חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר ו:א:ח
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Nazir 6:1:8 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nazir 6:1:8) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר · free full Hebrew text
Open in the reader →טריפה שעשאה נבילה ר"י בר ברתי' דר' יוסא בשם ר' ירמי' איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר"י אומר חייב שתים ורשב"ל אמר אינו חייב אלא אחת. פי' דר"י לטעמי' דס"ל וכל נבלה לרבות את הטריפה א"כ בפירוש מרבה קרא בטריפה שהוא חייב גם משום נבלה ורשב"ל דס"ל דאינו חייב אלא אחת אזיל לטעמיה דס"ל דכל נבלה אינו מרבה לטריפה אר"א בר"י קומי ר' יוסי ודא מסייעא לר' יוחנן כל נפש וגו' מה ת"ל וטריפה אם טריפה חיה כו' אם טריפה מתה פי' שמיירי שמתה הטריפה ונתנבלה במיתתה [כדפירשו התוס' ז"ל במס' זבחים דף ס"ט ע"ב ע"ש] הרי היא בכלל נבילה ע"כ לשון הברייתא וע"ז פריך ויימר נבילה היא כדפירש הפ"מ ז"ל ולמה קאמר בכלל נבילה הול"ל נבילה היא דהא הוי נבילה ממש אלא ודאי דהוי טריפה ג"כ וכדר"י דמרבינן מכל נבילה את הטריפה ואפילו אם נתנבלה הטריפה נתרבית ג"כ מכל נבילה דהוית בכלל נבילה וכדברי ר"י דס"ל דנתרבה מכל נבילה טריפה שנתנבלה דהוי בכלל נבילה ודו"ק:
ר"א בשם ריב"ח קומי ר' יוחנן. כן איתא בבבלי במס' מעילה דף י"ז וכן גרסינן גם הכא וכן גי' הק"ע ז"ל וכן האמת ודוק:
אלא כשיעור טומאותיהן כך הוא שיעור אכילתן התיב ר"א כו'. הסוגיא הזאת חמורה ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה בפשיטות דהנה ר"א בשם ריב"ח ס"ל בבבלי שם דהוי השיעור אכילה בכעדשה גבי שרצים דשיעור איסור אכילה הוא כשיעור טומאתן וקלסי' ר"י ומסיק בגמ' דמיירי במיתתן שמטמאין בכעדשה אבל בחייהן דאינן מטמאין שיעורן בכזית ופריך מאיברים דאין להם שיעור אפילו פחות מכזית וא"ר יוחנן אין לוקין עליהן אלא בכזית אלמא דשיעור לאיסור אכילה אינו כשיעור דטומאה ומשני אמר רבא במובדלין ופי' הה"מ ז"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל כך דמשני רבא דדוקא לענין טומאת שרצים דמובדל שיעור טומאתן מכל הטומאות דשיעורן בכעדשה דקרא מיירי בהנך שמובדלין כדכתיב אשר הבדלתי וגו' ופריך א"כ בכל מקום באברים דמובדל ג"כ טומאתן דהאברים אין להם שיעור דאפילו בכעדשה ומשני הא אקשינהו רחמנא לבל תשקצו כולן שוין ואין הפרש בין אכילת אברים לאכילת דבר אחר מהן וכיון שטומאתן בכזית כל אכילתן בכזית אף האוכל אבריהן עכ"ל הה"מ ז"ל עי"ש בפ"ב מהמ"א עיי"ש. ועי"ז יתבאר היטב הסוגיא דידן דר"א בשם ריב"ח קאמר דכשיעור טומאתן כן הוא שיעור אכילתן התיב ר"א מאברים דטמאין בכ"ש ואכילתן בכזית כשאכל אברים צריך כזית אע"פ שטומאתן הוי בכ"ש אלמא דלא מקשינן אכילה לענין איסור לשיעור דטומאה ע"ז משני רחב"ב משום שנאמר כל נבילה התורה השוות כל אכילות כאחת דהושווה האבר דנבילה לכל הנבילה ולפיכך כתיב כל נבלה ע"כ האבר כיון דהוי ג"כ נבילה הגם שטומאתו בכ"ש אבל מכיון שהוא נבילה הוי שיעור אכילתו ככל נבילות [וזהו תירוץ אחרינא ולא כדמתרץ בבבלי דאקשינהו רחמנא לבל תשקצו והכא תירוץ אחר הוא] ע"ז התיב ר"ת א"כ קשיא הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה ואכילתן בכזית בין לדם בין לבשר פי' דהאוכל מהן בחייהן צריך כזית וכדאיתא בש"ס דילן כנ"ל משום דבחייהן אינן מטמאין וע"כ כשאוכל מן החי חתיכה ואך לא אבר שלם כדמסיק בין לדם בין לבשר דאינו אבר שלם ע"כ צריך כזית ולדידך דקאמרת דדבר דהוי נבילה אע"פ שטומאתו בכעדשה אעפ"כ צריך כזית משום דהוקש לכל הנבילה דצריך כזית א"כ האוכל משרצים בחייהן דהוי החתיכה האוכל אותה בחייהן נבילה דאבר מן החי מטמא טומאת נבילה כדאיתא בפ' העור והרוטב וכיון דהוי נבילה א"כ הוי נבילת שרצים וצריך להיות החתיכה של השרץ כמו גוף הנבילה של השרץ ונבלת השרץ גופי' שיעורו בלאכילה בכ"ש כמו טומאתו במיתתו בשלמא בלא הא דרחב"ב לא קשה דשרץ גופיה במיתתו דמטמא בכעדשה איסורו נמי בכעדשה אבל בחייהן דאין מטמא בכעדשה אין איסור ג"כ אלא בכזית אבל לרחב"ב דס"ל דגזה"כ הוא דהושוו כל האכילות של הנבילה כאחת א"כ כיון דמטמאה בלתא דנבלה החתיכה מן החי של שרצים הו"ל להיות כמו הנבילה משרץ גופיה וע"ז הקשה ר' שמואל בר סוסרטי מעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין יהא חייב שתים משום לא תאכלו כל נבילה ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר כיון דס"ל לר' חנינא דהאוכל מן החי בשרצים חייב על אכילתו משום נבילה דלפיכך רוצה ר' חנינא למימר דיהא בכ"ש איסור אכילתו משום דהוי בכלל הנבילה דשרצים א"כ לפ"ז דקמדמית איסור אכילה לאיסור טומאה וס"ל כשם דהוי אבר מן החי נבילה לענין טומאה [כדאיתא בפ' העור והרוטב] כן הוי נמי נבילה לענין אכילה א"כ לפ"ז צריך להיות חייב ב' פעמים מלקות משום אבר מן החי ומשום נבילה ופריך הגמ' ומשיבין טהורין על הטמאין דלמא עד כאן לא ס"ל לר"ח דדמי אכילה לטומאה רק דוקא בשרצים דהתם גזה"כ הוא דמדמינן אכילה לטומאה וע"כ בשרצים שפיר מדמינן אכילה לטומאה והילכך הוי על אבר מן החי מן השרץ איסור אכילת נבילה כיון דלענין טומאה מטמא האבר כנבילה משא"כ גבי מינים טהורין מנ"ל דמדמינן אכילה לטומאתן דלמא במין טהורין דליכא גזה"כ לא מדמינן אכילה לטומאה ודוקא גבי שרצים מין טמאים מדמינן שם מגזה"כ אכילה לטומאה וע"כ קאמר ר"ח כיון דאבר מן החי של שרץ מטמא טומאת נבילה צריך להיות איסור אכילתו כשיעור כל הנבילה דשרץ משא"כ במין טהורים מנ"ל דמדמינן איסור אכילה לטומאתו דלמא רק לענין טומאה מטמא כנבילה אבל לאיסור אכילה אינו אסור משום נבילה ומשני ב' תירוצים א' וכי ר"א לא השיב מטהורין על הטמאין דאם תימר כן דדוקא במין טמא מדמינן איסור אכילתו לטומאתו מגזה"כ ולא ילפינן מיניה במין טהורין א"כ מאי מקשה ר"א מאברים של מין טהור דיהא איסור אכילתו כטומאתו בכ"ש ז"א דלמא במין טהור לא איתקש אכילתו לטומאתו אלא ע"כ דס"ל לר"א דאף במין טהור צריך להקיש אכילתו לטומאתו ע"כ מקשה שפיר ר"ש בר סוסרטי אר' חנינא כיון דס"ל לר"ח דאבר מן החי של שרץ צריך להיות איסור אכילתו בכ"ש כיון דלענין טומאה הוי נבלה יהא איסור אכילתו ג"כ נבילה של שרץ א"כ צריך להיות חייב במין טהור האוכל אבר מן החי על איסור אכילת נבילה ג"כ א"כ לר"א דמשיב מן הטהור על הטמא יקשה על ר"ח דהאוכל אבר מן החי מן טהורין יתחייב ב' משום איסור אוכל נבלה ואבר מן החי ועוד אפילו דלא משיבין מן טהורין על טמאין יקשה על טמאין גופייהו דהאוכל אבר מן החי בטמאים יהא חייב ג' משום אוכל נבלה ומשום אוכל אבר מן החי ומשום מבשרם לא תאכלו ודוק: