חידושי רמב"ן על חולין ל.

ה"ג רש"י ז"ל והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור וכו'. ודקתני לשמו פטור (הני) [היינו] סתמא (קמ"ל). וק"ל דילמא לשמו פטור דקאמר לשמו ממש שלא לשמו דאמר סתמא. וי"ל סתמא לא מקריא שלא לשמו שכיון שהוא פסח כל סתמא לאו שלא לשמו הוא. והרב אב ב"ד פי' בשם הרב ר' משה בר יוסף דע"כ לשמו היינו סתמא ושלא לשמו דוקא שאם סתמו לשלא לשמו כי שחטו לשמו בפי' הוו להו שלמי' ששחטן לשם פסח ותנן ושאר כל הזבחים ששחטן בין לשמן בין שלא לשמן חייב והגי' הנכונ' לפי' הזה והוינן בה לשמו אמאי פטור פסח בשאר ימות השנה הוא. והפי' (ה)נכון, ועיקר הוא.

השוחט בב' או בג' מקומות. פירש"י ז"ל שחתך כאן וחזר וחתך למעלה כלפי הראש או למטה כלפי הגוף. ואינו לשון מבואר ותימה הוא א"כ שחט מיעוט סימנים למטה ומיעוט למעלה למה תכשר לא שחט אלא מיעוט דהא ודאי בעינן רוב עוביו או רוב חללו של סי'. ויש שפי' כגון ששחט בב' סכיני' רוב סי' ואינו יודע איזו נעשית תחלה שבה נכשרת השחיטה והא דאקשינן מהא דשחט את הוושט למעל' משום דסד"א דבעוף הוא שאינו יודע איזו שחיטה מכשרתו, וזה שיבוש ודברי הבאי. ושמעתי בפירו', כגון ששחט מיעוט סי' למעלה בצד שכנגד הפנים ואח"כ הפך הסי' ושחט בצדן הסמוך לעורף ואח"כ באיברין מכאן ומכאן וכל השחוטות במקום א' מקיפו' את הסי' אלא שאינן נוגעות זו בזו ויש בהם רוב סי' שחופי ולפי' שחיטתו כשרה, וזה הפי' נכון וברור ועולה כהוגן. והא דאותיב עליה ר"ח ב' אוחזים ושוחטים ואפי' א' למעלה יש לפ' משום דקס"ד למעלה בצד הסי' שכלפי הפנים ולמטה בצדו שסמוך לעורף או בצדדיו ופריק בסכין א' וב' בני אדם והן שוחטים באלכסון. ור"ח מפרש כגון ששחט וושט למעלה סמוך לראש ושחט הקנה למטה מאותה שחיטה כלפי הגוף והיינו ברייתא דר' אבין. ולפי דעתי שכל זה אמת בין ששחט רוב הקיפו של סי' בב' או ג' מקומות זו כנגד זו בהקף של סי' במקום א' או ששחט מיעוטו כלפי העורף למטה ומיעוטו כלפי פנים למעלה או ששחט וושט למטה וקנה למעלה הכל בכלל ודין א' הוא והיינו א' למעלה וא' למטה דמתני' ופרכינן דר' אבין דטעמא דכולהו משום דשחיטה מפורעת. ובשאלות דרב אחאי בסדר בהעלותך כתב היכא דשחט מקצת סי' בחדא דוכתא ונדחי ידיה לדוכת' אחריתי ושחט הנך סי' באידך גיסא בין זה כנגד זה בין שלא כנגד זה וכו'. וכן עיקר כדברי הגאון שאלו לפי' ר"ח לא משכחת ג' מקומות לעולם.