חידושי אגדות על כתובות י:

בעולה ריחה נודף בתולה כו'. עיין במסכת יבמות:

דור קטוע. עיין פרש"י ובערוך מפורש דור קטוע שלא תלד ויפסוק הדור כו' עכ"ל וכדאמרינן לקמן כך דמים יפין לאשה כו' שדמיה מרובים בניה מרובים וק"ל:

אלמנה ע"ש מנה כו' הגם כי מצינו כן בלשון זכר כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו וגו' דריש אלמנה ע"ש מנה ואיכא למימר איידי דקרי לה אלמנה קרי לזכר אלמן כדאמרינן באלמנה מן הארוסין:

ותנא רב יוסף אשור זו סליקא כו'. עיין בדברי התוס' מה שכתבו וכן מכוש לא מצי למפרך דמצינו למימר דאשור וכוש שם המחוז כו' ולענין כוש אף לפי האמת יש לפרשו מלשון מחוז וכן בחוילה אלא באשור היה קבלתם דהוא שם העיר ונראה עוד לדקדק כן מלשון המקרא דכתיב ארץ החוילה וארץ כוש אבל באשור לא כתיב ארץ דמשמע שם העיר טפי ורש"י בפי' החומש כתב כוש ואשור עדיין לא היו וכתב המקרא על העתיד עכ"ל והוא ע"פ ב"ר שהזכיר גם כוש ולא ידעתי למה לא הזכיר גם חוילה דכתיב מקמיה וכמ"ש בב"ר גם כן גבי חוילה ודברי התוס' קצת מגומגם שכתבו בסוף דבריהם וסביב סליקא הולך חדקל ולא אצל אשור שהיה בימי משה עכ"ל דמהיכא תיתי לן שהיה אשור אחר קודם משה עד שהוצרכו לומר ולא אצל אשור שהיה בימי משה:

מטר משקה מרוה כו' מזבח מזיח מזין כו'. גבי מזבח ודאי דאיכא לפרושי דמלשון מזבח דריש ליה נוטריקון אבל גבי מטר וכן לקמן גבי תמרי משחנן כו' אין מקום לפרש דמלשון דריש ליה אלא דחשיב בכל הנהו המעלות טובות שבהן בלי הוראה מלשון ונראה לפרש במעלות המזבח שזכר נרמזו בלשון מזבח לפי הקרבנות שמקטירין עליו.

ואמר מזיח גזירות רעות הוא הקטורת שנקטר עליו כמ"ש ויעמוד בין המתים וגו' ותעצר המגפה.

ואמר מזין הוא הקרבן תמיד ושאר עולות שנקרבו עליו שנאמר בו לחמי לאשי ריח וגו' וכי ללחם שלנו הוא צריך אבל הוא לחם ומזון שלנו.

ואמר מחבב על השלמים שנקרבו עליו שהם מביאים שלום וחבה בין ישראל לאביהם שבשמים. ואמר מכפר על החטאות והאשמות שבאו לכפרה על עונות ע"פ הכוונה זו איתא במדרש ויקרא רבה שדרשו מלשון שע"כ נקרא מזבח מ' מחילה ז' זכות ב' ברכה ח' חיום היינו מחילה במקום מכפר שהם חטאות ואשמות זכות במקום מחבב השלמים המביאים זכות ושלום להם ברכה במקום מזין שהם הקרבת תמידים ועולות חיים במקום מזיח שהוא הקטורת כמ"ש ויעמוד בין המתים ובין החיים וק"ל:

[דשא אמר רבא דרך שם כו'. מבואר פרק המוציא יין ע"ש]: