חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נדרים ד:י:ב
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Nedarim 4:10:2 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נדרים · free full Hebrew text
Open in the reader →תנא ר"מ אומר כיון שאדם מפקיר דבר יוצא מרשותו ר' יוסי אומר אין הבקר יוציא מת"י הבעלים אלא בזכי' ומובא בכמה מקומות:
ר' ירמי' ר' בא ב"ח תריהון אמרין ר' יוחנן בשם ר' ינאי דברי ר' יוסי בנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהן פי' דהנה יש חילוף הגירסא במשנה בין בבלי לירושלמי דבבבלי גרסינן ברישא היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה ובירושלמי גרסינן היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחרים לשם מתנה והלה ניטל ואוכל ומותר והוי שינוי בתיבת אחר לבין אחרים דבבבלי גרסינן לאחר ובירושלמי גרסינן לאחרים ובבבלי גרסינן והלה מותר ברישא ובסיפא גבי מניח על הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שחפץ והלה נוטל ואוכל וגרסינן ברישא והלה מותר בה ובסיפא גרסינן והלה נוטל ואוכל והחילוק פשיט דבסיפא נוטל המודר בעצמו מן הסלע וברישא אינו נוטל המודר בעצמו אלא האחר מקבל לשם מתנה והאחר נותן למודר אבל לגירסת הירושלמי הוא דהלה נוטל ואוכל גם ברישא וגבי נותן לאחרים לשם מתנה ופי' דהלה נוטל ואוכל ברישא הוא כמו והלה נוטל ואוכל בסיפא דפירושו דכיון דאמר המדיר הריני נותן מתנה לאחרים המעות הללו שוב מותר המודר ליטול מן הסלע וזוכה בשביל האחרים וחוזר וזוכה לעצמו כמו דגרסינן בירושלמי במסכת דמאי פ"ו הי"ג ובפ"ב דמס' קידושין ה"א א"ר הילא פועל זוכה לבעה"ב משל חנוני וחוזר וזוכה לעצמו וה"נ המודר זוכה לאחרים מן המדיר וחוזר וזוכה לעצמו והנה לפי גי' הבבלי ר' יוסי דאוסר לא פליג רק אסיפא אבל לא ארישא דבסיפא ס"ל דלא מהני משום דאין הפקר יוצא מת"י הבעלים אלא בזכי' משא"כ ברישא דאחר זכה ונותן לו פשיטא דמותר וכן כתב רש"י ז"ל וכן בתוס' ז"ל דר' יוסי לא פליג רק אסיפא בהפקר אבל לא ארישא במתנה אבל לפי גי' הירושלמי ס"ל להירושלמי דר"י אוסר קאי ארישא ואסיפא ומפרש טעמא דר' יוסי דנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהן פי' דהמודר הוא בכלל מקבלי מתנה דנתן המתנה אדעתא דכולהו אע"פ שאמר בפירוש דנותן המתנה אדעתא דאחרים לא מהני כמו דאיתא בבבלי דף מ"ה הא דאפקרי' באנפי תרין פי' הר"נ ז"ל דבהא בלחוד הוא דאסר ר' יוסי דס"ל דכל כה"ג הפקר כמתנה דאדעתא דחד מהנך בלחוד הוא דאפקרי' כו' עיי"ש אע"פ שאומר בפירוש הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ מ"מ לא מהני וה"נ ס"ל לר' יוסי ברישא גבי מתנה דלא מהני מה שנותן המתנה לאחרים זה לא מהני דהוי כנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהן דהמודר הוא ג"כ אחד מן העשרה דאמרינן דאדעתא דהנך עשרה הוא נותן המתנה ונמצא זה המודר הוא בכלל העשרה המקבלים המתנה וכיון דנוטל ושותק ולא קאמר דזוכה לאחרים אלא נוטל ואוכל הרי היא אחד מן העשרה וזכה הוא מן המדיר המתנה ואף על פי שהמדיר אמר שנותן המתנה לאחרים אמרינן דאדעתא דידי' גם כן הוא נותן כמו דלא מהני בהפקר שמפקיר בפיו לכל העולם מכל מקום אמרינן דאדעתא דידי' קמפקיר ועי"ז יאיר עינינו בסוף הסוגי' בעה"י ודוק:
הפקיר שדהו אית תניי תני חוזר בו ואית תניי תני אינו חוזר בו כו' הדא אמרה הבקר כר' יוסי וחייב במעשרות מה אמר הפקר לא מתנה פי' דס"ל דהטעם דהפקר פטור ממעשרות משום דבעינן בעלים דכתי' דגנך זרעיך משא"כ הפקר דאין לו בעלים דאינו נשמר עי' בר"ש ז"ל במס' פיאה בפ"ק מ"ד דכתב דסתם קציר נשמר ועוד שדך כתיב ע"כ פטור הפקר משום דאינו נשמר דאין לו בעלים וכ"כ רש"י ז"ל במס' ב"ק דף צ"ד ד"ה חייב בפרט א"כ אינו פטור אלא הפקר ולא מתנה ואי ס"ד דהפקר הוי כנותן מתנה א"כ יש לו בעלים וע"כ אינו פטור ממעשרות ואי הוי ס"ל הטעם דהפקר פטור ממעשרות משום ובא הלוי א"כ הפטור הוא משום דידך וידו שוין בו א"כ ה"ה בנותן מתנה לכל העולם דהתם ג"כ ידך וידו שוין בו כדגרסינן בירושלמי פ"ק במס' מעשרות לפיכך הקדש פטור ממעשרות משום דכיון דאין ידך וידו שוין בו כמי שידך וידו שוין בו משא"כ אי הטעם דהפקר פטור ממעשרות הוא משום דאין לו בעלים ובעינן זרעיך א"כ אינו פטור אלא הפקר דאין לו בעלים ולא בנותן מתנה לכל העולם וה"פ מה אמר הפקר לא מתנה פי' דכל עיקר דמצינן פטור ממעשרות הוא דווקא הפקר ולא מתנה אתא ר' יעקב בר אחא בשם רשב"ל הפקר כר' יוסי וחייב במעשרות דלדידי' הפקר הוא כמתנה ומה אמרינן בעלמא הפקר פטור ולא מתנה תמן אמרינן הפקר כר' יוסי ואין חייב במעשרות דאמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי ובא הלוי וגו' יצא הפקר שידך וידו שוין בו א"כ האי הפקר הוי כנותן מתנה לכל העולם א"כ הרי ידך וידו שוין בו וע"כ לפ"ז פטור ממעשרות אפילו לר' יוסי דהפקר כמתנה ודוק: