חידושי רמב"ן על מכות יג:

גמרא: הא דאקשי' א"ה חייבי כריתות נמי מאי אמרת. ה"פ: אי אמרת בשלמא טעמיה דר"ע לאו משום דדריש כדי רשעתו אלא סברא הוא דחייבי מיתות כיון שאתה מקיים בו אותו הלאו שאתה ממיתו מאותו השם אין לך להלקותו שכבר קיימ' בו לאו שעבר עליו ובחייבי כריתות כיון שאם עשה תשובה אין ב"ד של מעלה ממיתין אותו אשתכח דלא מקיים ביה ההוא לאו הילכך מלקי' ליה. אלא אי אמרת טעמיה דר"ע משום דדריש ליה כדי רשעתו אפי' בחייבי כריתות נמי. והא דאקשינן ליגמר מלעיניך ול"ק לן אמאי לא גמרינן מעיניך דכתיב גבי עדים זוממים לא תחוס עיניך ועדים זוממים בני מלקות נינהו היינו טעמא דלא אמרי' הכי משום דגבי ממון דכתיב יד ביד דהיינו דבר הניתן מיד ליד והתם לא לקו אלא בעדות בן גרושה וכיוצא בו שלוקין משו' והצדיקו. ולהך לישנא דאוקימנא טעמא דר"ע משום ג"ש א"נ משו' רשעה המסורה לב"ד הא דקא נסיב לה תלמודא שאם עשו תשובה ה"ק מצינו חייבי כריתות למלקות ואין דנין חייבי מיתות מכריתות במה מצינו שאין דנין חמור מקל להקל עליך וחייבי כריתות קלין שאם עשה תשובה אין ב"ד שלמעלה ממיתין אותו וללישנא דרבא שאמר משום דאזהרת כרת לא צריך ברייתא לאו עיקר טעמא נסיב אלא טעמא דקרא הוא:

הא דאמרי' איתקש כל התורה כלה לע"ז. בתורת כהנים מפיק לה מדכתיב ועשה מא' מהנה אלא דילמא היינו טעמא דלא אמרינן הכי משום דאליבא דר"ע מגדף אע"ג דלית ליה מעשה ורבנן ממעטי ליה כדאיתא בכריתות ומייתינן לה בפרק ארבע מיתות: