חידושי רמב"ן על גיטין מט.

אילימא דנגחא תורא דידן לתורא דהקדש. ופי' רש"י בב"ק דלא מוקי לה בשן שביער בשדה הקדש א"נ ברגל כולהו פטירי דגמרי' להו מקרן דכתיב ביה מיעוט' דרעהו וי"א בשן ורגל חייב וא"ת א"כ לוקי בשן ורגל א"כ מאי ק"ו להקדש כיון שהכתוב אומר בשדה אחר סתם ולא יצא הקדש מן הכלל לתשלומין לענין עידית נמי בכלל הכתוב היה ואין צריך לק"ו. ודברי רש"י ז"ל, עיקר שהרי שני' שם בב"ק (דף ט') נכסים שאין בהם מעילה ואשן ורגל קאי דתנן לעיל מינה שור לרגלו ומבעה לשינו והקרן שיירה כדמפר' שמואל התם הצד השוה שבהם דקתני בסיפ' לאתויי קרן וכיון דבריש' לא תנא קרן כלל ותני עלה נכסים שאין בהם מעילה ש"מ נכסים שיש בהן מעילה פטורים שן ורגל. וכ"ת דילמא כי קתני שאין בהם מעילה אבור קתני דפטור בהקדש דכתיב והמת יהיה לו מי שהמיתה שלו יצא הקדש שאין המיתה שלו לא מצית אמרת דהא דייק התם בגמ' מעילה הוא דלית להו הא מקדש קדיש ואלו בור אפי' בשאר פסולי המוקדשין פטור שאין המיתה שלו ועוד אכולה מתני' קאי. אלא שיש לשאול, מנ"ל הא דשן ורגל פטורים בשל הקדש ואפשר דגמרי מבור וקרן ואתיא במה הצד א"נ בשדה אחר משמע ולא של הקדש דהקדש לא אחר הוא שהכל שלו. תדע דגרסי' בפ' הכונס (בבא קמא דף נ"ח ע"ב) א"כ לימא קרא ובער בשדה חבירו ומאי קשה אי כתב רחמנא בשדה חבירו הוה מפטר בשל הקדש והשתא דכתיב אחר אפי' הקדש במשמע אלא ש"מ דהשתא נמי פטור בשל הקדש והייט נמי דלא מקשינן בשום דוכת' גבי חומרי דשן ורגל מה להנך חייב בו את ההקדש משא"כ בקרן ובור וש"מ שכולן פטורין בשל הקדש. ובירושלמי בפירקי' (ה"א) גרסי' הכי הניזקין שמין להן מן העידית ק"ו מן ההקדש א"ר אבא בר דרב פפי מה אנן קיימין אם להשכיר ניזקין הדא היא דתנינן שור של רעהו ולא שור של הקדש ואי ננזקי גופיה הדא היא דתני ר' חייא נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה אלא במה אנן קיימין באומר הרי עלי מנה וכו'. פי' הכשר נזקין, נזקי ממונו כדתנן הכשרתי את נזקו ש"מ דכל נזקין בין שן ורגל בין קרן ואפילו אדם עצמו שהזיק את ההקדש ולא נהנה פטורים. וגרסי' תו התם כרמו פרט להקדש מה אנן קיימין אם בשהזיק ואח"כ הקדיש הדא היא דתני' הקדיש צ' מנה והי' חובו מאה מנה וכו' פי' אם כשהזיק שדה חבירו והקדיש נכסיו ובא הכתוב לומר שאינו גובה מן ההקדש א"א שהרי שנינו בב"ח מוסיף עוד דינר ופור' את הנכסים הללו כדאי' בערכין ובפסחים וכאן נמי ודאי גובה לר' חיי' דתני' בירושלמי נזק וחצי נזק גובה ממשעבדי, ע"כ.אי בשהקדיש ואח"כ הזיק הדא היא דתני' שור רעהו ולא שור של הקדש א"ר יוחנן תפתר בשור הקדש שרעה לתוך שדה הדיוט א"ל ר' מונא אלא בענין קרקע הקדש ואתה אומר לתוך שדה הדיוט אלא כן אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה וכו' והלך הוא והזיק שלא תאמר אלו ניזקין ומלוה בעדים הניזקין קודמין. ובא קודם הנז' להקדש לפום כן צריך מימר כרמו פרט להקדש.פי': אם בשהקדיש אדם נכסיו ואח"כ הזיקם אחר פשיט' למה לי כרמו פרט להקדש הרי כתיב שור רעהו ולא שור של הקדש וגמרינן מינה לשן ורגל בשהקדיש ואח"כ הזיק הוא נכסי הקדש ואמרי' הא לא צריכ' דודאי לא גבי ואוקמוה ר' יוחנן בשור של הקדש שרעה לתוך שדה הדיוט דלא כתיב ביה פטור גבי קרן ולפיכך פטרו הכתוב כאן וגמרינן לקרן מינה ואמר ר' מונא כרמו ולא כרם של הקדש משמע דאתא למעוטי הדיוכי דאזיל הקדש ולא למעוטי שור הקדש שהזיק אתא אלא שור הקדש שהזיק נמי מלשל רעהו ולא שור של הקדש נפק' והכא באומר הרי עלי מאה מנה להקדש ואח"כ הזיק לשמעון שלא תאמר אלו נזקין ומלוה בעדים הנזקים קודמים אע"פ שהם מאוחרים ה"נ ליגבי וליפקע הקדש, קמ"ל. וממה שאמרו הנזקין קודמים, נ"ל דוק' לר' חייא דאמר התם ניזקין גובין מן המשועבדים דקסבר שעבוד' דאוריית'ולא חשו רבנן משום פסיד' דלקוחות כדי שתנעול דלת מפני גוזלין וחומסין אבל לדידן דקי"ל שאין הניזקין גובין מן הלקוחות אינן קודמין וה"נ מוכח בפ' המניח את הכד (דף ל"ג ע"ב) גבי חב עד שלא הזיק בשור. עוד מצאתי בענין זה בתוספתא דב"ק (ג,ג) חבל בהקדש בגר בעבד משוחרר ולא הספיקו לגבות עד שמתו פטור בין שחבל בהן הוא עצמו בין שהזיק אותן שורו וחמורו ותני' נמי התם בפ' יפה כח הדיוט מכח הקדש נזקין להדיוט ואין נזקין להקדש ריבית והונאה להדיוט ואין ריבית והונאה להקדש והיינו בריית' דמייתי בירושלמי ונזקי גופו נפקא לה מהא דאמרינן במס' מעילה בפ' הנהנה (דף י"ט) אקשה רחמנ' לתרומה מה תרומה כי יאכל פרט למזיק אף הקדש כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה פטור משמע פטור לגמרי ומידי דבר אכילה לאו דוק' אלא משום דתרומה לא שייכא אלא במידי דבר אכילה וכך פי' רש"י ז"ל ואע"ג דגבי תרומה ודאי משלם קרן דהא ממון כהן הוא. מיהו מכי יאכל פרט למזיק גמרינן פטורא דהקדש לגמרי דחיוביה דקרן דתרומה לאו מיניה נפק' אלא מגוזל דעלמ' נפק' ומיהו אדם המזיק את הקדש מדרבנן משלם את הקרן אבל אינו משלם את החומש והיינו דאמרי' בפ' השואל מה שאין כן במזיק דלא משלם את החומש וכך גרסתו של ר"ח ז"ל. ובפ' י"ה (דף פ"א) גרסינן כן זר שכוסס שעורים של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש דכתיב כי יאכל פרט למזיק.

והכא בפלוגתא דר"ש בן מנסי' ורבנן קמפלגי. פירוש והכי קתני בהדיוט משלם מיטב שדהו של ניזק אבל בהקדש לגמרי פטור ור"ע סבר ק"ו להקדש. א"כ מאי לא בא הכתוב דמשמע דהאי קרא דממעט ביה ר' ישמעאל הקדש לא בא אלא לגבות לנזקין מן העידית דהא ר' ישמעאל ודאי לא מיעט של הקדש אלא מדכתיב שור רעהו ולא שור של הקדש ולא בא לגבות לנזקין מן העידית.

ועוד מאי ק"ו להקדש. פי' רש"י ז"ל הואיל ומן העידית דקאמר ר"ע אניזק קאי ולאקולי אתא מאי ק"ו להקדש וא"ת דילמ' מאי ק"ו להקדש דחיי' לאו קושי' היא דאי דריש רעהו ולא של הקדש ק"ו מאי מהני הא פטריה רחמנ' ואי לא דריש ליה אלא לומר שבין תם בין מועד משלם נ"ש ק"ו מאי עבידתיה בלא ק"ו נמי נפקא ליה מהיכא דנפק' לר"ש בן מנסי' דהכל היה בכלל נ"ש וכו' כדאית' בשור שנגח ד' וה'. ואכתי לא דאיק לי משום דדילמ' ה"א דמשלם בבינונית וכ"ת כיון דלא דריש רעהו כהדיוט דמי ולא צריכין ק"ו השת' נמי למאי דאוקימנ' לא דריש רעהו ואצטרכן ק"ו ועוד דדילמ' ר"ע לר' ישמעאל קא"ל היאך אתה פוטר ניזקין בשל הקדש השת' של הדיוט כי נגח דהדיוט חייב דהקדש לכ"ש ואפי' כשת"ל רעהו דוק' מק"ו מייתי ליה והכי אית' התם ור"ש בן מנסי' מאי קסבר וכו' וכ"ת לעולם קסבר רעהו דוק' ולמעוטי שור של הקדש שנגח שור של הדיוט ומיהו דהדיוט כי נגח שור של הקדש ה"ט דמחייב דמייתה לה מק"ו וכו' ואע"ג דהתם פרכינן א"ה תם אמאי משלם נ"ש נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון הך פירכא לר"ש היא אבל אפשר דר"ע לר' ישמעאל קא"ל לפוטרו ח"נ דאיהו ס"ל שור הקדש שנגח פטור ושל הדיוט שנגח של הקדש מועד משלם נזק ותם ח"נ דאמרי' דיו וסבר לה כר"ש בחדא ופליג עליה בחדא. והפי' הנכון כן הוא: דקס"ד דפלוגת' דר"ש ורבנן קא מפלגי ר"י סבר מיטב שדהו של ניזק ובהקדש פטור ולר"ע הקדש בעידית המזיק משלם ולגבות לנזקין דהקדש מן העידית של מזיק קאמר ולפום הכא אקשי' מאי לא בא הכתוב דמשמע אקרא דר' ישמעאל קאי ועוד מאי ק"ו להקדש אינה אלא קולא שאתה מקיל עליו לעשותו כשל הדיוט והכתוב מחמיר עליו יותר משל הדיוט כדאמרן ועוד אי משום קל וחומר שניהם שוין ועוד דהא אנן בהקדש קיימינן ומאי קל וחומר לשל הקדש.