חידושי אגדות על בבא מציעא עה:

מלוי רבית יותר ממה שמרויחין מפסידין כו'. אמר כי טעות הוא בעיני מלוי הרבית והוא שהם חושבין כי המקבל מהם הנה הוא מרויח במעותיו וריוח הוא מקבל ממנו ולא רבית ואינו כן כי יותר שמרויחים לפעמים הם מפסידין לפעמים ועוד אף בשטר עיסקא כיון שאינו נותן לו שכר טירחא ה"ז מפסיד שטורח בחנם ואם כן רבית נוטל ממנו ולא ריוח. ואמר ולא עוד אלא שמשימין מרע"ה חכם כו'. לפי ששאר בעלי עבירה אין מכחיש על עבירתו אבל זה מתנצל על עצמו כי משה חכם ותורתו אמת שלא ליטול רבית וזה שאני נוטל הוא ריוח ואילו היה משה יודע כן לא היה סותם דבריו שלא ליטול רבית ומלשון הזה משה חכם הוא מכחיש בנבואתו שאומר שאינו אלא חכם ולא נביא שהרי לא ידע וכו':

מנין לנושה בחבירו כו'. שאסור לעבור לפניו כו' כאלו דנו בשני דינין שנאמר הרכבת אנוש וגו' מבואר כי בעברו לפניו נכלם ומתבייש ממנו הלוה ואזל סומקא ואתי חיורא והם ב' דינין של תולדות האש והמים הסומק מתולדות האש והחיורא מתולדות מים וק"ל:

דוברות על צדיק עתק שאין להוציא אדם מחזקתו ע"פ דבורו של זה כיון שהוא נוגע בדבר שכל אדם בחזקת צדיק וכשר הוא וק"ל:

קונה אדון לעצמו מאי היא כו'. ולא בעי למימר קונה אדון לעצמו היינו קונה עבד עברי כדאמרינן בפ"ק דקידושין דלא הוי דומיא דהנך שאין להן הנאה כלל משא"כ בקונה ע"ע שיש לו מיהת הנאה בעבדותו גם לא שייך לומר צועק ואינו נענה ודו"ק:

א"ד דביש ליה בהאי מתא כו'. לא ידעתי לכוון אמאי קרי ליה קונה אדון לעצמו ויש לפרש דקאי אצועקין ואינן נענין דאפשר דבמקום אחר יהא נענה כדאמרינן בפ"ק דר"ה שינוי מקום מקרע גזר דינו של אדם שנאמר לך לך מארצך וגו' ודו"ק:

סליק פרק איזהו נשך