חידושי רמב"ן על ברכות יט.

[לקוטים מס' תורת האדם] - ת"ר אין מוציאין את המת סמוך לק"ש אא"כ הקדימו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו, והא תנינן קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו. פירוש אלמא סמוך לק"ש הוציאוהו ומבטלין קריאתה בשביל המת. ופריק תפתר באלין דהוויין סברין דאית בה עונה. ובאבל תניא (פ' יו"ד) אין מוציאין את המת סמוך לק"ש אלא א"כ הקדוו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו הוציאוהו סובלי המטה וחלופי חילופיהן. שלפני המטה צורך בהן פטורים מק"ש ואסורים בנעילת הסנדל. את שלאחר המטה שאין למטה צורך בהן חייבין בקריאת שמע ומותרין בנעילת הסנדל. אבל אלו ואלו פטורים מן התפלה ומן התפלין. קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה עומדין ואחר כך קורין ואם לאו קורין ומתפללין ואחר כך עומדין והוא לאו דוקא הוא אא"כ יכולין להתהיל ולגמור אפילי פסוק אחד עד שלא יגיע לשורה. מתחילין וגומרים קודם השורה. וא"ל עושין שורתם ואח"כ קורין ומתפללין. ובשורה עצמה הרואה את הפנים חייבין כדבעינן למימר קמן. ובירושלמי בברכות (ג, א) תני: הכתפים אסורין בנעילת הסנדל שמא תפסק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה.