חידושי רמב"ן על חולין נב.

אמר להו גסטרא קאמריתו. כלומר ההיא נבלה הויא כדאמרי' בפ"ק ואקשי' והא רב נמי גסטרא קאמר ואעפי"כ אמר שהיא טרפה ולא נבלה ומאי רתחיה ועוד אינהו נמי מאי קמיבעיא להו הא שמיע להו מיניה שהוא טרפה והא דאקשי' נמי מר' יוחנן כיון דאמר ברוב ב' צדדים אי אפשר דלא קיימא חדא מינייהו זה כנגד זה ולא אמרינן אינהו סברי לה כבן עזאי משום שאי אפשר לומר דלר' יוחנן כשרה לגמרי ואינה נפסלת עד שיצטרכו לה רובא ולרב נבלה גמורה. ועוד דמאי רתחיה מספקא להו האיכא ר' יוחנן דמכשיר. ורבינו הגדול ז"ל כתב דסוגיין כר' יוחנן והכי כתב בגדולות ב) מדקא מקשה מינה ולא מפרקינן סבר לה כבן עזאי וגסטרא נמי [לאו] נבלה היא, ואי משום רתחיה דרב הא לא קס"ד השתא דגסטרא קא אמריתו היינו רתחא ועוד שלא מצינו לרב דאמר בהדיא גיסטרא נבלה הויא ושמא מאי גיסטרא קאמריתו שהוא פשוט לו שהיא טרפה אבל נבלה לא שמענו.

א"כ מרתח רתח. פי' השואל דין שתים נראה שפשוט הוא לו דין אחת להתיר והדין על הרב לכעוס עליו דמגמר לא גמיר ולא שאיל אבל השואל דין אחת אין נר' מדבריו שדין שתים פשוט לא לאיסור ולא להיתר אלא מה שהוא ספק לו שואל בתחלה אחת ואח"כ אם יאמר לו טרפה אינו צריך לשאול על השתים ואם יאמר לו כשרה ישאול השתים וכן דרכן של ת"ח לשאול. ורש"י ז"ל פי' דמשום הכי רתח שנראה מדבריהם שהם מכשירין באחת ומתירין את האיסור אבל כששואלין על אחת אפי' כשתמצי לומר שתים כשרה אין מתירין אחר האיסור אלא אוסרין את המותר.