חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יבמות ג:א:ט
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Yevamos 3:1:9 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 3:1:9) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →הוי חמשה אחין רב אמר חולץ לאחת והשלישית חולצת מאיזה שירצה ושמואל אמר כו' והרשב"א ז"ל מפיך הגירסא. ואתיא שפיר הא דמסיק רב אמר חליצה קנין ואזדו לטעמי' ודוק:
רב אומר חליצה קנין פי' דרב ס"ל אין זיקה ככניסה רק דע"י החליצה הוי ככניסה והוי כדגרסינן בבבלי דף מ"ד ע"א אמר רחב"א אר"י הוא טעמא דר"ע א"ק בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו ופרש"י דל"ל לר"ע אחות חליצתו מד"ס והא דאיתא לעיל החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ל"ל לר"ע כן אלא פטורה לגמרי לדידי' עיי"ש וזהו שיטת רב דס"ל חליצה קנין [ובמתניתן דדף מ"ד בתירוץ הראשון תני קרובת גרושתו ובזה מסיק בסיפא דמודים חכמים לר"ע] והא דהכתוב קראו ביתו והוי ביתו ע"י החליצה עד שאחותה הוי קרובת גרושתו. לאו דנעשה ע"י החליצה קנין חדש ז"א אלא דע"י החליצה אז הוי הזיקה ככנוסה ונעשית זיקה גמורה ככנוסה והוית ביתו עד שקרינן עלי' וחלצה מביתו כמו ושלחה מביתו. ע"ז מסיק לוי אמר זיקה קנין פי' דאף בלא חליצה ס"ל יש זיקה דזיקה ככנוסה דמיא. ושמואל ס"ל דאף ע"י חליצה לא הוי זיקה ככנוסה. ע"ז אומר מתניתא פליגא על שמואל דחולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' וס"ל להמקשן דהוא משום החליצה דנעשית ככנוסה דהכתוב קראו ביתו דאל"ה אמאי אסור בקרובותי' ומשני שניא היא הכא שכבר נראה לפטור בה פי' לאו משום החליצה אלא משום קודם החליצה שנפלה לפניו והיתה ראוי' לפניו וכמו שנאסר בקרובותיה קודם החליצה כמו כן לאחר החליצה. והאי לישנא איתא לעיל בפ"ק שכבר נראה לפטור בה ופירושו שם פשוט ג"כ על יבמה שראוי' להתייבם ע"ז פריך מתניתא פליגי על רב החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת כו' ברם כמ"ד חליצה קנין ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת פי' דצריכה להיות פטורה לגמרי כמו דבעי שמעון בר בא קומי ר"י מה בין חולץ למגרש ע"ז משני פתר לה לאחר מיתה. פי' דהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל לעיל ברפ"ק ולקמן בה"ז והי"א אינו דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות דאימתי אמרינן כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה י"ע ה"ה כא"א וכו' הנ"מ באיסור אחיות שאינן יבמות דאחת היתה אשתו גמורה בעת הנפילה אבל אחיות יבמות ס"ל להירושלמי בר"פ ג' דאפילו מתה הראשונה מותר בשני' דלית זיקה כלום דאפילו יש זיקה מ"מ הנ"מ בחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה כדגרסינן כו"כ פעמים בירושלמי ריבא בשם ר"ר שומ"י שמתה מותר באמה זיקה היתה לו בה כיון שמת בטלה זיקתו דאע"פ דהיתה לו בה זיקה אבל הנ"מ מחיים אבל לאחר מיתה פקע להזיקה וא"כ כל עיקר דאסורה עולמית אפילו כשמתה אשתו היא משום דאיסור אשת אח דהיתה עליו גרמה הערוה דאחות אשה דלא תסתלק במיתת הבעל הערוה דאשת אח והי' חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה. והשתא אפילו דמתה אשתו מאי מהני מיתתה דלא מהני מיתת אשתו רק לאפוקי איסור דאחות אשה אבל כל העריות דבא מחמתה לא מהני מיתתה א"כ לא מהני לאיסור דאשת אח וקאי כדקאי אבל בשומ"י שמתה דאפילו יש זיקה וככנוסה דמיא מ"מ לאחר מיתה פקעה לה זיקה ומותר באמה וע"כ כל העריות דנאסרו מחמתה לאחר מיתה נפקע ונסתלק כל העריות הבא מחמתה א"כ שפיר חזיא לי' השני' ואין עלה איסור דא"א עוד. ואפילו לרב דס"ל חליצה קנין הוא דהחליצה קנה הזיקה ובזיקה לאחר מיתה פקעה לה זיקה מכל העריות שבא מחמתה וע"כ ניחא מתניתן שפיר דמחלקינן בין חליצה לגרושה דהחולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה. דבהמגרש את אשתו אפילו לאחר מיתה אינה מתיר מיתתה רק באחותה אבל לא באמה משא"כ בשומ"י שמתה דמותר אף באמה דפקעה זיקה לאחר מיתה דלא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות כדאיתא לקמן בה"ז על מתניתן דג' אחין דתנינן שם דנאסרה עולמית הואיל ונאסרה שעה אחת דאינה דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות וע"כ שפיר חולץ ופריך אין לאחר מיתה יבום פתר לה כר"א דר"א אומר אע"פ שבטל הגורם האיסור במקומו דלרבנן כיון שבטל הגורם האיסור בטל ג"כ ואינה דומה לאשתו שמתה דהתם כיון דנפלה בשעה שאחותה לפניו דאסורה עולמית לכו"ע הוא משום דשם לא בטל הגורם דהא מיתת אשתו לענין כל העריות כחיי' חשובה משא"כ כשהותרה מתחלה ונאסרה וחזרה והותרה כיון דלא נאסרה באיסור א"א לעולם כדכתבתי בשם הרשב"א ז"ל דמי איכא מידי דמעיקרא הותרה כו' ואלא כל איסורא הוא רק משום אחות אשה שפיר ס"ל לרבנן דבטל הגורם בטל האיסור וא"כ הכא באחיות יבמות דכיון דהמיתה מפקעה הזיקה מכל העריות שפיר דלרבנן הוי בטל הגורם בטל האיסור. ולר"א אע"פ שבטל הגורם האיסור במקומו [ומזה ראי' גדולה לכל דברינו לעיל ברפ"ק]: