חידושי רמב"ן על חולין מ.

פסולה אין, זבחי מתים לא. איכא דק"ל מהא דתנן ר"א פוסל והיינו אוסר בהנאה דסתם מחשבת עו"ג הי' לע"ג ואיכ' למימר איידי דשחיטתו כשרה אר"א שחיטתו פסולה ופי' ואמר מפני שסתם מחשבת עו"ג לע"ג לומר שאסורה אף בהנאה.

הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר. פירש"י ז"ל משום דהר אינו נעשה ע"ג דכתיב אלהיהם על ההרים ולא הרים אלהיהם במס' ע"ג הלכך זובח לשמו לא מקריא זבחי מתים ומיהו פסולה היא מלאכול דדמיא לשחיטת ע"ג. ואיכא למידק דהרי הר נעשה הוא ע"ג דאמרינן במס' ע"ג העו"ג שהיו עובדין את ההרים הם מותרין ועובדיהן בסייף ובפ' ד' מיתות נמי אמרינן מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף אלמא הר נעשה ע"ג אע"פ שאינו נאסר מפני שאין בו תפיסת ידי אדם ורש"י ז"ל כתב שם א) שאינו נעשה ע"ג ומשום הכי אינו נאסר אלא לגדא דהר דלא מיקרי זבחי מתים ומיהו עובדיהן מיהא ע"ג עבדי להו ולע"ג מכוונו, ולא דייק כלל. ואפשר לומר שאפי' במחובר [נעשה] לע"ג אלא שכל שאינו נאסר אין תקרובת שלו נאסר דכתי' ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף תקרובת ע"ג במחובר אינו אוסר דגמרי מע"ג גופיה בפ' נגמר הדין ומיהו ק' דכיון דנויין שלה [אסירין] דכתיב לא תחמוד כסף וזהב דהיינו צפוי הר וי"ל כיון דנויין דע"ג היא משמשין אלא הוא ותקרובת שבו גזירת הכתוב הוא. וראיתי בתו' שמפרשים זה שאמרו שם צפוי הר אינו כהר ומתסר דוקא כשעובדין אף הצפוי מאן דשרי כיון (דנויין) דהר מחובר הוא ומותר אף הצפוי שלו בטל עמו ומותר שהרי לכל השתחוו כאחד ועיקר עבודתו להר היתה ומר סבר צפוי שהוא תלוש אסור משום עיקרה משום נויין [אבל] אין מחובר אוסר כלום [לא משום נויין] ולא משום תקרובת, ואינו מחוור. ועוד משמע בתמורה בפ' כל האסורין דצפוי בעלי חיים אסורין. (כאן נמצא חסר פירושו עד הלכה הבאה אחריה)