חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר ג:ג:ב
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Nazir 3:3:2 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nazir 3:3:2) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר · free full Hebrew text
Open in the reader →ר"א בשם ר"י ממצורע למד ר"א עד סוף הסוגיא. הסוגיא הזאת חמורה ונראה לפענ"ד דה"פ דהנה התוס' ז"ל בדף ל"ט ע"ב ד"ה ומ"ט וד"ה כגון מפרשין הא דר"א דסותר שבעה הוא לאו דצריך למנות שבעה אחר התגלחת דטומאה ז"א אלא דצריך להמתין עד שיזה עליו שלישי ושביעי וכן כתב הרא"ש ז"ל דסותר לאו דווקא סותר אלא צריך להמתין עד שיזה עליו ג' וז' ונמצא דשיטת הבבלי הוא בטעמא דר"א משום דס"ל מקצת היום ככולו כדאיתא בדף ו' ע"ב וממילא מובן פי' התוס' ז"ל דפירשו בדר"א דסתירה לאו דווקא משום דליכא למימר דסותר ממש דצריך למנות ז' אחר התגלחת של הז' דטומאה ז"א דהא כיון דמקצת היום ככולו והוי ל' כמו ל"א וא"כ הוי כמו סתם טמא ולא כנזיר שנטמא דהא שוב אינו נזיר והוי כמו בנטמא ביום גידול שער ואין עליו רק להזות ג' וז' כמו כל טמא והנה בטעמא דרבנן ביום ק"א דסותר שלשים פי' התוס' ז"ל בדף ו' ע"א ד"ה נטמא משום גזירה דיום נ' דסתם נזירות [ולא גוזרין ק"א אטו ק' ז"א דהא ק' אין לו קביעות דהא יש שנוזרין ק' ויש פ' ויש מאתים והיכי נגזור אטו ק' אבל גזרו משום סתם נזירות] וטעמא דר"א דסתר שבעה האי סתר לאו דווקא אלא עד שיטהר ג' וז' כנ"ל ולא גזר ר"א אטו יום ל' דהא א"צ לגזור דהא בתרווייהו אינו סותר לא ביום ל' ולא ביום ק"א והנה הרמב"ם ז"ל והתוס' ז"ל מחולקין בדין אם גילח בנזירות מרובה של ק' יום בסוף ל' יום הראשונים דעדיין נשאר כדי גידול שער אינו סותר תגלחת כלל דהא כל עיקר טעמא דתגלחת סותר ל' יום משום דבעינן גידול שער שיהא ראוי לגדל בל' יום דסתם נזירות וע"כ בנזירות מרובה בק' או בס' ימים עדיין איכא גידול שער של מצוה ע"כ אינו סותר כן שיטת התוס' ז"ל בדף ל"ט ע"א ד"ה סתם עי"ש אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"י מה"נ ה"ב דאפילו בנזירות מרובה תגלחת סותר ל' והק' הלח"מ ז"ל על שיטת הרמב"ם ז"ל דהא בדף מ"ד פריך הגמ' ויין יסתור ל' יום ק"ו מתגלחת כו' ומשני מידי הוא טעמא אלא מפני גידול שער גבי יין הא קאים לי' שערו ונראה לפענ"ד לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל דהא גרסינן בדף מ' ע"א אמר ר"ח ללקות באחת לעכב בשתים לסתור אינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער וכו' כעין תער תניא נמי הכי נזיר שתלש מירט סיפסף כ"ש חייב ואינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער ופי' הרמב"ם ז"ל כעין תער היינו כדי שלא לכוף ראשן לעיקרן זהו כעין תער ותלש מירט וסיפסף יכול לכוף ראשן לעיקרן וכן פי' הלח"מ ז"ל בפ"ה הי"א עי"ש וזה מבואר מאד והנה לכאורה קשה הא בדף ל"ט גרסינן שגלחוהו אחר מלאת וכר"א עי"ש משמע דקודם מלאת סותר אפילו לר"א אפילו יש כדי לכוף ראשן לעיקרן ולרבנן סותר אפילו אחר מלאת ואפילו ביש כדי לכוף ראשן לעקרן וראיתי בלח"מ ז"ל שהק' כן ומשני דע"כ לר"ח לא נקטינן כהאי סוגיא דדף ל"ט דלרב חסדא כעין תער דוקא סותר אבל ביש כדי לכוף ראשן לעיקרן לד"ה אינו סותר כלל והנה דינא דר"ח כתבו התוס' ז"ל והרא"ש ז"ל דהוא הילכתא בנזיר בלא טעמא ע"ש ע"כ אליבא דר"ח לא אמרינן הטעם דלפיכך סותר תגלחת ל' יום משום גידול שער ז"א דהא לא בעינן גידול שער של ל' יום דהא די בגידול שער של ז' כדאיתא בדף ל"ט דקים להו לרבנן דבז' איכא כדי לכוף ראשן לעיקרן וע"כ משום דכן הלכה בנזיר כדאיתא בתוס' ז"ל גבי הא דר"ח. ועפ"ז יומתק מאד הסוגיא דידן דהנה בגמ' גרסינן ר"א בשם ר"י ממצורע למד ר"א שכן מצינו בין תגלחת לתגלחת שבעה גבי מצורע דדינו דבין תגלחת לתגלחת הוי ז' ימים דהירושלמי מדייק לשון סותר דווקא וע"כ דמונה אחר תגלחת טומאה עוד ז' ימים בין תגלחת לתגלחת משום גידול שער לתגלחת טהרה וגידול שער דז' ימים דהוא כדי לכוף ראשן לעיקרן מצינו גבי מצורע ופריך ולמה לא יליף מנזיר טמא פי' דמגלח בסוף ז' ע"ז משני מצורע מגלח וחוזר ומגלח נזיר טמא אינו מגלח וחוזר ומגלח ר"ל במשך ז' ימיה האם נקבע שיעור ז' ימים בין תגלחת לתגלחת הא בשנטמא אפילו ביום כ' דהי' לו גידול שער דכ' ימים מ"מ צריך להמתין ז' ימים אילו מצינו בנזיר טמא שממתין שבעת ימים דווקא בשגלח ביום שנטמא אז שפיר הוי ילפינן מיניה דשיעור מתגלחת לתגלחת הוא ז' ימים משא"כ השתא דאינו מגלח וחוזר ומגלח במשך ז' ימים אין ללמוד ממנו רק ממצורע והשתא לפ"ז ע"כ הא דנקט סותר ז' הוא סתירה דווקא דמונה ז' ימים אחר תגלחת טומאה לתגלחת טהרה וע"כ דלר"א לא אמרינן דהוא משום מקצת היום ככולו ז"א דאי היה מקצת היום ככולו והוי כמו יום ל"א א"כ א"צ לתגלחת טומאה דנזיר כלל דהא אינו חשוב נזיר כלל ביום ל"א וכשנטמא הוי ככל טמא מת דצריך רק הזאה ג' וז' אבל לא תגלחת אלא הזאה שלישי ושביעי לחוד וא"צ כלל לגידול שער ולא צריך למילף כלל ממצורע א"כ ע"כ דטעמא דר"א ורבנן לאו דפליגי במקצת היום ככולו ז"א אלא דפליגי באם יום מלאת סותר או לא דרבנן ס"ל דיום מלאת סותר ור"א ס"ל דביום מלאת יש לו דין אחר ולא מצינו בתורה ביום מלאת דיסתור משום דבעינן ימים אחרונים עי' בדף י"ט אבל תגלחת וקרבן טומאה ס"ל להרמב"ם ז"ל דזה לא תלי בסתירה ועל כן פסק בפ"ו מה"נ ה"ו דאפילו נטמא ביום הראשון דאינו סותר משום דבעינן ימים ראשונים אבל תגלחת וקרבן טומאה צריך ועיין בלח"מ ז"ל שם ונראה בטעמו משום דהא דצריך תגלחת וקרבן טומאה הוא לא תלי במנין הנזירות אלא משום דכיון דנפל עליו טומאה סותר תגלחת וקרבן טהרה וצריך קודם לעשות סדר תגלחת וקרבן טומאה וכמו כן בימים אחרונים נמי אינו סותר אבל צריך סדר תגלחת וקרבן טומאה קודם תגלחת וקרבן טהרה וכיון דצריך תגלחת ע"כ סותר ז' כדי גידול שער וע"כ פריך אליבא דר"א והא ר"א מה שנה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש דהא כיון דס"ל דהיום מלאת אינו סותר א"כ מ"ש סתם נזירות מאומר הריני נזיר שלשים יום הא יום מלאת אינו סותר ע"ז משני דנ"מ גדולה יש בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש בשעה שנזר סתם מירט אינו סותר כדר"ח דבעינן כעין תער שלא יכוף ראשן לעיקרן אבל אם היה מורט ותולש דהוא בשהיה בו לכוף ראשן לעיקרן לפי' הרמב"ם ז"ל כנ"ל הרי אינו סותר דאין סתירה אלא כעין תער אבל אם יש בו כדי לכוף ראשן לעיקרן יש בו כדי גילוח די וא"צ שיהא בו כדי גידול שער של ל' של כל ימי הנזירות והשביעי שלו עולה לו מן המנין ובשעה שפירש אם היה מורט סותר משום דכיון דפירש ל' יום ע"כ כוונתו שיגלח על הגידול של כל ל' יום ואין השביעי שלו עולה לו מן המנין ע"כ בנזיר אתם בנטמא ביום מלאת דאינו סותר היום מלאת לר"א ע"כ אינו סותר רק ז' משום דצריך גידול שער של ז' לבתר תגלחת דטומאה משא"כ גבי נזיר שפירש דהתם בעינן שיגלח על הגידול שער של כל השלשים יום ע"כ בנטמא ביום מלאת דצריך תגלחת דטומאה וצריך להמתין בע"כ ל' יום כדי גידול שער של ל' ע"כ מודה ר"א בסיפא גבי הריני נזיר ל' יום נטמא יום ל' סתר את הכל והא דס"ל לר"א גבי נזירות מרובה בנטמא ביום ק' דסותר שלשים הא התם כיון שפירש הרי צריך גידול שער של ק' יום ז"א דהא התם גזה"כ הוא לר"א כדיליף בה"ד תן לו תורת נזיר וכדפירשו התו' ז"ל בדף ט"ז דהדרשה הוא דוקא על נזירות מרובה והא דס"ל לתנא קמא גבי נטמא ביום ק"א דסותר שלשים הא לא בעינן גידול שער דל' וגם א"צ כלל לתגלחת דטומאה בשניטמא ביום ק"א הוא כדפירשו התוס' ז"ל הנ"ל משום גזירה דנטמא ביום שלשים והתם סתר הכלי והא דס"ל לר"א דסותר ז' בשנטמא ביום ק"א אף דלשיטת הירושלמי דמדייק סתירה ממש דמונה ז' ימים אחר התגלחת דטומאה וביום ק"א א"צ תגלחת טומאה דהא ביום ק"א אינו נזיר בשלמא לשיטת הש"ס דילן שפיר ניחא דסותר לאו דוקא אלא מגלח ומביא קרבן אחר שיזה ג' וז' כדפירשו התוס' ז"ל הנ"ל משא"כ הירושלמי דס"ל דסתירה משום דצריך גידול שער אחר התגלחת דטומאה והכא ביום ק"א א"צ תגלחת טומאה ולמה סותר ז' ז"א דכמו דהת"ק גזר ק"א אטו שלשים דסתם נזירות ובעי שלשים לשיטת הת"ק כמו כן ר"א דבעי ז' גבי סתם נזירות גזר ג"כ ק"א אטו סתם נזירות ובעי ז' והיינו דקאמר הנ"מ בין סתם נזירות לנזיר שפירש בנזירות סתם א"צ במילואו כל הל' יום אבל בנזירות שפירש בפירוש שלשים יום בעי כל השלשים יום במילואו ואינו יכול לחסר אפילו שעה אחת דהא בנזירות סתם לא בעינן תגלחת דגידול שער של כל הל' יום משא"כ בנזירות שפירש ל' יום בעינן גידול שער של כל שלשים יום וכן בנזירות סתם אם הי' טמא מת ונזר בנזירות סתם יום השביעי עולה לו מן המנין כדאיתא בדף י"ז במס' נזיר בבבלי ובירושלמי לעיל בפ"ב הלכה ט' ואלו בנזיר שפירש אין עולה יום ז' מן המנין משום דבנזירות מפורש לל' יום א"י לחסר אפי' שעה אחת ובעינן שלימים ובעינן שיהא בטהרת נזירות כל ל' יום וכן בעינן בנזיר שפירש גידול שער של כל שלשים ע"כ סותר בנזירות מרובה לבתר תגלחת טומאה ל' יום כדי גידול שער של כל ל' יום ודוק: