חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פסחים ו:ה:ה
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Pesachim 6:5:5 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 6:5:5) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →אר"י דר"מ היא פי' דמתניתין דידן דפסחים דפוטר ר"י בטעה בדבר מצוה אתיא אליבא דר"מ דמוקי פלוגתא דר"א ור"י דשבת גבי תינוקות דר"מ מוקי פלוגתתי' במס' שבת דף קל"ז ע"א דלא נחלקו במל של ע"ש בשבת שפטור משום דעשה מצוה ולא נחלקו אלא במל של אחר שבת בשבת דר"י פוטר משום דאפילו בלא עשה מצוה פוטר ר"י. ואיתא שם תני ר"ח לא נחלקו ר"א ור"י בשמל של ע"ש בשבת שהוא חייב לא נחלקו אלא שמל של אחר שבת בשבת דר"א מחייב חטאת ור"י פוטר ומוקי ר' ינאי דמיירי שמל של שבת בע"ש עיי"ש דבזה לכו"ע חייב ובירושלמי ס"ל הא דתני ר"ח בבבלי במל של שבת בע"ש דתייב הוא אליבא דר"ש וא"כ בין ר"מ בין ר"ש תרווייהו ס"ל דפליגי במל של אחר שבת בשבת ולא איכא בין ר"מ ור"ש אלא במל של ע"ש בשבת דר"מ ס"ל דפטור ור"ש ס"ל דחייב ואי במל של שבת בע"ש בוודאי אף ר"מ מודה דחייב וא"כ מאי איכא בין ר"מ ור"ש דנפ"מ ביניהם במל של שבת בשחרית בשבת דר"מ ס"ל דפטור ור"ש ס"ל דחייב כדאיתא בסוגיא במל של שבת בשחרית בשבת פלוגתא בזה וע"כ דנחלקו בזה ר"מ ור"ש במל של שבת בשחרית דלר"מ אף דמל של שבת בשבת שחרית ואח"כ מל של ע"ש בשבת פטור כיון דעשה מצוה ובעשה מצוה ס"ל לכו"ע פטור אליבא דר"מ בכל האופנים אפילו מל של שבת בשחרית ופליג אר"ש דס"ל דבעשה מצוה דהיינו שמל של ע"ש בשבת תייב בשקדם ומל של שבת בשחרית ואיהו ס"ל דפטור. והכא במתניתין בשעבר זמן כפרתו והקריבו כולם פסחיהן ואח"כ שחט שלמים לשם פסח דפוטר ר' יהושע א"כ כמאן אתיא מתניתין ע"כ כר"מ וע"כ אמר ר"י דר"מ הוא פי' דמתניתין דידן דפוטר ר"י ביש בעשייתו מצוה אפילו בשחט שלמים לשם פסח אחר שנשחט כבר הפסחים של כל ישראל ע"כ דאתיא כר"מ דר"מ אמר דבר שיש בעשייתו מצוה פטור דבר שאין בעשייתו מצוה חייב במחלוקת ר"א ור"י ר"ש אומר דבר שיש בעשייתו מצוה חייב ושאין בעשייתו מצוה פטור מחלוקת ר"א ור"י ודבר שיש בעשייתו מצוה דחייב הוא בשמל בשחרית של שבת בשבת וס"ל לר"ש כיון דמל של שבת בשבת חייב אפילו כשמל של ע"ש בשבת דיש בעשייתו מצוה א"כ האיך ס"ל לר"י במתניתין בשהקריב שלמים לשם פסח אפי' כשהקריבו כל ישראל פסחיהן פטור אלא ע"כ דאתיא כר"מ דס"ל דבר שיש בעשייתו מצוה פטור אפילו שמל של שבת בשחרית [והשתא אינו מפרש הברייתא דר"ש ודר"מ ואוקימתא שמל בשחרית או בע"ש התינוק דשבת עד לבתר הכי בסוף הסוגיא מפרש זאת] דברי ר"מ והוא שיהא שה תמים זכר בן שנה ושלמים וראוין להשתנות לשם פסח [דבאינו ראוין איתא במתניתין בהדיא דחייב] את ש"מ תלת ע"י ג' פטורין נפטר אליבא דר"י דבר שאין לו קצבה ודבר שדרכו להחליף דבאינן ראוין חייב כדאיתא במתניתין מפורש ויש בעשייתו מצוה דע"כ אינו נפטר באין בעשייתו מצוה כגון בשוחט חולין לשם פסח כמו בתינוקות דפוטר ר"י אפילו באין בעשייתו מצוה ז"א דהא ע"כ לא פטר ר"מ בשקדם ומל של שבת בשחרית רק ביש בעשייתו מצוה וס"ל דבר שיש בעשייתו מצוה דווקא פטור א"ל דבר שאין לו קצבה כמו מאי אית לך מאי הוא הפי' של דבר שאין לו קצבה ר' ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה דלא דמי לקרבן תמיד דהוא קרבן אחד בשבת אבל פסח אינו קרבן אחד אלא לפי כמה חבורות שיש בישראל לפיהן יש פסחים ור' יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מנינן לפי שהן הרבה על כרחך בנקל לטעות ר' יוסי כד הוי מטי לאילין תינוקות אמר יפה למדני ר' ירמיה אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מנינן כיון דע"כ אינו פוטר ר"י אלא באין לו קצבה ע"כ הפי' שאין לו קצבה שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה וכן בתינוקות לא נתנה התורה קצבה אלא כל תינוק ששמיני שלו בשבת דוחה את השבת וע"ז אמר ר"ח דלעולם מתניתין אתיא כרבי שמעון דסבירא ליה בדבר שיש בעשייתו מצוה חייב בשקדם ומל של שבת בראשונה ואינו פטור רק בשעדיין נשאר התינוק של שבת וה"נ תיפתר למתני' דידן דמיירי נמי שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה:
נמצא דר"י ור"ח פליגי בזה דלר"י ע"כ מתניתין כרבי מאיר הוא ולר"ת אתיא אף כרבי שמעון ומוקמינן למתניתין שהיה חבורה שלא שחטו עדיין אמר רבי זעירא מילתא דר' ינאי והוא שמל של ע"ש בשבת כך אמר ר"ז והוא שמל של שבת בערב שבת ולא איתפרש על מה קאי ר"ז דזה פשיטא דקאי על הברייתא דמוקמינן לפלוגתא דר"א ור"י דלא נחלקו בשמל של ערב שבת בשבת דחייב ולא נחלקו אלא שמל של אחר השבת בשבת דר"י פוטר בוודאי על האי ברייתא קאי כאוקימתת הבבלי אבל לא איתפריש אם קאי על הברייתא דמפרש הברייתא הכי מחמת קושית הגמ' השתא בלא עשה מצוה פוטר ר"י בעושה מצוה מיבעיא וע"כ מוקי באוקימתא שמל של שבת בע"ש ואוקימתא דילי' לישב הקושיא על הברייתא או דמילתא באנפי נפשי' קאמר וקאי על רבי מאיר דאימתי חייב אפילו לר"מ בשקדם ומל של שבת בערב שבת אבל בשמל בשחרית פטור לר"מ ומבעיא מל בשחרית ר"ז אמר סבר ר' ינאי פטור והוא אליבא דר"מ דבזה פליג אר"ש דאל"כ מה איכא בין ר' מאיר ורבי שמעון דהא שניהם מוקים דפלוגתא דר"א ור"י בשמל של אחר שבת בשבת ורק דפליגי רבי מאיר ור"ש בזה שמל של ע"ש בשבת ואי דקדם ומל של שבת בע"ש בוודאי לכו"ע חייב וע"כ דפליגי בשמל בשחרית דלר"מ פטור ולר"ש חייב. רב בא אמר חייב דשחרית וע"ש שוין דבשניהן חייב וע"כ קאי ר' ינאי אליבא דהברייתא ומיישב להקושיא על הברייתא וקאי על ר"ש וע"כ אין כוונתו לדייק שמל של שבת בע"ש אלא ה"ה שמל בשחרית נמי חייב וליידא מילה אמרה ר' ינאי של שבת בע"ש הול"ל שמל של שבת בשחרית רק בא להודיעך האיך דרכן של תינוקות להתחלף דהוי דבר שדרכו להתחלף דיכול להחליף של שבת בע"ש וע"ש בשבת ונמצא דליכא פלוגתא בעיקר הדין בין ר"ז בין ר"ב רק באוקימתת על מה אמר ר' ינאי ונפ"מ בין ר"ז אליבא דר' ינאי ובין ר' בא אליבא דר' ינאי דלר"ז קאי ר' ינאי על דעתי' דר"מ דאינו חייב אלא שמל של שבת בע"ש אבל בשחרית פטור אבל לר' בא קאי ר' ינאי על הברייתא כדמפרש על דעתי' דר"ז ר' ינאי על דעתי דרבי מאיר [והא דגרסינן דרב כר"מ היא גירסא מוכחת דרב צ"ל רבי וכף דכר"מ מיותר אלא הוא רבי מאיר] ולא ליישב הקושיא על הברייתא אמר ר' מנא קומי ר' יוסי מה דאמר ר"ח כר"ש מה דאמר ר' ינאי כר"מ דלר"מ בתינוקות אפי' מל בשחרית של שבת ג"כ פטור ולר"ח דבעינן בפסח שנשתייר חבורה שלא שחטו הפסח עדיין הוא כר"ש דלר"ז אליבא דר"מ לא בעינן בפסח שנשתייר חבורה וגבי תינוקת לא בעינן שנשתייר תינוק הצריך למול ולר"ש בעינן בתינוקת שנשתייר תינוק הצריך למול וגבי פסח בעינן שנשתייר חבורה שלא שחטו. וקפריך מושיבין דבר בין ר"מ ור"ש דלמה לן להושיב עוד דבר בין ר"מ ור"ש ולעשות פלוגתא בין ר"מ ור"ש בפסח דלר"מ לא בעינן שנשתייר חבורה ולר"ש בעינן שנשתייר חבורה ז"א אלא דבפסח כיון שהוא דבר שאין לו קצבה לכו"ע לא בעינן שנשתייר חבורה שלא שחטו אלא גבי תינוקות לחוד הוא דפליגי ר"מ ור"ש אשכחן פליגין בין ר"מ ור"ש בשיור פי' אם צריך לשייר אילין תינוקות ספיקות מה את עביד להון כדבר שיש לו קצבה או כדבר שאין לו קצבה אין תעבדיני' כדבר שיש לו קצבה כשיש שם תינוק אחד פי' דנשתייר תינוק אחד דלא נימול ואין תעבדיני' כדבר שאין לו קצבה אפילו אין שם תינוק אחד פי' שלא נשתייר תינוק אחד למול ופליגי בזה ר"מ ור"ש דר"מ ס"ל דתינוקת הוי דבר שאין לו קצבה הילכך אפילו מל של שבת בשחרית ולא נשתייר תינוק אחד למול ור"ש ס"ל דהוי דבר שיש לו קצבה וצריך לשייר תינוק אחד שלא נמול אבל בפסח דהוי דבר שאין לו קצבה לכו"ע לא בעינן שיהא שם חבורה אחת שלא עבדה פסח וא"כ למה לן לעשות פלוגתא בין ר"מ ור"ש בפסח. והשתא מפרש הברייתא איתא חמי הקדים זמנו פטור איחר זמנו חייב רב הונא אמר מיחלפא מתניתא דתני אמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ור' יהושע כו' א"כ איפכא תנינן בשם ר"ש אר"י ב"ב מן קושי מכח האי קושיא מקשה לה ר' ינאי והיא שמל של שבת בערב שבת ולא דקאי על רבי מאיר אלא מכח קושיא דהאי ברייתא מוקים לה והוא דחייב בברייתא אלא שמל של שבת בערב שבת והוא מדויק מן קושיא דריב"ב קאי בשיטת ר' בא כנזכר לעיל. כן נראה לפענ"ד לפרש הסוגיא הזאת בע"ה:
אבל דברי ר' יוסי אפילו דבר שאין בעשייתו מצוה ר"ל קיום מ"ע גמורה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור ר"ל הואיל ועושה לשם מצוה והוא הוי באמת שם מצוה וטעה משום שם מצוה וסובר שאף משום שם מצוה נמי מותר אף שאינו מ"ע גמורה נמי פטור כדמסיק דעתי' דר' יוסי גבי פירש חוזר אף על ציצין שאין מעכבין את המילה אע"ג דלא הוי מ"ע אלא רק שם מצוה בעלמא ומנ"ל דר' יוסי ס"ל כן ומסיק מהא דר' יוסי במס' סוכה בהוציא לולב לר"ה פטור כדאיתא במס' סוכה דמנהגן של אנשי ירושלים ליטול לולב בידו כל היום אע"ג דהמ"ע נפיק כבר מאידנא דאגבי' מ"מ פטור בהוציא לר"ה אליבא דר' יוסי ולא כאביי בש"ס דילן במס' סוכה דף מ"א ע"ב דס"ל דלא שנו אלא בדלא נפיק בי' אבל מדנפיק בי' חייב. ואילו בירושלמי במס' סוכה פליגי בזה דלחד מ"ד הוא כאביי דלא פטר ר' יוסי אלא דווקא בדלא נפיק בי' והוי עליו מ"ע גמורה עדיין אבל בדנפיק בי' דלא הוי רק שם מצוה בעלמא אבל לא מ"ע גמורה לא וחד מ"ד ס"ל אפי' בדנפיק בי' ולא הוי שוב מ"ע אלא שם מצוה בעלמא נמי פטור ומסיק הגמ' לשון הש"ס דבמס' סוכה כדרך הירושלמי אף בסכין ש"מ כן אף במצה כן ר"ל דאם הוציא הסכין ש"מ או מצה לרה"ר לבתר דנפיק בי' אם הוא ג"כ כן ומסיק מהא דאמר ר"י סבר ר' יוסי אפי' פירש חוזר הדא אמרה אף בסכין ש"מ אף במצה כן דאכילת מצה כל הלילה הוי נמי שם מצוה אע"ג דנפיק י"ח המ"ע בכזית הראשון כמבואר כ"ז בתוס' הרי"ד במס' פאה פ"ק ופ"ה במס' תרומות עיי"ש ומשום דבמס' סוכה בירושלמי לא גרסינן הא דפירש חוזר על הציצין קודם האיבעיא אף בסכין ש"מ אף במצה עד דפשיט מהא דפירש חוזר על הציצין לפיכך גרסינן נמי כאן בלשון הזה כדרך הירושלמי: