חידושי אגדות על ברכות נג:

חד עביד כב"ש ואשכח ארנקא כו'. לקיים דברי ב"ש מי ששכח ארנקא בראש כו' וע"ד ותגזר אומר ויקם לך וגו' וק"ל:

דכתיב כנפי יונה וגו'. הכא לא איצטריך ליה לאתויי אלא דמתילא ליונה בכמה קראי וע"ש שהיונה אינה מזדקקת אלא לבן זוגה כן כנ"י אינן מזדווגין אלא לאביהם שבשמים אלא דאגב דמייתי לה' בפ' במה טומנין (שבת מט.) אעובדא דאלישע בעל כנפים דאמר התם ומ"ש כנפי יונה כו' מייתי ליה נמי הכא וע"ש גם בתוספות וק"ל:

גדול העונה אמן כו'. שהרי גוליירין מתגרין כו' מפורש בסוף מסכת נזיר:

והתקדשתם אלו מים ראשונים. דבא מצד הקדושה והטהרה משום סרך תרומה:

והייתם קדושים אלו מים אחרונים. גם הם באו מצד הקדושה כדאמר לעיל דכשם שמזוהם פסול לעבודה כך מזוהם פסול לברכה והא דאמרי' בפ' כל הבשר (חולין קה.) מים אחרונים משום סכנה היינו לאחרים אבל למברך פסול נמי איכא כמ"ש המפרשים:

כי קדוש. זה שמן ערב. גם זה מצד הקדושה להעביר הזוהמא קודם ברכה כפירש"י:

אני ה' אלהיכם זו ברכה דכל ברכה שאין בה שם אינה ברכה ולכאורה זה המקרא הוא דפרשת שמיני דנאמר גבי איסורי מאכלות וטומאתם ושפיר נדרש האי קרא לענין קדושה וטהרה התלוי בסעודה אבל סיפא דקרא אני ה' אלהיכם. לאו היינו קרא דפרשת שמיני אלא דהוא קרא דפרשת קדושים דכתיב גבי עונש דאוב וידעוני וי"ל דאזהרה דידהו משום קדושה וטהרה נמי נגעו בה ודו"ק: