חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט:א:ט
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Sanhedrin 9:1:9 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 9:1:9) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →שמע כולהון וכו' אמתני' דר"פ הנשרפין קאי כל השנויה שם שהן בשריפה יליף מהאי קרא מגז"ש וכיון דילפי' לעריות בגז"ש שוין לכל הדברים לבד מה שמפורש בקרא דאינן שוין בהם וילפינן נמי מחמותו דבעינן דרך נישואין כדמסיק. ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא וכתיב איש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא אתיא זמה זמה לגז"ש. מה למטה ג' דורות בתה ובת בנה ובת בתה. אף למעלה שלשה דורות חמותו ואם חמותו ואם חמיו אסורות. מה למטה בתה ובת בתה בל"ת דכתיב לא תקח מה למעלה חמותו אינו אלא דרך נישואין כדקאמרינן לעיל דכתיב גבה לשון לקיחה ללמדך שאינו חייב עד שתהא הראשונה זקוקה לו א"נ דרך אונסין לא מיקריא חמותו אף למטן אשה ובתה דווקא דרך נישואין וה"ה בת בתה ובת בנה. מה למעלן חמותו בשריפה דכתיב איש אשר יקח את אשה ואת אמה באש ישרופו אותו ואתהן. אף למטן בתה ובת בנה ובת בתה בשריפה. מה למטן עשה בת זכר כבת נקבה בת בנה ובת בתה שוין. ל"א מה למטן בת בנו ובת בתו אסורין כבת בנה ובת בתה אף למעלה עשה אם חמיו כאם חמותו ל"א אף למעלה עשה אם אמו כאם אמה. ה"ג וכדר"מ דרבי מאיר אומר גז"ש במקום שבאתה דור שלישי שלמעלה מנין שהוא בשריפה וכרבנן דאינון אמרין גזירה שוה כאמור בה דור שלישי שלמעלה מנין שהוא בל"ת בין כרבנן בין כרבי מאיר דור שלישי שלמטן מנין שהיא בשריפה. וה"פ לר"מ דאמר גז"ש במקום שכתוב כלומר דון מינה ומינה פי' לכל דבריה נלמוד ממנה מאחר שעיקרו של דבר למדנו מחבירו אף לכל דבריה נלמוד ממנה קשיא אחרי שבאת ללמוד דור שלישי למעלה מלמטה ולמטה אינה אלא בלא תעשה דהא לא כתיב שרפה למטה א"כ אף למעלה לא יהא אלא בלא תעשה אף על גב דגבי חמותו שהיא למעלה כתיב שריפה מ"מ אם חמותו דילפינן מבת בתה תהא כאמור בבת בתה עצמה שהיא בלא תעשה. ולרבנן דאמרי גז"ש כאמור בה והיינו דון מינה ואוקי באתרה פי' עיקר הדבר למדין מחבירו אבל לשאר דבריו שאתה מוצא דינו מפורש ואתה יכול ללמוד מיניה וביה דבר מדבר ואינך צריך ללמדו מחבירו העמידנו במקומו ואל תשווהו לחבירו קשיא דור שלישי שלמעלה מנין שהיא בל"ת דנימא שלא יהא אלא בשריפה האמור למעלה בחמותו. ובין לרבי מאיר ובין לרבנן קשיא דור שלישי שלמטה מנין שהוא בשריפה דלר"מ דאמר דון מינה ומינה דור ג' למעלה איני יודע שהיא אסור אלא מדור שלישי שלמטה וכיון דגבי דור שלישי למטה כתיב ל"ת אף למעלה בל"ת אע"ג דכתיב שריפה למעלה לא מהני כיון דדנין מינה ומינה כדפרישי' ולרבנן אף דילפינן למטה מלמעלה מ"מ כיון דגז"ש כאמור בה א"כ לא ילפינן מלמעלה אלא דור שני שיהא בשריפה אבל דור שלישי הרי הוא כאמור בו בלא תעשה ופירוש זה מבורר ומנופה והבן. ומשני כיון דאייתר לן זמה זמה לגז"ש כאילו נכתב למעלה גם כל מה שנכתב למטה. ולמטה כל מה שנכתב למעלה כלומר כאלו נכתב שרפה ולא תעשה למעלה ולמטה. עד כדון עד כאן לא שמעינן מקרא אלא בת בתו מאשתו הנשואה דכתיב ערות אשה ובתה ובת בתה ובת בנה לא תגלה ומשמע בין שילדתו לך בין שילדתו לאיש אחר והאי קרא בנשואין איירי כדילפינן בגז"ש דזמה. בת בתו מן אניסתו מנין שהיא אסורה לו ומשני כתיב ערות בת בנך וגו' מה אנן קיימין. במאי איירי האי קרא אי בנשואין למה לי הא כתובת את בת בנה וגו'. ופריך עד כדון עד כאן לא שמענו אלא דבת בנו ובת בתו מאנוסתו באזהרה דכתיב ערות בת בנך וגו' לא תגלה. לעונש שריפה מנין. הנה מהנה זמה מזמה מעיקרא מייתינן לה בהנה הנה והדר בזמה זמה כתיב הכא ערות בת בנך וגו' כי ערותך הנה וכתיב ערות אשה ובתה וגו' שארה הנה זמה היא מה להלן זמה עמו אף כאן זמה עמו יבמה דאייתינן זמה לשאר דידי' ילפינן בה שריפה נאמר כאן זמה ונאמר להלן באשה ואמה באש ישרופו זמה מה להלן שריפה אף כאן שריפה. ופריך עד כדון הניחא לר"ע דיליף למד מלמד כלומר דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בגז"ש אלא לר"י דל"ל למד מלמד קשיא בת בתו מאנוסתו מנ"ל שהיא בשריפה ופלוגתייהו דר"י ור"ע מפורשת בירושלמי קידושין פ"ק ה"ב ומשני תני ר"י יליף הנה דכתיב בבת בתו מאנוסתו מאתהן דכתיב באשה ותמה דכתיב באש ישרפו אותו ואתהן דר"י דורש אותו ואת אחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הונא כן היא בבבלי סנהדרין דף ע"ו וה"נ כאילו כתיב בהו הנה. בתו מאנוסתו מנין דבקרא דערות בת בנך דאוקימנא באונסין לא כתיב בתו. לא כ"ש על באו ואין זה עונש מן הדין אלא גילוי מילתא בעלמא דהא בת בתו מקורבה דבתי אתיא מיהו בסוגיין לא משמע כן. בת בתו מן הנשואין בא על בת בתו מן הנשואין ועל בת בתו מן האונסין בהעלם אחת א"נ שהיא בת בתו מן האונסין כגון שאנס אשה והולידה בת ואח"כ נשא אנוסתו מהו מי אמרי' הואיל ומשני לאווין אתיין חייב שתים או דילמא כיון דשם אחד הן אינו חייב אלא אחת. כל שם בת בת אחת היא ואינו חייב אלא אחת. ה"ג הבא על אשה שנשא בתה ובת בתה ובת בנה חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובת בנה שלש חטאות או דילמא כולן שם אחד הן אשה ובתה כולהון משום זמה הכתוב עשאן לכולן אחת דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא ללמד שכולן זמה אחת הן ואינו חייב אלא אחת אם בא על כולן בביאה אחת כאיבעיא דידהו. למה לא נאמר שיהא חייב לפחות שתים ודאי בת בתה ובת בנה שם אחד היא דבלאו אחד נאמרו אבל בתה ובת בתה שני לאוין הן דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וה"ג בתך לא תגלה בת בתך לא תקח. ה"ג אלו הוה כתיב ערות אשה ובת בתה לא תקח הוינן אומרים דחלוקין בלאוין. אבל השתא דרישא דקרא גם אבת בתה דסיפא קאי כמאן דאינן חלוקין בלאוין דלא הדרי קרא אלא אשה. ל"א אפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ אילו הוה כתיב בתרוויהו לא תגלה היינו אומרים שחלוקין בלאוין אבל השתא דכתיב לא תגלה ולא תקח איצטריך תרוויהו ללמד דאינו חייב דרך אונסין אלא בעינן שתהא הראשונה זקוקה לו כדאמרי' לעיל בסוגיין והראשון נראה. לאוין חולקין כריתות. אף אם לא נאמר בשניהן אלא כרת אחד כיון שנאמר לאו על כל אחד בפ"ע אם עשאן לשני דברים אלו בהעלם אחד חייב שני חטאות. מה טעמא כלומר מנ"ל וכתיב איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת הרי כרת אחד לשניהן ותנן ריש כריתות שלשים ושש כריתות וקחשיב נמי מפטם וסך שמן המשחה לשנים וא"ר יוחנן מנינא למה לי לומר שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ש"מ דלאוין מחלקין ובבבלי כריתות דף ג' דייק ליה בענין אחר. ופריך וכר"י דאמר מזהירין מן הדין אבל אין עונשין מן הדין בתו מאנוסתו מנ"ל שהיא בשריפה דליכא למילף עונש שרפה מק"ו דבת בתו. ומשני ואתיא הא דר"י כהא דתני חזקי' ובת כהן כ' תחל לזנות. ר"ל למכתב ומה ת"ל ובת איש כהן. ה"ג להביא הבא על בתו מן האונסין שתהא בשריפה. וה"פ ובת איש מאנוסתו שאינה בת אשתו כי תחל לזנות את אביה כלומר שזנתה עם אביה באש תשרף אפי' לאזהרה כלומר ולא תקשי לך. עונש שמענו אזהרה מנין דאפי' לאזהרה מצינן למילף לבתו מאנוסתו. אל תחלל את בתך להזנותה כלומר אתה בעצמך אל תחלל את בתך בזנות. ומ"ט דר"י דמתנית' דאוסר באנוסת אביו. מה מקיימין וכו' ורבנן האי כנף אביו מאי עבדי לי'. ומשני תמן בבבלי אמרו תירוץ לקושיא זאת ולא ידעו מי אמרו. כנף הסמוכה לאביו ואיזהו זו אשת אב. ופריך בלא כך אפי' לא נאמר ולא יגלה כנף אביו מי לא הי' חייב עליה משום אשת אב וקרא למה לי להתרייא שאם התרו העדים למי שבא על אשת אביו משום כנף אביו הוי התראה וחייב עליה. מודה ר"י במכות. הבא על אנוסת או מפותת אביו שאינו לוקה מודה ר"י בקרבן אם. בא עליה בשוגג שאינו מביא קרבן. ה"ג מודה ר"י בשאר כל העריות שהוא מותר. וה"פ אם אנס אשה מותרת להנשא לאחיו שאם קידשה לאנוסת אביו שתופסין בה קידושין שאינה אלא חייבי לאוין וצריכה הימנו גט. מהו שיהא הולד ממזר כר"י אם בא על אנוסת אביו והוליד ממנה מי הוה הולד ממזר דהא סמוך ללא יגלה כתיב לא יבא ממזר או לא. לא יבא פצוע דכא הפסיק הענין בין לא יגלה כנף אביו ובין לא יבא ממזר להודיעך דמכנף אביו דהיינו אנוסת אביו לא הוי ממזר ופריך הפסוק הענין לאשת אב. נימא נמי דהפסוק קרא לא יבא פצוע דכא אף לענין אשת אב דכתיב לפני לא יגלה כנף אביו ולעיל ס"פ החולץ אריב"ח כל התנאים השנויי' שם במשנתינו ופליגי איזהו ממזר כולהו למדו מקרא לא יקח איש את אשת אביו וסמיך לי' לא יבא ממזר. בכלל כל העריות היתה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ויצאה אשת אב מן הכלל דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמיך לי' ולא יבא ממזר. ופריך ותצא אשת אב וכו' כי היכי דקאמרת דיצאת אשת אב ללמד על כל העריות לממזר. ה"נ נימא שיצאת אנוסה דהיינו לא יגלה ללמד על כל אנוסין שבעריות לאיסורא ולעיל אמרינן מודה ר"י בשאר כל העריות. א"ל בשלמא אשת אב היתה בכלל כל העריות דכתיב ונכרתו הנפשות העושות שבו נכללו כל העריות כולן ושפיר דנון אותו בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל אבל אונסין מעולם לא נכללו במקום אחד דלהוי אנוסת אביו יוצא מן הכלל. ופריך ותצא אשת אב ותלמוד על אנוסת אביו הא מיהת אשת אב ממש הוי בכלל ואנוסת אביו נמי אשת אביו היא אלא שאין חייבין עליה מיתה כנשואה מ"מ ה"ל דבר שהי' בכלל. א"ל אם היא אשת אב אינה אנוסה כלומר אין אנוסה בכלל אשת אב דאנוסתו מיקרי ולא אשתו ושני שמות הן ואין לדון אנוסה בדבר שהי' בכלל שלא נכללה מעולם כן פי' הק"ע ז"ל במס' יבמות הסוגיא הזאת: