמו של רבי חייא לשון גנאי כו' עכ"ל ונראה דהיינו לשון גנאי לפי שרבי חייא היה מגמגם בלשונו שהיה אומר ה' במקים ח' כדאמרינן במגילה שא"ל רבי כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה' לא נמצא אתה מגדף וה"נ היה מגמגם בע' כדאמרינן שם שקורין לא' ע' לפי שאלו אותיות הם קרובים בלשון מאותיות אהח"ע ובדרך לגלוג היה קורא אותו עייא במקום חייא כפי גמגום לשונו ואמר לו מי קורא לך בחוץ רמז לו שהיה לומד בחוץ כמ"ש חכמות בחוץ תרונה:

נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין כו'. ומוקי לה בנזיפה דנשיא. ויש לדקדק דאכתי תקשי וכי נזיפותיה דנשיא הוה טפי מנזיפותיה דהקב"ה דכתיב הלא תכלם שבעת ימים כדמייתי מיניה לעיל דאין נזיפה פחות מז' ימים ומיניה נמי נילף דאין נזיפה יותר מז' ימים וי"ל דלכך קאמר בברייתא אע"פ שאין ראיה לדבר זכר כו' דראיה גמורה אינה דז' דהתם אינה אלא משום צרעת שהיה לה וה"ק קרא ואביה ירק גו' הלא תכלם שבעת ימים משום נזיפה ולא גרע צרעת דידה ועי"ל דהתם משום שלא יתעכבו ישראל עוד בשבילה כדכתיב והעם לא נסע עד גו'.

א"ל זה ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה ברצות ה' דרכי גו'. ר"ל זה השליח שראה אותו הלך בדרכו ופגע בו וא"ל תא וזה שליח שני שלא ראה אותו לפי שלא הלך בדרכו ולא א"ל דלא ליתי:

א"ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא שלשת כו'. הני ג' לשונות כמשמעה מקרא משנה ותלמוד וכמאמר ישלש אדם שנותיו במקרא במשנה ובתלמוד ואמר אם שלשת לא פירשו לך היינו שלא שמשת ת"ח כל הצורך שיפרשו לך חכמות בחוץ גו' כדרבא כו' שתורתו מכרזת עליו מבחוץ כו' וכן יתפרש כל הענין ברחובות תתן קולה גו' שמכרזת עליו ברחובות ובפתחי שערים גו' שיהיה שמו נודע בשערים כשם הגדולים:

והא כתיב לא מראש בסתר גו' ההיא ביומי דכלה כו'. וה"ה דהמ"ל דההוא בתחלת נתינת התורה בסיני איירי כדמוקמינן ליה בפ' ר' עקיבא ושם מפורש:

האי חמוקי ירכיך כו' מוקי לה בצדקה ובגמ"ח כו'. דכתיב ברישיה דקרא מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב דהיינו נודבי צדקה ועושים גמ"ח:

והוו חייקי ליה למר עוקבא בציפתא כו'. נראה דר"ל גם שבדינא היה שמואל יושב לפני מר עוקבא לפי שהיה הוא נשיא מ"מ נהג מר עוקבא ענוות בעצמו נגד שמואל והוו חייקי ליה מקום בנמוכות ע"ג ציפתא דהיינו מחצלת שכל זה דרך שפלות עשה לגבי שמואל:

וקא מניפה חושלאי כו'. דהיינו שעורים קלופים והיתה מניפה קליפתן מתוכן:

אלמלא אתה שאול והוא דוד כו' פרש"י אתה שאול שנולדת במזל שלו והוא דוד שנולד במזל שלך עכ"ל והוא דחוק לתלות מלכות בית דוד במזל ועוד דהא אמרינן בסוף פ"ב דמס' שבת אין מזל לישראל גם עי' על פי' הר"ן בזה בע"י שהוא דחוק ונראה לפרש ע"פ מ"ש ביומא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה שאול באחד ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו וכו' ושם פירשנו ע"ד הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים היינו דדוד נתן לבו לשוב בתשובה וקבל עליו יסורין להודות על חטאיו ובקש סליחה ממנו ית' ב"ה כמפורש בספר תהלים וכדלקמן שהקים עולה של תשובה ומן השמים סייעוהו משא"כ שאול שלא מצינו בו שבקש סליחה ולא בקש לקבל יסורין על מעשה דאגג והשתא ה"ק הכא אלמלי אתה שאול שלא שב בכל לבו ולא סייעיה מריה והוא דוד שהיה מקבל עליו לשוב בתשובה וסייעיה מריה אבדתי כמה דוד מפניו שהוא צדיק ממך שהוא באחד ואתה בשתים ודו"ק:

על דברי כוש בן ימיני וכו כוש שמו כו' משמע ליה בפשיטות דקאי אשאול דלא מצינו בכל עניני דוד שום מעשה שהיה לו עם כוש אבל מצינו רוב עניניו עם שאול שהיה בן ימיני. וקאמר מה כוש משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו דכן מצינו דמדמה המעשים לעורו של כושי כמ"ש היהפוך כושי עורו גו' גם אתם תוכלו להיטיב גו' ר"ל דשאר צבעים אפשר להשתנות משא"כ צבע השחור של עור הכושי שהוא בתולדתו כך ולא משתנה:

כיוצא בו על אודות האשה הכושית כו' והלא צפורה שמה כו'. הכי משמע ליה דלאו אשה אחרת היא מדכתיב האשה הכושית בה' הידיעה דמשמע האשה הנזכרת כבר והיא צפורה שנזכרת כבר שהיא אשתו של משה וכן גבי עבד מלך הכושי בה' הידיעה דקאי אמלך שנזכר לפניו שהוא צדקיהו שהיה אז מלך ולא קאי אעבד הנזכר לפני פניו ובמדרש קאמר דקאי הכושי אעבד והוא ברוך בן נריה ולא יתיישב לפי זה הה' הידיעה דהכושי וקראה כושית גבי דבור מרים ואהרן כלומר שהיתה ככושית משונה במעשיה הטובים ומשה היה פורש ממנה ואמרו הרק אך במשה גו' וכן עבד מלך הכושי שדימה את צדקיהו באותו מעשה הטוב שהציל את ירמיהו מן הבור לכושי המשונה בעורו וכן הלא כבני כושיים אתם גו' לגבי שאר אומות שזכר שם ופלשתים מכפתור וארם מקיר קרא את ישראל כושיים שהם משונים במעשיהם הטובים משאר אומות כמו שהכושי משונה בעורו משאר כל אדם:

שהקים עולה של תשובה כו' מפורש פ"ק דע"ז:

ה"ק אמר אלהי ישראל כו' מי מושל בי צדיק כו' לשון רש"י בספר שמואל ורבותינו פירשוהו אמר דוד אלהי ישראל לי דבר אלי דבר צור ישראל ומושל באדם אני ומי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה עכ"ל וסיפיה דהאי קרא יראת אלהים ויש לפרש עד"ז ומי מושל בי צדיק ע"י יראת אלהים ע"ד שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים זו הגזירה אינה בידי שמים שהצדיק מושל בי:

ה"ק ואלה שמות גבורותיו של דוד כו'. דלפי פשטיה דואלה שמות הגבורים אשר היה לדוד מוסב אדלמטה דחשוב שמות אנשים הגבורים אשר היו לדוד אין מקום לכאן יושב בשבת גו' וע"כ דרשו דכוליה קרא מוסב לדוד שהיה לו שם גבורה כשהיה יושב בישיבה כדרך הגבורים שלא היה יושב על כרים וכסתות כראוי למלך וא"ל הקב"ה אחר שהשפלת עצמך בשעה שעסקת בתורה כאילו אינך מלך תחכמוני תהא כמוני כו' כדלעיל שהצדיק מושל בי שאני גוזר גזירה כו' והיינו כמוני שאני מבטל בכל שאר הדברים גזירות ומחשבות שאר אדם כך אתה תהיה מבטל גזירתי כדלעיל הצדיק מושל בי כו'. ואמר שהוא ראש השלישים לג' אבות כו' כפרש"י ועוד אמרי' בפרק ע"פ בסעודה דלעתיד דג' האבות ימנעו מלברך ודוד יאמר לי נאה לברך כו' ע"ש והיינו שהוא ראש לג' אבות שהגדול מברך.

אמר עדוני}צ"ל עדינו. המגיה{ העצני כו' היה מעדן עצמו כתולעת כו' עי' פרש"י בספר שמואל עדינו כשהיה עוסק בתורה כורך ומקשר עצמו כתולעת כמו מעדנות כימה כו' ע"ש ובערוך פי' כשהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו עד שיתרכך בשרו כתולעת שתהא דעתו מיושבת עליו וכשהיה יוצא למלחמה היה מתקשה כעץ כל מדה עושה בשעת הצורך עכ"ל:

על ח' מאות כו' שהיה זורק חץ. בקרא לא הוזכר חץ אבל משמע ליה בפעם אחת היינו במכה א' וזה א"א רק בחץ שהולך מרחוק מאיש לאיש עד ח' מאות איש שנעשו חללים וז"ש חלל לשון יחיד כאילו ח' מאות איש הוו איש א'. ואמר

שהיה מתאנח על מאתים דכתיב איכה ירדוף אחד אלף. משמע ליה הכי איכה ירדוף א' מישראל אלף מן האומות ורש"י בחומש פי' בהיפך איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מישראל כשהן בגלות הוא ע"פ הספרי ואמר כאן דודאי זו הברכה דא' מישראל ירדוף אלף מהאומות ודאי נתקיים בימי דוד וא"כ מאי רבותיה דח' מאות חלל שהרי לא נתקיים בו איכה ירדוף א' אלף וקאמר דודאי שהיה ראוי להתקיים בדוד וע"ז היה מתאנח ויצתה בת קול רק בדבר אוריה וגו' שהחטא של הריגת אוריה במלחמה גרם לו שלא הרג עוד ב' מאות חלל במלחמה: