חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר ו:ה:ד

הוון בעיי מימר בארבעה כוסות של יין. בזה חל הנזירות ואסור יין של מצוה אבל אם אמר שבועה שאשתה ונזיר אשתה [צ"ל ישתה] כן הוין בעיי בני הישיבה למימר ע"ז אתא מימר לך לא ישתה שחל הנזירות על השבועה ולא ישתה ולא כהוין בעיי מימר ודוק. והא דנקט של יין ולכאורה היה צריך לגרוס בד' כוסות ונראה משום דבש"ס דילן דף ד' גרסינן במאי אילימא בקידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא בתמיה [לשיטת ר"ת ז"ל עיי"ש] ולמה לן קרא להכי הא יכול לצאת קידוש בפת ובהבדלה הוי דרבנן ודוקא בבבלי דקאי על קרא שפיר מקשה דהו"א דבקידושא משום דעיקר קידוש הוי מדאורייתא ע"ז פריך הא יין לאו מדאורייתא אבל בירושלמי דלא קאי על קרא אלא על המתניתין דיין לא היתר מכללו אצל מצוה משא"כ תגלחת וטומאה הותרו מכללם במקום מצוה ע"כ לא מצי למימר דבעיי מימר בקידוש והבדלה דהוי מצוה מדרבנן לא הותר מכללו משום דלא הוי רק מדרבנן משא"כ בתגלחת וטומאה דמצינו דהוי מצוה דאורייתא הותרו מכללם ז"א דהא בקידוש והבדלה לא הוי אפילו מדרבנן מצוה דוקא על היין דהא יכול לקדש על הפת ולהבדיל על שכר תמרים משא"כ בד' כוסות דהוי המצוה מדרבנן על יין דוקא ע"כ בעי מימר דבגפן לא הותר מכללו בד' כוסות של יין ונקט של יין דוקא משום דהוי רק מדרבנן משא"כ בתגלחת ולפ"ז עיקר מצוה של ד' כוסות דוקא על היין ולא שאר משקין ודוק: