חידושי אגדות על חגיגה יד.

ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים כו'. ר"ל דור נאמר על י' שנים ואמר שלא שתל הקב"ה עשרה (ס"א הרבה) מהן בדור א' שלא היה קיום לדור ההוא מפני רשעותן אבל שתלן ופזרן מקצת מהן בכל דור ודור שאפשר שיתקיים הדור ההוא במיעוטן:

אשר קומטו לברכה כו'. לפי הדרש דקאי על רשעים יהיה בלא עת מחובר למעלה וה"ק אשר קומטו מלהבראות בעתם היינו קודם מתן תורה ונבראו אח"כ בלא עתם בכל דור ודור אבל לדרש זה דאשר קומטו לברכה נראה דבלא עת הוא מחובר למטה וה"ק אשר קומטו שמקמטין עצמן בעוה"ז שהוא עולם הזמניי ועתי הרי בעוה"ב שהוא בלא עת שאינו עולם זמניי ועתי יהיה זוכה לגלות להם הקב"ה אז סודו שנאמר נהר יוצק גו' והוא רמז לתענוג נפשי שיהיה לצדיקים בעוה"ב כמ"ש בתענית גבי ר"א בן פדת יהיבנא לך לעלמא דאתי י"ג נהרי דמשכי אפרסמון דמענגת בהו:

כל יום כו' שנאמר חדשים לבקרים גו'. דהיינו בבוקר של כל יום דדרכן אז לומר שירה כמ"ש ברן יחד כוכבי בוקר גו' מתחדשות מלאכים ושרפים לומר שירה ואמר בזה רבה אמונתך ר"ל אמונת הבריאה שהקב"ה ברא העולם והרי הוא מחדשו בכל יום אף במלאכים וע"ז תיקנו ביוצר ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה כו' ואמר ג"כ במלאכים יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' כלומר בכל יום בורא חדשים כו' כמ"ש התוס':

נברא ממנו מלאך אחד שנאמר וברוח פיו כל צבאם. לפי פשוטו דקרא צבא השמים הם כוכבים ומזלות אבל מדשינה גבי כל צבאיו וברוח פיו משמע דבצבאות הרוחניים משתעי קרא והם המלאכים מיהו פשטיה דקרא בתחלת בריאת עולם משתעי ומנלן הא דכל דבור שיוצא מפי כו' וי"ל דסמיך נמי אדרשה דלעיל חדשים לבקרים גו' שבכל יום מתחדש בריאת מלאכים ולא פליג אלא אהא דקאמר לעיל דמנהר דינור נבראין בכל יום ורשב"ן קאמר דמרוח פיו של הקב"ה נבראין בכל יום וכן נראה מדברי התוס':

כתוב אחד אומר לבושי' גו' ל"ק כאן בישיבה כו'. דההוא קרא בדניאל ביושב ודן קמשתעי כדכתיב ברישא דקרא ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג גו' אבל ההוא קרא דשיר השירים משתעי על הרוב ביציאת מצרים שנדמה להם כגבור במלחמה כמ"ש ה' איש מלחמה וע"ש:

כורסיה גו' עד די כורסוון רמיו גו' אחד לו ואחד לדוד כו'. בחד קרא כתיבי ור"ל קודם שהתחיל להתנבא על אבדון חיה הרביעית אמר עד די כורסוון רמיו גו' שהקב"ה יכין לו כסא וגם לדוד כסא דהיינו למלך המשיח כמפורש בסוף הענין עד די קטילת חיותא גו' וארו עם ענני שמיא כבר אינש גו' וליה יהיב שולטן ויקר ומלכות גו' ואמר בהאי קרא גם שיכין שתי כסאות להיות מוכן אח"כ כסא א' למלך המשיח מ"מ עתה עתיק יומין לחוד יתיב על כורסיה לדון במשפט כל האומות וקאמר ליה ר"י הגלילי עד מתי אתה עושה שכינה חול שיכלול כסא של דוד עם כסא הקב"ה אלא דב' כסאות יכין הקב"ה אחד לישב עליו הוא לדון את אומות ואחד לעשות צדקה עם ישראל וקאמר דעתיק יומין יתיב ברישא על אותו כורסיה לדון אומות העולם מקודם ואחר כך יתיב על כסא של צדקה לישראל דכן מפורש שם עד די קטילת חיותא גו' וארו עם ענני שמיא כבר אינש גו' וקא"ל ראב"ע עקיבא מה לך כו' דלא ניחא ליה למימר הכי דמה לו להזכיר כאן לגבי דין אומות העולם כסא של צדקה וע"כ אמר דכולו בכסא של דין קאמר אחד לכסא דיתיב עליה ואחד לשרפרף כו' זהו הנראה לפרש הסוגיא לפרש"י דכורסוון בנו"ן מורה על הרבים ויש לדקדק לפירושו דאההוא חד קרא עד די כורסוון גו' דברישא דקרא לחוד ה"ל לדקדק כן תרי כסאות למה ולולא פרש"י נראה דכורסוון לא משמע ליה לשון רבים אלא דוי"ו ונו"ן מורה אקטנות כמ"ש המפרשים במלת אישון ובמלת שבתון והשתא רמז דכורסיה שביבין גו' משמע לשון גודל וכורסוון רמיו משמע לשון קטנות וקאמר אחד לו מורה על הגודל ואחד לדוד מורה על הקטנות כלפי כסא הקב"ה וקאמר ליה אתה עושה של שכינה חול דודאי תרוייהו בשל שכינה קמשתעי אלא א' לדין כלפי עובדי כוכבים ואחד לצדקה כלפי ישראל וקא"ל מה לך אצל אגדות דלא שייך להזכיר הכא של צדקה כמ"ש לעיל וקא"ל אלא דכולו בכסא של דין קאמר א' לכסא היינו שמורה על הגודל לישב ואחד לשרפרף שהוא כעין כסא קטן כלפי הכסא גופיה:

ח"י קללות כו' משען אלו בעלי מקרא כו'. דלפי פשוטו הוא כפול בענינו מאי משען ומשענה ומשען לחם ומשען מים גו' וע"כ דרשו כל הענין בתורה ובמצות ואמר משען אלו בעלי מקרא שהתורה שבכתב גופיה היא ודאי המשען שיסמוך עליה האדם בכל מעשיו ואמר משענה בלשון נקבה אלו בעלי משנה שהמשנה כנקבה לגבי תורה גופה שאין להשען על המשנה בטוב כמ"ש התנאים מבלי עולם שמורים הלכה מתוך משנתן ואמר משען לחם אלו בעלי תלמוד כמו שהלחם הוא עיקר מזון הגוף כך התלמוד מזון הנפש וקראו משען בלשון זכר שיש לסמוך על תורה שבע"פ כמ"ש תלמוד אין לך מדה גדולה מזו ומייתי שנאמר לכו לחמו בלחמי גו' כמ"ש שהתלמוד הוא עיקר מזון הנפש להשען עליו כמו שהלחם עיקר מזון הגופני וכפרש"י. ואמר כל משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין כו' התורה בכלל נמשלה למים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים בהרבה דמיונות כמפורש במסכת תענית ומשום דהכא כבר נזכרו קצת חלקי התורה קאמר דמיון זה למים לגבי אגדות שמושכין כו' ואמר גבור זה בעל שמועות כו' כמו שהגבור יש בידו ובכחו לעשות גבורה כן הבעלי שמועות מוכנים הם בידו ובכחו ואיש מלחמה כו' היינו גם שאין בידו ובכחו גבורתו מ"מ אחרי שיודע בתחבולות מלחמה הוא מנצח חבירו כן מי שיודע לישא וליתן כו' גם שאין בידו שמועות מתוך חריפתו שיודע במלחמתה של תורה יבא על אמתתה. ואמר שופט זה כו' נביא כמשמעו ר"ל דהוסר מהם הנבואה כמ"ש אין עוד נביא גו' אבל בשופט לא אמר כמשמעו דודאי יהיה להם שופט אלא השופט הדן אמת לאמתו יסור מהם. ואמר קוסם זה מלך שנא' קסם על שפתי מלך דלפי משמעו אין זה קללה דהקסם ממש הוא אסור בישראל וע"כ אמר שרמז על המלך שנאמר קסם על שפתי מלך וגו' שמדמה דבריו במשפט שלא ימעל כאלו הוא קוסם קסמים. ועוי"ל שקורא למלך קוסם שהוא מותר לידע בכשפים כמ"ש בפ"ק דסנהדרין דאין מושיבין בסנהדרין כו' ובעלי כשפים ויודעין בע' לשון ע"ש: זקן כו' דודאי הזקנה ממש לא הוסר מהם אלא זה שראוי לישיבה כדאמרינן זקן זה שקנה חכמה ואמר שר חמשים אל תקרי כו' דמצינו בקרא שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים שרי עשרות והכא לא נקט שרי עשרות שהוסר מהם רק שר חמשים למדרש אל תקרי חמשים אלא חומשין כו'. נראה שאין זה בכלל בעלי מקרא דלא ראי זה כראי זה דבעלי מקרא משמע בכל המקרא הוא בקי אבל אינו יודע לישא וליתן בהם אבל שר חומשין היינו שיודע גם לישא וליתן בה' חומשין ובשאר המקרא אין יודע:

שנושאין פנים לדורו כו' לישא פנים לעצמן אין זה בכלל הקללות ולא הוסר מהם שהרי בכל דור יש צדיקים שנושאים פנים להן למעלה וכן למטה אבל שיהיו נושאין פנים גם לדורם בעבורם כגון ר"ח ב"ד למעלה ור' אבהו למטה הוסר מישראל בקללות ישעיה. ואמר יועץ שיודע לעבר שנים כו' אף דמצינו לשון עצה גם במילי דעלמא מ"מ הכא נלמד מענינו שהיא עצה הנוגעת במילי דתורה כגון לעבר שנים כו'. ואמר וחכם זה תלמיד המחכים את כו' חרשים בשעה שפותח כו' לפי פשטיה חכם חרשים הוא דבוק והדרש חשיב ליה בתרתי כאילו אינו דבוק וכן נבון לחש הוא דבוק וחשיב ליה בתרתי ואפשר משום שהקרי בלשון דבוק לא משמע ליה חכם כמשמעו אלא המחכים את רבו וכן בנבון שהקרי בלשון דבוק משמע ליה מבין דבר כו':

ונתתי נערים שריהם כו' אלו בני אדם שמנוערין כו' שיהו נערים שריהם אין זו קללה אם הם טובים ולכך דרשו דגם זה בכלל הקללה בני אדם שמנוערין ואמר ותעלולים ימשלו בם כו' תעלי בני תעלי. מדכתיב תעלולים בשני למדי"ן דרשו תעלי בני תעלי להפליג הענין שהשפלים ביותר ימשלו בם. ואמר ירהבו הנער בזקן כו' אלו בני אדם שמנוערין כו' נלמד מענינו דלאו ממש בנער וזקן ונקלה בנכבד משתעי קרא אלא לענין תורה ומצות קמשתעי קרא דנער שמנוער מן המצות וההיפך זקן שקנה חכמה ומלא מצות כרמון ויבא מי שחמורות כו' דהיינו שכלן קלים בעיניו וההיפך מי שקלות כו' שכולן חמורות הם בעיניו ונראה לפרש הא דאמר שבקללה זו דירהבו הנער וגו' נתקררה דעתו של ישעיה שהוא על פי מה שכתבו בפרק חלק בעקבות משיחא כו' ויראי חטא ימאסו כו' נערים ילבינו פני זקנים כו' וכיון דקללה זו סימן לביאת המשיח נתקררה בה דעתו של ישעיה:

אפי' בשעת כשלונה כו'. ולא חרבה ירושלים עד שפסקו כו' מפורש פרק כל כתבי: