חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נדרים ד:י:ד
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Nedarim 4:10:4 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:4) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נדרים · free full Hebrew text
Open in the reader →והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר מ"ט דר' יוסי מפני שקדם נדרו להפקירו פי' ומה מהני דהוי כעת הפקר הא עכ"פ בשעה שנדר הוי שלו ואדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו כמו בשביעית לעיל בדף מ"ב וכן מוכח בירושלמי פ"ד דמס' פסחים דטעמא דר' יוסי מפני שקדם נדרו להפקירו הוא דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיוציא מרשותו וכן מוכח בירושלמי לעיל בה"ו דזהו טעמא דר"י מפני שקדם נדרו להפקירו ומה בכך דהוי כעת הפקר הא דרו קדם ובשעת הנדר לא הי' הפקר והי' ברשותו וזהו טעמא דר' יוסי באמת לשיטת ר"י דהפקר אינו יוצא מת"י הבעלים אלא בזכי' לדידי' אין פ"מ בין קדם נדרו להפקירו או לא וזה דמסיק בעון קומי ר' יוסי מה בין הפקירו קודם לנדרו או נדרו קודם להפקירו דהא לדידך אין הפקר יוציא מת"י הבעלים אלא בזכיה ע"ז משני להו לא עלת על דעתיה לאסור מהשהפקיר א"ר יונה הכין קשין קדמוי הא הבקר יחיד לא פי' דטעמא דר' יוסי הוא לאו מפני שקדם נדרו להפקירו אלא דהוי הבקר יחיד ולא מהני כדאיתא בבבלי דאפקרי באנפי בי תרי לפיכך ס"ל לר"י דלא מהני הפקר יחיד ולא כטעמא דאמר לעיל דטעמא דר"י מפני שקדם נדרו להפקירו ומוכח מזה דאם הפקירו קודם לנדרו מותר לפיכך הקשו לו מה בין נדרו קודם להפקירו כו' ז"א אלא דטעמא דר"י משום דהוי הבקר יחיד והא דמקשי' ליה מה בין נדרו קודם הפקירו מה בין הפקירו קודם לנדרו הוא לאו מפני דקאמר ר' יוסי הטעם מפני שקדם נדרו להפקירו ומוכח מזה הטעם גופי' דהפקירו קודם לנדרו מותר ז"א אלא טעמא דר"י משום דהוי הבקר יחיד והא דמקשו ליה מה בין הפקירו קודם לנדרו הוא משום דבברייתא שנוי' כן בפירוש ומובא בבבלי דף מ"ג וז"ל הברייתא והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר אמר ר' יוסי אימתי בזמן שנדרו קודם להפקירו כו' והיינו דמסיק והא תנינן והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר פי' דזהו הברייתא דמבואר שם בפירוש דאימתי בזמן שקדם נדרו להפקירו ומביא הרישא דברייתא וכונתו מהסיפא כדרך הירושלמי בכמה מקומות וע"ז משני אין דעתו לאסור מה שהפקיר ודוק:
ר' יונה ר' אבא ר' חיי' בשם רבי שמעון בן יהוצדק המפקיר שדה לג' בני אדם אינו חוזר בו כצ"ל וכן איתא בבבלי דף מ"ה בשם ר"ש בן יהוצדק דהפקיר בפני שלשה הוי הפקר עיי"ש [ועי' בתוס' ז"ל שם דזה דווקא לענין מעשר לא מהני הפקר ביחיד מפני הרמאין אבל לכל דבר מהני ההפקר כדאמרינן גיגית נר וקדירה ושפוד אפקורי מפקר להו עיי"ש] וקס"ד דלכל מילי ס"ל לרשב"י דלא מהני הפקר ביחידיי ויש מקום לחקור אליבא דמאן קתני לה אי אליבא דר"מ קמ"ל דהבקר ביחיד לא מהני לכל דבר או אליבא דר' יוסי קתני לה דמהני הפקר לפני ג' וממנפ"ש קשיא אי אליבא דר"מ קמ"ל דלא מהני הפקר ביחיד א"כ קשיא מתניתן הא מתניתן מיירי בהפקר יחיד בסיפא דהא קתני אם אין עמהם אחר מניח על הסלע כו' ואלמא דמהני הפקר ביחיד לר"מ ואי לר' יוסי קמ"ל דמהני הפקר בפני ג' ולא אמרינן גבי ג' דאדעתא דהני מפקיר להו ודווקא ביחיד אמרינן דאדעתא דיחיד הזה מפקיר ולא מהני אע"פ שאמר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ משא"כ בג' אמרינן דלאו אדעתא דהני ג' מפקיר להו א"כ יקשה הרישא לר' יוסי דס"ל בנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהם דנותן מתנה אדעתא דהעומדים לפניו ואע"פ שאמר בפני עשרה דנותן מתנה לאלו תשעה אין הולכין אחר אמירות פיו וחוששין לרמאות דדעתא עליו וזה אחד מהן וע"ז קאמר ר' יוסי אמורא דאתיא כר"מ וע"כ נשאר בקושיא מסיפא דמתניתן על ר"מ וע"ז בעי ר' מנא לפני ר' יוסי אמירא דאוקמי' כר"מ מה את אמרת לשלשה ע"כ דכונתו לפני שלשה וא"כ מוכח דהבקר יחיד לא מהני לר"מ לדידך דאוקמי כר"מ א"כ קשה ומנא לך לאוקמיה כר"מ וקשה על ר"מ ואת דאת מקשי על ר"מ קשיתו על דר' יוסי כלומר הלא יש לך לאוקמי' כר' יוסי הא דרשב"י וקשיתה על דר"י האיך מהני הפקר בפני ג' ולא אמרינן דאדעתא דהנך ג' מפקרי ולא מהני מה שאומר לכל העולם אני מפקיר ז"א אלא דבפני ג' מהני אמירתו א"כ יקשה על דר' יוסי מהרישא מה את אמרת לעשרה לפני עשרה וכיון דקאמר לפני עשרה האיך תימר דכונתו על המודר שעומד לפניו וזה אחד מהן כדקאמר לעיל א"כ קשה מנ"ל לאוקמי' כר"מ וקשיתה על דר"מ מסיפא הא יש לאוקמיה כר"י וקשיתה על דר' יוסי מהרישא ע"ז משני א"ל ר' יוסי הפקירה בפני ב' חוזר בו וחייב במעשרות בפני ג' אינו חוזר בו ופטור מן המעשרות פי' דהא דקאמר דבעינן ג' אבל הבקר ביחידי לא מהני הוא לענין מעשרות לחוד [כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל] אבל הפקיר בבציר מג' אינו הפקר לענין מעשרות אבל לכל הדברים הוי הפקר ואם כן לא קשה כלום על רבי מאיר ע"כ אוקמינן לר' שמעון בן יהוצדק אליבא דר' מאיר ולר' מאיר לא קשה כלום וזה ברור בעזרת השם ודוק: