חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סוכה ג:ו:ג

ניקב ולא פילש מבפנים כשר כההיא דתנינן תמן ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כ"ש כשר ע"כ הרא"ש ז"ל מביא ראיה מהאי סוגיא דעילא בר חיננא קאי אסיפא על לא חסר מ"מ מפולש פסול ושאינו מפולש בכאיסר. דלא כשיטת הראב"ד ז"ל דס"ל דאפילו מפולש מ"מ בעינן חסרון כ"ש ז"א אלא דנקב מפולש כ"ש לאו פי' חסרון כ"ש אלא דהנקב היא בכ"ש אבל מפולש אינו צריך חסרון כלל ע"כ פירש דסיפא ניקב ולא חסר כ"ש כשר היינו באינו מפולש אבל מפולש אפילו לא חסר כ"ש נמי פסול. והרי מוכח מהאי סוגיא כדבריו ז"ל דתני ניקב ולא פילש כשר היינו ההיא דתנינן בסיפא דניקב ולא חסר כ"ש אלמא דאם פילש אפילו בלא חסרון כ"ש נמי פסול ונראה לפענ"ד לתרץ שיטת הראב"ד ז"ל דלא יקשה עליו מהאי סוגיא דידן בירושלמי דהנה בגי' המשנה מחולק הבבלי עם הירושלמי דבבבלי גרסינן במתניתין כך נקלף נסדק ניקב חסר כ"ש ואילו בירושלמי גרסינן ניקב נקלף בסדק חסר כ"ש ולפ"ז דע"כ דהבבלי והירושלמי מחולקין בזה דלגי' הבבלי הוי ניקב וחסר כ"ש הכל אחד ובסיפא ניקב ולא אסר כ"ש ג"כ אחד ע"כ יש לפרש כשיטת הראב"ד ז"ל דכולא מתניתין מיירי בנקב מפולש ובנקב מפולש נפ"מ בין אם איכא חסרון או דליכא חסרון ואפילו מפולש כיון דליכא חסרון כשר ועולא בר חיננא קמ"ל דנקב שאינו מפולש בחסרון כאיסר הרי היא כנקב מפולש בחסרון כל דהיא. משא"כ לשיטת הירושלמי דע"כ האי חסר כל שהו לא קאי אנקב וא"כ ע"כ דנקב מפולש אפילו בלא חסרון וע"כ הא דלא בעינן ברישא חסרון דאפילו בלא חסרון נמי פסול הוא ע"כ משום מפולש ובסיפא דתנינן ניקב ולא חסר כ"ש כשר היא ע"כ באינו מפולש והיינו דמפרש בירושלמי ניקב ולא פילש מבפנים כשר היינו ההיא דתנינן ניקב ולא חסר כ"ש כשר א"כ ע"כ דלשיטת הירושלמי בגירסת מתניתין הוא דבמפולש אפילו בלא חסרין פסול משא"כ לגי' המשנה בש"ס דילן ע"כ דמפולש צריך ג"כ חסרון וע"כ פסק הראב"ד ז"ל כש"ס דילן ומירושלמי אין ראיה משום דגי' הירושלמי במתניתין היא גירסא אחריתי וע"כ לפ"ז עולה דברי הרמב"ם ז"ל בפירושו עפ"י גירסת הירושלמי במתניתין כמו שידוע דדרך הרמב"ם ז"ל לפסוק תמיד כגירסת המשנה בירושלמי לנגד גירסת המשנה בש"ס דילן ועיין בב"י ז"ל סי' תרמ"ח שכ' פי' הרמב"ם ז"ל דנקב וחסר כ"ש תרי פסולי נינהו חד ניקב וחד חסר כ"ש. ופי' ניקב דמתניתין היא נקב מפולש וסיפא חדא קתני ניקב ולא חסר כ"ש כשר עיי"ש והרי הוא ממש כגי' הירושלמי בהמשנה. ודו"ק: