חידושי רמב"ן על מכות ט.

הא דתניא (גבי) [לפיכך] גר וגוי שהרגו נהרגין פרש"י ז"ל שאשבע מצות קאי כלומר שנצטוו אשפיכות דמים. וקי"ל בדידהו אזהרה (יש להן) [שלהן] זו היא מיתתן לפי' נהרגין אפי' בשוגג שאין ב"נ צריכין התראה כדאמרי' בסנהדרין וכן פירש שם. ואינו מחוור בעיני שאין הדין נותן להרוג אדם בשוגג במצוה. ודאמרי' בסנהדרין בן נח נהרג בעד אחד בדיין אחד ושלא בהתראה ה"ל לאשמועינן רבותא דאפי' בשוגג. [א]לא משמע שאין בן נח נהרג לעולם בשוגג אבל במזיד בלא התראה נהרג ומה גם שפיכות דמים אם הרג ישראל נהרג שהם אפילו לישראל לא ניתנה דמו של הרוג למחילה אלא גואל ועומד בספק מגואל הדם לפיכך עכו"ם נהרג עליו לעולם אבל קטל בר מיניה לרב חסדא כל דלאו בר גלות לרבה במזיד ובקרוב למזיד נהרג בשוגג ובאנוס פטור וכן בשאר ז' מצות שלהם והיינו דאמרינן מכין לבן נח שהיה לו ללמוד ולא למד. כלומר שהיה לו לחשוב שמא אסור הוא ולשאול על הדבר והיינו אומר מותר שהיה לו ללמוד שאסור. והא דאמרי' בפ"ד מיתות גבי מאי נינהו קטלא [בר] (בחרי) קטלי קטלת ליה לאו למימרא לעולם נהרג כמו שפירשנו שם דלא משכחת לה דינא אחרינא אלא מיתה במזיד דאלו קרבן בשוגג לית להו. וכן פי' ה"ר משה הספרדי ז"ל שבן נח בשוגג אינו נהרג אלא באומר מותר משו' שהיה לו ללמוד ולא למד. והוי יודע שב"נ המוזכר בכל מקום היינו [אף] גר תושב אלא שב"נ הוא שנוהג במצות שלהם כהוגן עם חברו וגר תושב הוא שבא לב"ד ישראל וקבל עליו תורה יותר משאר בני נח שלא קבלם מפני שהוא מדקדק עליו ביותר. ועוד מפני מה אמרו ראה ז' מצות שנצטוו בני נח ולא קיימום עמד והתירם להם שלא יהו מקבלין עליהם שכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה וזה שקבלם עצמו בב"ד ישראל מצווה ועושה הוא. והכי מפורש לה בפרק השוכר את הפועלים וגוי המוזכר בכל מקום הוא בן נח שלא הוחזק אם מקיים מצות שבהם אם לאו מסתמא אין (ראובן) [רובן] מקיימין אותן לפיכך דנו אותן מספק ולא הקפיד עליו אבל לא מעלין ולא מורידין ולא נתנה תורה ערי מקלט אלא לאלו שהם גרים אבל שאר ב"נ אין ערי מקלט קולטות מי' לדיני ב"ד שוים הם בשפיכות דמים כדפרישי':