חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר ג:ה:ה
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Nazir 3:5:5 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:5) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר · free full Hebrew text
Open in the reader →רב אמר יצא מונה לנזירות בטהרה נכנס בשביעי שלו מביא קרבן טומאה בו ביום. פי' דבמתני' דגרסינן יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה הוא ב' דברים א' דעולין לו מן המנין ב' דמביא קרבן טומאה ובאמת דימים שהוא בבה"ק אין עולין לו מן המנין דנהי דבה"ק אינו סותר אבל אינו עולה מן המנין ג"כ עי' במס' נדה דף ל"ז ע"א וכן משמע מפורש מהרמב"ם ז"ל בפ"ו מה"נ ה"י וז"ל יצא מבה"ק ושהה ימים וחזר ונכנס אין אותן הימים עולין לו יצא והזה וטבל וטהר ומנה ימים מנזירותו וחזר לבה"ק אותן הימים שמנה עולין לו ואפילו נכנס ביום שמיני הרי השביעי שלו עולה לו מן המנין ואם נטמא שם אחר שנכנס באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן מביא קרבן טומאה וסותר הימים הקודמין ומגלח תגלחת טומאה עכ"ל ז"ל ומדמדקדק בלשונו וטהר ומנה ימים מנזירותו ואח"כ חזר ונכנס וכן מסיים בלשונו אותן הימים שמנה עולין לו ולא כתב דעולה לו הכל משמע דרק אותן הימים שמנה חוץ לבה"ק עולה לו דאל"כ למה פרט אותן הימים שמנה הול"ל סתם דעולה לו ועוד למה נקט כלל הרמב"ם ז"ל כל עיקר דמנה ימים מנזירות א"ו ברור דס"ל דימי בה"ק אף שאינו סותר משום דלא הוי מטומאות שהנזיר מגלח עליהם אבל אינן עולין לו ג"כ וע"כ ס"ל דרק אותן הימים שמנה חוץ לבה"ק עולה וקמ"ל דבה"ק אינו סותר אותן הימים שמנה קודם זולת אם נטמא שם באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן אז סותר הימים הקודמין [והא דהקשה הכ"מ ז"ל למה נקט הרמב"ם ז"ל דאם נטמא שם אחר שנכנס אפילו נטמא חוץ וקודם שנכנס מאחר שהוא טומאה שהנזיר מגלח עליהן וכו' והניח בצ"ע עי"ש לא הבנתי הקושיא דהא קמ"ל טובא דהא הו"א דאינו סותר רק בשנטמא בשעה שהוא טהור אבל כשטמא וקאי כבר מאותן הטומאות שאין הנזיר מגלח הו"א דבזה אין כח בהטומאה הסותרת לסתור הנזירות כיון דאינו מוסיף טומאה על טומאתו מאין לו כח הסתירה ע"כ שפיר קמ"ל דסותר] ומוכרח בפשיטות מהרמב"ם ז"ל דימי בה"ק אינו עולה לו רק דאינו סותר הימים שמנה אחר שנטהר וזה דלא כפי' המשניות להרמב"ם ז"ל אח"כ ראיתי שהלח"מ ז"ל כתב ג"כ כן ועי"ז יתפרש בעז"ה כל הסוגיא הזאת דקשה קושית הש"ס דילן אלא נכנס הוא דעולין לו מן המנין לא נכנס אין עולין לו מן המנין ע"כ מפרש רב דמתני' לצדדין קתני יצא ונכנס [ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח] חל עליו ב' דברים אחד על יצא ואחד על נכנס ביצא עולין לו מן המנין ובנכנס [כשנטמא שם] מביא קרבן טומאה בשביעי כיון דלאחר שיצא והזה ג' וז' נכנס ונטמא השתא מביא קרבן אבל אם נטמא קודם ז' אינו. מביא קרבן ואפילו נכנס בו ביום שנזר בטהרה [כדאיתא בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל] ונכנס בו ביום לבה"ק ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלת עליהן נמי מביא קרבן וסותר ר"א אומר לא בו ביום דס"ל דביום שנזר אם נכנס לבה"ק ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח אינו מביא קרבן דבעינן הימים הראשונים יפלו ואין לו מהיכן להפיל וזה הקרא כתיב בנזיר טמא כדכתבו התוס' ז"ל בדף י"ט ד"ה לא מדכתיב כי טמא נזרו משמע דמיירי בנזירות דטומאה פי' אם נטמא מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן בשעה שהוא טמא בלא"ה מבה"ק אז אינו סותר ומביא קרבן רק בדאיכא ימים הראשונים אבל אם נטמא מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן בשעה שהוא טהור אז גם ר"א מודה דלא בעינן ימים הראשונים כהנא בעי קומי רב ואין טעון הזאה שלישי ושביעי כו' שמואל אמר יצא והזה שנה וטבל נכנס מביא טומאה דס"ל כרב בפירושא דמתני' דלצדדין קתני דב' דברים הללו דקתני עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה קאי על ב' דברים דרישא יצא ונכנס חד קאי על יצא וחד קאי על נכנס דביצא עולין לו מן המנין ובנכנס אח"כ מביא קרבן טומאה כשנטמא שם מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן ולא פליג על רב אלא במה דצריך הזאה ג' וז' למנין הנזירות לרב צריך הזאה רק לענין קרבן אבל המנין עולה לו בהיציאה לבד ולשמואל צריך הזאה גם לענין מנין הנזירות [ומזה יצא להרמב"ם ז"ל כל דינו דנקט יצא והזה וטבל וטהר ומנה ימים וחזר לבה"ק אותן הימים שמנה עולין לו ואם נטמא באחת מן הטומאות כו' סותר למה צריך מנין הימים והוא ע"פ הירושלמי הזה דמתניתין לצדדין קתני דעולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה קאי הב' דברים הללו על ב' דברים דרישא דחד קאי על יצא וחד על נכנס דביצא עולין לו מן המנין ובנכנס אם נטמא שם מן הטומאות שהנזיר מגלח מביא קרבן טומאה] ועפ"מ שביארנו הפי' דבו ביום דת"ק ור"א דהת"ק ס"ל דבנזיר שנכנס בו ביום שנזר לבה"ק ונטמא שם באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח מביא קרבן וסותר ע"ז אמר לו ר"א לא בו ביום כיון שנטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה בשעה שהוא טמא ע"ז בעינן ימים הראשונים ובזה יתפרש כל הסוגיא כעין חומר דמסיק עולא בר ישמעאל אמר מה צריכה ליה בנזיר טמא פי' אם נטמא מן הטומאות שהנזיר מגלח בשעה שהוא נזיר טמא כגון עומד בבה"ק בזה פליג ר"א וס"ל דבעינן שימנה ימים בטהרה קודם שיכנם דהת"ק ס"ל דלענין יצא מונה נזירות בטהרה ואם נכנס ונטמא שם מן הטומאות שהנזיר מגלח ואפי' ביום שנזר ולא מנה נזירות בטהרה סותר זה היום ומביא קרבן ע"ז ס"ל לר"א דבנכנס לבה"ק ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח אינו סותר זה היום ואינו מביא קרבן וקמיבעיא ליה לשמואל בר אבא בסמוך יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו אם מצטרפין לר"א דיהא חשיב כנזירות אחת והוי כשנטמא ביום השני של בנו בבה"ק בטומאה שהנזיר מגלח כיום השני או דב' נזירות הן והוי יום הראשון של נזירות הבן ע"ז אמר עולא בר ישמעאל מה צריכה ליה בנזיר טמא פי' שעומד בבה"ק והוי נזיר טמא ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח עליה ע"ז מיבעיא ליה אם מצטרפין נזירותו לנזירות בנו אבל בנזירות טהרה אף ר"א מודה אפילו אין לו מהיכן להפול וכדמסיק שמואל בר אבא בעי יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו מהו שיצטרפו והא דקאמר עולא בר ישמעאל על האיבעיא דר"ש בר אבא ולא קאמר על המתני' גופיה הוא משום דבסמוך קאמרינן דבנזיר טמא היה פשיטא דמצטרפין משום דאינו ראוי לקבל התראה לחד מ"ד ולדידיה ע"כ דפליגי ר"א ורבנן בנזיר טהור דאי על נזיר טמא לא הי' שיייך האיבעיא דרשב"א ע"כ נקט עולא בר ישמעאל דכל איבעיא דרשב"א הוא על נזיר טמא ע"כ דמשום בנזיר טהור לא פליג ר"א כלל ופריך מה אנן קיימין אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס [דקמיירי בנזירות בטומאה] ונטמא בטומאה שהנזיר מגלח הרי יש כאן ב' ימים לנזירות בנו דהא לא הוי יום ראשון דבנו ואם בשנולד בנו למחר ונכנס למחר הרי יש לו ב' לנזירותו דהא תחלת היום הי' הוא טהור אר"מ תיפתר בין השמשות פי' שנולד בין השמשות ומחר נכנס לבה"ק ונטמא שם בטשהנ"מ א"כ הוי בנזירות בנו יום הראשון ואם הוי נזירותו ונזירות בנו נזירות אריכתא הרי נחשב יום הזה יום שני ור' אבין מוקי ביום אחד אך דילמא בנזירותו ובנזירות בנו חשיב כב' ימים והי' טהור בנזירותו ונולד הבן ונכנס לבה"ק ונטמא שם בטשהנ"מ ע"כ צריכה לי' אם חשיב כב' ימים או כיום אחד וכ"ז מיירי בנזיר טמא שנטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה בשעה שהוא טמא בלא"ה בזה פליג ר"א וס"ל דבעינן ב' ימים דהיינו בשנולד בין השמשות ומחר נכנס וכל ענין האיבעיא מיירי רק בנכנס אבל בלא נכנס לבה"ק ונטמא בטומאה שהנזיר מגלח כשהוא נזיר טהור לא שייך כלל האיבעיא דהצטרפות נזירותו ונזירות בנו דהא בהא גם ר"א מודה זהו דעתו דעולא בר ישמעאל אבל ר' יוסי פליג עליו וכדגרסינן אמר ר' יוסי מה צריכה לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין פי' דאם נטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה בשעה שהוא נזיר טהור בזה ג"כ ס"ל לר"א דבעינן שימנה ב' ימים לכן בזה מיבעיא לי' אם מצטרפין אבל בנזיר טמא פי' באם נכנס לבה"ק ושם נטמא בטשהנ"מ בזה פשיטא לי' דמצטרפין באם שנולד הבן בין השמשות ולמחר נכנס ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח פשיטא דמצטרפין אר"מ קומי ר' יוסי לא כ"ש הוא מה ימים שאין עולין לו לא בנזירותו ולא בנזירת בנו את אחר מצטרפין פי' דהא אם בשנטמא בטומאה שהנזיר מגלח כשהוא בבה"ק דאז אין עולין לא בנזירותו אם נזירות בנו קודמת ולא בנזירות של בנו אם נזירותו קודמת את אומר מצטרפין ימים שהן עולין בנזירותו ובנזירות בנו לא כ"ש שיצטרפו א"ר יוסי תמן אינו ראוי לקבל התראה ברם הכא ראוי לקבל התראה כפי' הפ"מ ז"ל דכיון דראוי לקבל התראה ולכתחלה צריכין להתרות לו בשביל איזה נזירות אם בשביל שלו או בשביל בנו ע"כ כל חדא נזירות באנפי' נפשי' היא [ודע שבדפוס הישן גרסינן אבל בנזיר טמא פשיטא לו שאין מצטרפין והק"ע ז"ל והפ"מ ז"ל הפכו הגי' וגורסין שהן מצטרפין משום דכן מוכח מהא דקאמר מה ימים שאין עולין לא בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר מצטרפין ובאמת י"ל לפי גי' הישנה גרסינן שם ג"כ אין מצטרפין וה"פ מה ימים שאין עולין לא בנזירותו ולא בנזירות בנו פי' דאין מקום לומר דזה היום בשביל נזירותו או לחשבון נזירות בנו דהא אין עולין לחשבון הנזירות ואעפ"כ את אומר אין מצטרפין ימים שהם עולין בנזירותו ובנזירות בנו פי' דהא עולה על חשבון שלו או על חשבון של בנו ונמצא דמיוחד יום הזה בעד חשבון של נזירות בנו לא כ"ש שאין מצטרפין והוי ב' נזירות ע"ז אר"י תמן אינו ראוי לקבל התראה ברם הכא ראוי לקבל התראה פי' דאם התרו אותו בנזירות בנו משום נזירותו חשוב בדיעבד התראה כדאיתא לעיל בפ"ב ע"כ יש להחשיבן לחדא נזירות אבל מחוורתא כגי' המפרשים ז"ל] ומוכח הוא כדברינו דפי' של נזיר טמא ונזיר טהור הוא בהאי סוגיא דנזיר טמא פי' דנטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה בימים שהיה טמא שהי' עומד בבה"ק דהא בשקמיירי בנזיר טמא גרסינן אם בשנילד בנו היום ומחר נכנס ואם בשנולד מחר ונכנס למחר הרי בפירוש דע"י הכניסה הוא דהוי נזיר טמא וגם מוכח כן מהמשנה גופיה דלמה קתני כלל במתניתין דין דנכנס דהא דין דעולה מן המנין לא שייך כשנכנס כדברינו לעיל כדמוכח מהרמב"ם ז"ל הנ"ל ובירושלמי מפורש מוכח דהא דקתני עולין מן המנין ומביא קרבן טומאה ב' דברים הללו קאי על ב' דברים דרישא דיצא ונכנס דעל יצא קתני דעולין לו מן המנין ועל נכנס קתני דמביא קרבן טומאה וא"כ קשה למה קתני כלל נכנס הו"ל למתני אם נטמא מביא קרבן טומאה אפילו בו ביום שנטהר לת"ק ולר"א לא בו ביום בשלמא לפי' הבבלי י"ל כמו דמשני שם לא מיבעיא יצא אלא אפילו נכנס עולין לו מן המנין משא"כ להירושלמי דנכנס הוא על מביא קרבן טומאה ולא שייך לרבותא דעולה מן המנין ימים הראשונים קשה כנ"ל אלא ע"כ דדוקא נכנס קמ"ל דהוי נזיר טמא וגם נטמא בטומאה שהנזיר מגלח ע"ז למ"ד דר"א לא פליג רק בנזיר טמא ע"כ קתני נכנס משום ר"א דדוקא על נכנס פליג ר"א ולמ"ד דלר"א אפילו בנזיר טהור נמי ס"ל דלא בו ביום נקט נכנס לרבותא דת"ק דאפילו נכנס דיותר יש לומר דבעינן ימים הראשונים דכתיב כי טמא נזרו כנ"ל מ"מ ס"ל ג"כ דאף בו ביום וגם מפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מוכח בפירוש כן דפירש בדברי ר"א אם נכנס בו ביום שנזר אינו סותר אותו היום והלכה כר"א וכן כתב הדין בנזיר טהור מתחלתו שנטמא ביום שנזר אינו סותר אותו היום עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה דאם חזר ונכנס ביום שנזר האיך אינו סותר אותו היום הא יום הזה לא נמנה כלל ממנין הנזירות כיון דלא הוזה עליו ג' וז' וע"כ ה"פ דר"א אומר דאם ביום שנזר נכנס לבה"ק ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח אינו סותר אותו היום משום דבעינן בטומאה הסותרת ימים הראשונים כשנתהוה הטומאה שהנזיר מגלח בימי טומחה כדכתיב גבי ימים הראשונים כי טמא נזרו וזהו דברי ר"א במתני' ומסיים הרמב"ם ז"ל דכן הדין דפליג ר"א גם על נזיר טהור מתחלתו שנטמא ביום שנזר אינו סותר אותו היום כלומר אף לא כדינא דמתני' בנכנס לבה"ק ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח דבשעה שנטמא היה טמא מתחלה אלא אף כשהיה נזיר טהור מתחלתו קודם שנטמא בטומאה שהנזיר מגלח ג"כ הדין כן דס"ל לר"א דבעינן ימים הראשונים ואם נטמא ביום הראשון אינו סותר וע"פ שביחרנו בע"ה הסוגיא ממילא לא יקשה קושית הש"ק ז"ל ד"ה מה והנו"י ז"ל מפלפל בזה ולפי דברינו אתי שפיר בע"ה ודו"ק: