חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי גיטין ז:א:ו
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Gittin 7:1:6 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 7:1:6) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →ארשב"ג במה דברים אמורים שהי' חרש מתחלתו אבל אם הי' פיקח ונתחרש כותב ואחרים מקיימין כתב ידו. והיא כמו דגרסינן בתוספתא מפורשת ריש מס' תרומות רשב"ג אומר איזהו חרש שהי' חרש מתחלתו אבל פיקח שנתחרש הוא תרום והם מקיימין על ידיו. וכן גרסינן בסיפא שם ר"י אומר קטן שהניח אביו במוקשה הוא תורים ואביו מקיים על ידו תרומתו תרומה וכו' עיי"ש ומקיים על ידו פירוש עומד ע"ג וס"ל לרשב"ג חילוק בענין חרש דאיזה חרש דווקא חרש מתחילתו זהו חרש אבל בפיקח שנתחרש אינו חרש גמור אלא אהני מעשיו כשאחרים מקיימין מעשיו ולפיכך בפיקח שנתחרש אינו בכלל חרש הנשנה במשנתינו בכלל חמשה לא יתרומו ומתניתין מיירי דווקא בחרש מתחילתו אבל פיקח שנתחרש אינו בכלל חרש אלא אהני תרומתו בשאחרים מקיימין אותו. וע"ז גרסינן בירושלמי אמר רשב"ג בד"א בחרש מתחילתו אבל פיקח שנתחרש כותב ואחרים מקיימין כתב ידו. ולמד הירושלמי דין גט מדין תרומה כמו בתרומה ס"ל לרשב"ג דבפיקח שנתחרש אין דינו כחרש גמור אלא אהני תרומתו כשאחרים מקיימין על ידו כן נמי בגט בפיקח שנתחרש כותב ע"י שאחרים מקיימין כתב ידו. וזהו ברייתא אחריתי מביא הירושלמי דלמד מדין תרומה והיא הברייתא דתוספתא ריש מס' תרומות אבל בבלי מביא ברייתא אחריתי. תנאי היא דתניא ארשב"ג בד"א בחרש מעיקרא אבל פיקח שנתחרש הוא כותב ואחרים חותמין. ופירושו דאחרים חותמין לעדות על הגט. ולא דאחרים מקיימין על ידו אלמא דכתיבתו מחזיק לי' לפיקח גמור. ואילו בירושלמי גרסינן כותב ואחרים מקיימין כתב ידו. וע"כ דהאי מקיימין היא כמו מקיימין שלגבי תרומה. דל"ל דמקיימין משום קיום שטרות דז"א דמאי שייטא דקיום שטרות הכא דזה פשיטא דכי בשביל שהוא פיקח ונתחרש לא ליבעי קיום שטרות. וע"כ דאחרים אקיימין כתב ידו הוא כמו בתרומה דהוא תורם ואחרים מקיימין על ידו וס"ל לרשב"ג דפיקח שנתחרש אין דינו כמו חרש גמור אלא דאהני מעשיו ע"י שאחרים מקיימין עליו. וע"ז התיב ר"י ב"א ר"ח בשם ר"י חלוקין על השונה הזה אמרין והא מתניתא פליגא נתחרש או נשתטה אינו מוציא עולמית ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו כיון דס"ל לרשב"ג דמהני בפיקח ונתחרש ע"י שאחרים מקיימין על ידו. ומשני קיימני' שאינו יודע לכתוב. וע"ז התיב רבב"מ מברייתא הרי שכתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוה ונתנוה לו וחזר ונתנו לה אינו גט. וע"כ קשה אמאי לא מהני כתב ידו הא בפיקח שנתחרש מהני ע"י שאחרים מקיימין על ידו. וע"ז משני ר' יודן רומיא דברייתא על רשב"ג דלא דמי אמירה לשליח לכותב בשביל עצמו דאמירה לשליח היא על להבא שמצוה שיכתוב והיא דבר להבא. אבל כתיבת הגט בשביל עצמו היא דבר על שעבר שכותב ציביתי ברעות נפשי וכו' ושבקית ופטרית וכו' דהוא לשון שעבר וע"ז פריך רבב"ל אם יש בו דעת לשעבר יש בו דעת לבא וכו' וכולהו אמוראי משנין רומיא דברייתא על רבי שמעון בן גמליאל ומחלקין בין כתיבה לסופר שיכתוב לכותב גט בשביל עצמו וזה ברור: