חידושי אגדות על מועד קטן טז.

מנלן דקבעינן דוכתא ומשדרינן שלוחא דבי דינא ומזמינן ליה כו'. ברא"ש ל"ג הכא ומזמינן ליה לדינא דלקמן ילפינן ליה מאידך קרא דכתיב ויאמר משה אל קרח גו' ואפשר לקיים נוסחת גמרות שלנו דמהאי קרא קמא ודאי נמי משמע הזמנה אלא דמשמע מיניה נמי שידור שליחות וקביעות דוכתא נמי משמע מיניה מסיפא דקרא שאמרו לא נעלה דהיינו לא נעלה לתרע בית דינך שקבעת לך מקום ב"ד דמצינו בו לשון עלייה ועלתה יבמתו השערה:

לקמיה גברא רבה דכתיב לפני ה' כו'. עיין בזה בדברי הר"ן בשם הראב"ד:

זימנא בתר זימנא דכתיב קראו שם פרעה גו'. עיין ברש"י והר"ן פי' בע"א ע"ש:

לא מתחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר גו'. לפי פשוטו שעל עצמם אמרו כן וכתולה קללתו בחבירו כפרש"י בחומש לא משמע מיניה אפקרותא ולא לישנא בישא והר"ן פי' העיני האנשים אמשה קאמר אלא שכינה הכתוב וכתיב ויחר למשה משמע דא"ל עכ"ל ור"ל שקללו את משה בניקור העין והכתוב כינה לכתוב האנשים ההם כאילו על אחרים אמרו:

וא"ד כוכבא הוה כו' פרש"י מזלא דסיסרא עכ"ל. אולי שמצא כן במדרש וקאמר שהיה לו לבא לעזרת ה' גו' ע"פ מ"ש שהמלאך רע יענה אמן:

מאי הרדפה כו' מנדין אותו כו' והוא לשון רדיפה שרודפין אותי עד חרמה עד שיציית דין ובערוך הביא בערך הרדף ואפשר שמפרש ליה מלשון הרדופני שהוא אילן שגדל עליו דבר מר והיינו שכותבין עליו מרורות עד שיציית דין ועיין בר"ן:

א"ל בר קפרא איני מכירך כו' פרש"י רמז לו שאינו רוצה לראותו עכ"ל. ואין זה משמעו ויש לפרש דה"ק שאתה אומר ומה רבו אומר בדבר זה היאך אתה מכיר אותי בכך והרי אני איני מכירך:

חמוקי ירכיך גו' מה ירך בסתר אף דברי תורה כו'. לשון חמוקי פירשוהו מלשון סתר ודימה התורה לסתרו של ירך שהוא תמיד מכוסה: