חידושי רמב"ן על חולין כ.

א"ל ר' ירמיה כ"ש דמוליך ומביא במליקה כשר. פירש"י ז"ל משום דכל היכא דאפשר למעבד בשחיטה טפי עדיף. ואיכא דק"ל בני ר' חייא דסברי מוליך ומביא במליקה פסול דאלמא לא מבעי למעבד בשחיטה אמאי סברי אף מחזיר סי' הא הוא בדרך שחיטה. וי"ל מחזיר סי' לאו דרך שחיטההוא אלא בדיעבד הלכך במליקה נמי בדיעבד כשר ומ"ד נמי מחזיר דוקא לאו משום דדרך שחי' בעי אלא שלא תעשה בה מעשה טרפה קודם עיקר מליקה שהיא חתיכת סי' ומ"ד מחזיר אפי' בדיעבד לא משום דרחמנא אמר ממול ערפו ואם החזיר הסי' לאו ממול עורף הוא דסי' מיקרו צואר ועוד כדרכו בעי'.

למעוטי שן וצפורן. פירש"י ז"ל במחובר וה"ק כשר במליקה כגון צפורן מחובר פסול בשחיטה וה"ה לשן ואיידי דתנא סיפא תנא רישא שן וצפורן בהדיא תני להו שפסולין בשחיט' ולהכשיר במליקה נמי פשיטא דמליקה בעצמו של כהן היא זה תורף פירושו. ואין זה נכון, חדא דהו"ל למימר צפורן ל"ל לאדכורי שן דאי משום מתני' דקתני השינים והצפורן ההוא בתלוש הוא ועוד שכולה סוגיא ארישא דהא מתני' קיימא דהיינו כשר בשחיטה פסול במליקה. לפיכך נראין הדברי' כגי' ר"ח ז"ל שהוא גורס למעוטי סכין וצפורן וכך פירוש' רישא למעוטי סכין דהיינו כל שהוא שם תלוש שבעולם הכשר בשחיטה ופסול במליקה וסיפא למעוטי צפורן דהיינו מחובר שפסול בשחיטה וכשר במליקה ושיטה דמתני' קא פריש ברישא וסיפא ואקשינן סכין וצפורן בהדיא קתני להו גבי שחיטה תנא ברישא דמתני' וגבי מליקה נמי תנינא במתני' מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה דאלמא מליקה בתלוש היא פסולה ובעצמו של כהן היא. ומה שהשיב רש"י ז"ל ואמר דהא בתלוש לא מקריא מליקה ואפי' מליקה פסולה איני יודע מהו שאעפ"י שאין מליקה אלא בעצמו של כהן מ"מ ראוי הוא לומר כשר בשחיטה פסול במליקה לומר שאינה נק' מליקה. ועוד הא מנ"ל אדרבה מצינו שעקם הכתוב ב' וג' תיבות ללמד שמליקה בעצמו של כהן כדתניא בפ' קדשי קדשים והקריבו הכהן אל המזבח ומלק. וכי תעלה על דעתך שזר קרב על גבי מזבח אלא מגיד שלא תהא מליקה אלא בעצמו של כהן ועוד דתנן מלק בסכין.

הא ד א"ר ירמיה כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה. כך פירש"י ז"ל דלאו בהלכות שחיטה איירי דא"כ איכא למפ' טובא כל הלכו' מליקה לאו בהלכות שחיטה נינהו בתלוש ומחובר ומוליך וקוצץ אלא בהכשר מקום מיירי ופרכינן הא פסול דע"כ שמואל משום הך דיוקא נקט לה דאי משום היא גופה לאשמועינן דמול עורף כשר במליקה בהדיא קתני לה במתני' אלא שמואל פסול אתא לאשמועינן ולמעוטי מאי ואוקימנא למעוטי שפוי ראשו משהתחיל הראש לשפע דהיינו שפוי דכובע שכדרך שאמרו בבהמה כך אמרו בעוף דמשפוי ולמעלה שחיטתו פסולה וקמ"ל שמואל דאף מליקתו פסולה.

הא דאמרינן כדתני' רמי בר יחזקאל אין עיקור סי' לעוף. לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה. כל שפסק סי' שלו או חותכן בצואר כשר מן התורה הא אם חנק אותו או רצץ ראשו באבן ודאי אסור ושמא תאמר עיקור סי' מלחי כמרצץ את מוחו דמי או כשובר את רגלו קמ"ל כחותך סי' במקו' שחיט' הוא והוא שעקרן אדם ביד בשעת שחיטה דמחמת עצמו טרפה היא ולהכי קאמר שאם היה שוחט ועקר סימן בידו מותר ואפי' גזרת חכמים אין בו ואע"פ שגזרו בשאר הלכות שחי' כגון שהיה וחלדה בזו לא גזרו. ואקשינן אדרבה למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה הכי גמירי לה לפי שיש בעיקור סי' בבהמה חומר בשעת שחיטה שהיא נבלה מהלמ"מ וגמירי בעוף דמשהתחי' בשחיטה אם נעקרו אין בו נבלות אלא טרפות ודאי יש בו ולהוציאו מידי נבלה איתמר א"נ לומר שאם חתכן בסכין בראשן כשוחטן במקום שחיטה הן דליכא בהו הגרמה כלל אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה לא מיתוקמא דמדבריהם מיהא יש בו עיקור. וא"ת דילמא רמי בר יחזקאל נמי דבר תורה קתני אף שהיה וחלדה אין בו, ועוד א"ב הו"ל למימר הכי אין עיקור בעוף דבר תורה וטפי עדיף לן לתרוצ' לדבר הנוהג מלהעמידה דבר תורה (וא"כ ק"ו) [ואמר רבינא אמר רבין בר קיסרי] למליקה איתמר לומר שאינה נבלה שאין הלכה בנבלות שלה אלא בשעת שחיטה אבל בשעת מליקה הרי הוא כעוקרו קודם לכן שהיא טרפה ואין טרפות מליקה אוסרתה דסי' שהרי הוא שובר מפרקת ומטרף קודם לכן וכיון שנשברה מפרקת חיבור בסי' בלחי מה יועיל לו הלכך אין עיקור, וכבר כתבתי מזה למעלה. ומצאתי אני המעתיק עוד כתב יד לרבי' המחבר ז"ל וז"ל עוד יש לי לפ' עיקור סי' כפשוטו שנעקרו מן הלחי לגמרי ובין בשעת שחיטה ובין שלא בשעת שחי' דינן שוה וכדאמרינן בר"פ א"ט והאיכא עיקור סי' ומה שאמרו אלו הן הלכות שחיטה לישנא בעלמא נקט לפי שהטבח צריך לידע הלכה זו שאם נשמטו לו בשעת שחיטה אסורה דאל"כ שמא יארע לו כן ולא ידע דאסור ומה שאמרו אין עיקור סי' בעוף לא להכשיר סי' שנעקרו מאליהן קודם שחיטה אלא אם עקרן בסכין כאלו שחטן במקומן ולית בהו הגרמה באותו מקום דהכי גמירי לה, ולישנא דגמרא דמליקה לומר שאם בא כהן לעקרן בצפורן לאחר שחתך מפרקת כמולק אותם במקום שחיטה הוא דהיינו נמי גמרא דהלמ"מ וההיא דאמרי' סי' שנדלדלו ברובן לאו דוקא דנדלדלו ברובן דא"כ כעקורין חשיבי ובכלל עיקור סי' הוא דנבלה אלא סירכיה דמתני' נקט דקתני נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת בטרפות וכולה אליב' דרע"ק א"נ עיקור סי' שנעקרו כולן נבלה ונדלדלו רובן דאיקפל איקפולי טרפה וא"ת מ"ש מנקובת הוושט דנבלה התם מקום שחי' הכא לאו מקום שחיטה ומיהו נעקרו כולן כיון דלא חיי כלל לא גרע מנטילת ירך וחלל שלה, ע"כ מה שמצאתי אני בענין העיקור.