חידושי רמב"ן על יבמות נא:

ר"ש דתני א"ל ר"ש לחכמים אם ביאת ראשון ביאה וכו'. קשיא לן, וליתי ממאמר דתני' אמר להם ר"ש לחכמים אם מאמרו של שני וכו' כדאי' בפ' כיצד (דף י"ט) ויש לומר ההיא דילמא לרבנן קאמר להו דלאו סבר' היא למיגזר בזיקת שני יבמין מיהו מהא שמעינן דטעמי' דר' שמעון התם משום דמאמר לר' שמעון [אי] קני [קני לגמרי ולא קונה ומשייר].

והא דאמר ר' שמעון אם ביאת ראשון ביאה ביאת שני אינה ביאה. כתב רש"י ז"ל, ואי משום שזינתה דקי"ל ביאתו ביאה דתנן בא על א' מכל העריות שבתור' מתות על ידו אפ"ה לא מחסרה על בעלה אלא על עסקי קנוי וסתיר' וזה מן הדברי' המתמיהין שבפרושיו על ידי קנוי וסתירה אין על ידי עדים לא כדמתמה עלה בפ"ק דכתובות (דף ט') והתם מתרץ לה הכי אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדי' וקנוי וסתיר' אפי' בעד אחד. אבל בפ' האש' רבה (דף צ"ו) חזר בו רבנו ז"ל מסבר' זו ותירץ דהכא כיון שבא עלי' והיא אנוסה או שוגגת דאונס בישראל משרא שרי. ואם תאמר דילמא לעולם יש מאמר לר' שמעון אחר מאמר והכא כיון דביאת שני' על כרחה היא משום הכי אין תופס בה דמאמר על כרחה אינה קונה כדאמרינן בפר' כיצד (דף י"ט) איכא למימר מדקאמר אם ביאת ראשון אם ביא' שני משמע דלדידי' לעולם אין ביאה אחר ביאה אלא שמשום איסורא של זנות צריכה אונס אי נמי משכחת לה בשבא עלי' לדעת אבי' בקטנה לאונסה אי נמי פתוי קטנה אונס הוא. והרב אב ב"ד ז"ל מתרץ לה, משום דגרסינן בפ"ק דקדושין (דף י"ט) את אשת איש פרט לאשת קטן ותרצ' רב אשי ביבם בן ט' שני' וכו' ומהא נמי יכלינן למימר לדעתי' דר' שמעון דכמאמר שויוה רבנן דאין דינה באשת איש גמורה [פי' ולא מתסרא בזנות] ולדידי לא נהירא דלרב דאמר לקמן (יבמות דף נ"ו) קנה לכל ואפילו בביאת חרש נמי קנה קנין גמור לכל קטן נמי ליקני לכל, וצ"ע.

רבי נחמי' דתנן רבי נחמי' אומר אחת בעילה ואחת חליצה וכו' הא ביאה פסולה דכמאמר שויוה רבנן. פירש"י ז"ל דלא נפקא בגט בלא חליצה לזיקתה ואיכא למידק אשמעתי' לר' נחמי' היכי שויוה רבנן כמאמר הא לר' נחמי' אין אחרי' כלום כדתנן במתניתין דאלמא אין מאמר וגט תופסין אחרי' ואיתמ' נמי בפ' ב"ש (יבמות דף קי"א) הא מני ר' נחמי' היא דאמר ביאה פסולה פטרה ולא בעי' חליצה ועוד מאי טעמא אמור רבנן דאי ביאה פסולה יש אחריה כלום גזירה ביאה אחר הגט משו' אחר חליצה וגזירה אחר מאמר משום אחר ביאה כדמפורש לעיל ואלו לר' נחמי' אמרינן לקמן דליכא למיגזר כיון דחליצה וביאה דאורייתא מידע ידיע. והרב אב ב"ד ז"ל מפרש דלר' נחמי' ודאי ביאה פסולה פוטרת צרתה ויוצאה היא בגט בלא חליצה ואין גט ומאמר אחרי' והרי היא כביאה כשרה אלא להכי אמרינן דשויוהו רבנן כמאמר דאין מאכילה מחמת אותה ביאה דמ"מ ביאה פסולה היא ומפרקינן לה מיניה ולא נהירא לי כלל דאם כן היכי פשיט מינה ר' יוחנן דמאמר לר' נחמי' קונה קנין גמור הא לא דמיא הך למאמר כלל בקנינה אלא שאינו מאכילה לפי שהיא פסולה לו ומה ענין לזו בקנין מאמר. ורבותינו הצרפתים ז"ל פירשו בתוספ' דהכי קאמר והא ביאה פסולה כמאמר עשאוה רבנן ומשום לתא דידה הוא שאמרו רבנן דמתניתין יש מאמר אחר מאמר דבדין הי' שלא יקנה שכל מה שקנה מאמר שני כבר קנה ראשון אלא כיון דיש מאמר אחר ביאה פסולה מהני גזרות דלעיל תקינו נמי מאמר אחר מאמר הילכך לרבי נחמי' דאמר אין אחר ביאה פסולה כלום למה יהא מאמר אחר מאמר ואם תאמר וגט אחר גט למה תקינו יש לומר משום סירכא דמאמר זהו תורף פירושם צללו במים אדירים והעלו חרס בידם שתולין עיקר בטפילה ועוד דמאמר אחר מאמר כבר פירשנו למעלה דשטה דקדושין תקינו וכל חד וחד בדידי' דמי מאמר. אלא מתוך הדוחק יש לנו לומר דודאי סבירא לי' לר' יוחנן דביאה פסולה לר' נחמי' כמאמר היא בקנין דידה לומר שצריכה גט וחליצה ואין הביאה פוטרת צרתה אלא שאין מאמר וגט אחרי' וטעמא משום דגט להוציא וחליצה להוציא ואי ביאה אחר הגט היא גזרה שמא יאמרו כיון שגט מוציא אפילו ביבמה לאסרה עליו ואעפ"כ כשבא עלי' אחר מכאן קנאה לגמרי כאילו היתה ביאה קודם הגט אלמא ביאה אחר פטור ביבמה ביאה כשרה היא ואתי למבעל בתחילה אחר חליצה ולפיכך הצריכו חכמים לביאה אחר הגט חליצה לזיקתו והכל יודעין שאלו היתה קודם הגט אינה צריכה חליצה הילכך אעפ"י שנאמר שהיא כשרה לענין שאין גט ומאמר שאחרי' כלום לא אתו למימר ביאה כשרה היא לגמרי ולמיבעל לכתחלה אחר חליצה דהא עבדינן להו הכירא דביאה פסולה במקצת היא הילכך אמרי כיון דביאה אחר הגט פסולה במקצת ביאה אחר חליצה פסולה לגמרי ואינה כלום דחליצה דאורייתא היא הדין היא סברא דר' יוחנן בדר' נחמי' ולהכי מוכח מינה דמאמר קונה לו קנין גמור דביאה פסולה כמאמר היא ואין אחרי כלום. ומיהו ההיא אוקימתא דקס"ד למימר בפ' ב"ש הא מני ר' נחמיה היא לא סבירא ליה כר' יוחנן אלא סברי' למימר דלר' נחמיה ביאה פסולה קונה קנין גמור בכל ענין ואין אחרי' ולא בעצמה כלום ובמסקנא אידחיא לה ההיא אוקימתא משום טעמא אחרינא הילכך הדרינן לסברי' דר' יוחנן כנ"ל ואפשר שזה דעת רש"י שהחליף שטותיו במשנתנו פירוש שיוצאה בגט לגמרי וכאן פירש שהיא צריכה חליצה דהכי סברי' דר' יוחנן והא דקאמר בפשיטות דכמאמר שוי' רבנן משום דלא ניחא ליה למימר דפליג ר' נחמי' אכולה מילתא דרבנן ולא משכח ליה טעמא דליפלוג עלייהו בהא. ורבינו חננאל ז"ל כתב, כמאמר שויוה רבנן, כדתניא בתוספתא (פ"ז)הביאה בזמן שהיא בתחילה אין אחרי' כלום אינה בתחילה הרי היא כמאמר ואין זה נכון שאפילו כדבריו מנין לו דר' נחמיה היא דילמא רבנן היא ואם תמצא לומר ר' נחמיה שנאה מה טעם ועוד בפירוש היא שנוי' שם לדברי חכמים. וסיוע לדבר מצאתי בירושלמי תמן אמרין דברי ר' נחמיה ביאה פסולה פוטרת פי' מן החליצה על דעתהון דרבנן דתמן ביאה בין שהיא לאחר המאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת ועל דעתן דרבנן דהכא ביאה שהיא אחר מאמר פוטרת שהיא אחר גט אינה פוטרת ולא שמע דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן ר' נחמיה ור' שמעון ור' ישמעאל שלשתן אמרו דבר אחד דתני שלש יבמות ליבם אחד עשה מאמר לזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית ר' נחמי' אומר ראשונה צריכה גט וחליצה ואין אחר בעילה כלום קל וחומר ומה אם חליצה שהיא פוסלתה מן הכהונה אין אחרי' כלום ביאה שאין פוסלתה מן הכהונה אחר בעילה אינו דין שאין אחרי' כלום וחכמים אומרים אסור בקרובות שלשתן וצריכות שלשה גיטין וחליצה לאחת מהן זו היא גירסא ירושלמית ולמדנו ממנה דלר' יוחנן אליבא דר' נחמי' בין ביאה אחר הגט בין אחר מאמר צריכה חליצה לעולם ורבנן דתמן פליגי וסברי אליבי' דפוטרת והיינו סוגיין דבפרק ב"ש כדפרישית.