חידושי רמב"ן על בבא מציעא סד

הלוהו ודר בחצרו. פי' והוא דר בחצרו, אבל אם כבר דר בה אינו צריך להעלות לו שכר דמאי שקל מיניה ומאי חסרה ואפי' בא לצאת י"ש פטור כך נ"ל, והכי משמע מדאמרי' מחזי כרבית אלמא לאו אבק רבית הוא אלא מחזי בעלמא דאי אבק רבית הוא כיון דבסתם אכיל בא לצאת י"ש חייב, ומיהו לדעתו של נותן אבק רבית אינו חוזר כלל ואפי' בא לצאת י"ש וכדפרש"י לעיל וזה אין צריך לפנים דאבק רבית אינו חוזר כלל ורב יוסף דאוקמה ליה לרבא בריה הדרי ביה ולא אמר דמנכה ליה מחוביה בכדי מאי דאשתמש בהו משום דלא עביד למיגר ואחר שנשתמש בהם פטור ש"מ אף זה פטור והלויני ודור בחצרי דקאמר בלישנא בתרא נמי בחצר דלא קימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר כלישנא [קמא] קאמר וכדקאמר בהדיא אע"פ שאמרו וההיא ליתא אלא בדלא קימא לאגרא והינו דאתא לאשמועינן ואף בהלויני מסתבר דלא צריך להעלות לו שכר בדיעבד דלאו מידי שקיל מיניה. וכתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות דבהלויני ודור בחצרי מפקי' מיניה אגרא דרבית קציצה היא ועיקר אבל הוי יודע דלאו כי ההוא דבגמ' קאמר אלא דוקא בחצר דקימא לאגרא הוא דמפקי' מיניה אבל אי לא קימא לאגרא פטור דלאו מידי חסריה וכן צריך בירור דהלויני ודור לא מיעט אלא הלוהו ודר אבל אמר לו כל זמן שמעותיך אצלי דור בחצרי בשכרן אע"פ שכבר הלוהו מכמה ימים הרי זו רבית קצוצה, וכן הדין בכל מרויח זמן הלואה לשם רבית, ולא נתכונו אצלי דברי הר' משה הספרדי ז"ל שאמר הורו רבותי שהמלוה את חבירו ולאחר זמן תבעו חובו ואמר לו הלוה דור בחצרי עד שאחזיר לך חובך הרי זה אבק רבית לפי שלא קצץ בשעת הלואה שנא' לא תתן לו בנשך. תו כתב הרב ז"ל אבל הלוהו ודר בחצרו אבק רבית הוא דלאו אדעתא דהכי אוזפיה, פי' לפירושו ולאו אדעתא דרבית קא מרווח ליה שלא קצץ והוי יודע דה"מ בשהלוהו ודר בחצרו מדעתו אבל דר בו שלא מדעתו והוא חצר דקימא לאגרא חייב ומפקי' מיניה אטו מפני שהלוהו פטור וזה לא נתן ליכתב, אבל מפני שראיתי לרב אפרים ז"ל שכתב ואם חצר דקימא לאגרא הוא דחסריה ממונא כיון דבעלמא בלא הלוהו חייב להעלות לו שכר ק"ו היכא שהלוהו דאיכא איסורא דמחייב ומסלקי ניה בלא זוזי וזה הלשון אינו נכון דבעלמא כה"ג פטור דאנן בשדר בה מדעתו קאמרי' דבלא דעתו מפקינן מיניה ואפי' פרטיה. תו כתב רבינו הגדול ז"ל אפי' קא תבע לוה באגר ביתיה מקמי דליפרעיה לא מחייבינן ליה לנכויי ליה שעור אגר ביתיה דבכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא, והר' אפרים תלמידו ז"ל חלק ואמר דלא אמר רב אשי כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא אלא גבי משכנתא דשכונה גביה ורבים הכריעו כדבריו מפני שמצינו בירושלמי חד בר נש אשאיל לחבריה דינרין אשריתיה גו ביתי' אמר ליה הב לי אגר ביתי א"ל הב לי דינראי אתא עובדא קומי ר' אבא בר ביזנא ומר וקים ליה מאי דהוה חמי למשרייה. וזו ההכרעה אינה מכרעת שיש לפרשה כגון דהלוהו ואח"כ אמר לו אדור בחצרך וא"ל דור בחצרי לא אמר לא בחנם ולא בשכר ולבסוף תבעו ליתן לו שכר ביתו וא"ל אף אתה תן לי מעותי כלו' בשכר מעותי שהיו בטלות אצלך דרתי בה ולא אעלה לך שכר ודן ר' אבא דמנכה לי' שכר ביתו הואיל ולא התנה עמו בפי' שידור בה בחנ' ולישנ' דייק' הכי דקא"ל הב לי אגר ביתי ואלו התנה עמו בפירוש שידור בה בחנם אם תבעו אח"כ מפני איסור רבית הוה לן למימר תבעיה באגר ביתיה ולא הוה ליה למימ' הב לי אגר ביתי והלה נמי הל"ל מחלת לי ולא הל"ל הב לי דינראי ובר מן דין מאן לימא לן דר' אבא לאו כמר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא ס"ל דאמר כל סלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מניה הוא דילמא הכי ס"ל ואנן אליבא דרב אשי קאמרי' דהלכתא כותיה. וזה הירושלמי כתוב היה מתחלה בנסח ראשון שבהלכות וחזר רבי' ומחקו ואין דברי הרב רבי' אפרים קרובים אל הדעת שהמלוה את חברו מנה אם נתן לו לוה כלום במתנה סתם אינו בדין שנחשב לו להלואתו ולא דמי כלל למשכנתא דהוי הלויני ואכול פירו' כל זמן שמעותיך אצלי וכ"ש חצר דלא קיימא לאגרא בין דדר בה מנפשיה בין מדעתו דלוה סתם. ואיכא דמותבי אשמעתין היכי תנן ולא ישכור ממנו בפחות והא רבינא אכל משכנתא בנכיתא, ורש"י ז"ל פי' במשכונת שדות דההיא אכיל בנכיתא משום דזימנין שאינן עושין פירות שהכרמים והשדות לוקין ולפיכך בלא נכיתא יש אומרים הוא אבק רבית ובנכית' שרייא. אבל בתים שאינן מצוין ליפול נראה מדבריו דכ"ע סברי דבלא נכיתא רבית קצוצה ובנכיתא נמי אסור ואפי' לשכור ממנו בפחות והינו מתני' וכך כתב מכאן יש לי ללמוד שאסור ללות על בית ולדור בו בנכיתא מדתנן ולא ישכור ממנו בפחות ולא דמי למשכונה של כרם דהתם זימנין דלא שקיל בה מידי ואפ"ה מנכה ליה והו"ל כקונה פירות בנכיתא על הספק אבל בית תמיד נהנה ואין כאן ספק וכך כתב בפירושיו בשנים ושלשה מקומות. ובעל הלכו' נמי כתב ומאן דמוזיף זוזי לחבריה ושקיל מיניה ביתא במשכנתא ויהיב ליה אגר ביתא בפחות אסור דתנן המלוה את חברו לא ידור בחצרו וכו', וזה נראה כדברי רש"י ז"ל אף על פי שהוא אמר במקום אחר ואי מנכה ליה שרי אפשר דשיעור אגריה כולה קאמר אף על פי שזה לא הוצרך ליכתב. וי"מ ולא ישכור ממנו בפחות שלא יאמר לו דור בחצרי במחצית שכר, ולאו מילתא היא דהא פשיטא ועוד דא"כ הוה ליה למיתני ולא יאמר לו דור בה בפחות ותניא בתוספתא היה חייב לו מעות והשכיר לו בית מדינר לחדש והיה יפה סלע בחדש אסור. והתירוץ הנכון דמשכנתא כיון דמפיק דמי עלה כזביני דמיא שהרי מעותיו על אותה משכונא הם ובין עושה פירות ובין אינה עושה מנכה לו וכל חובו כלה באותו נכיתא דמי למה ששדי עושה מכור לך דמותר אבל בהלוהו ודר בחצרו הקרן שלו קיים בחובו והוא משכיר לו חצרו בפחות ופור' מכיסו ואין מעותיו כלין כאן. וי"מ הטעם משו' דמשכנתא שכונה גביה וגופא של קרקע קנוי לו כזביני משא"כ בהלוהו ודר בחצרו שלא על אותה חצר הלוהו אלא על אמונתו הלוהו ואינו נכון והרב אב בית דין כתב כך ותירצה הגאון רבי יצחק בתשובותיו בחוב שקדם שהמשכינה אסורה בחוב שקדם כדתנן ולא ישכור ממנו בפחות דנהי כדאמר ליה בשעת מתן מעות הריני אוכל פירות קרקע זו בנכיתת פשוט מאלו המעות בכל שנה ה"ל לוקח ואוזולי אוזיל נביה אבל בחוב שקדם אף על גב דקא מנכה ליה מ"מ לא יהיב ליה מידי במאי קני להו להנך פירי ואף על גב דקמנכה ליה מיחזי כרבית. ותמה אני בזה הטעם אם אמרו רבי' הגדול, דכיון דממשכן ליה שדהו באותה מלוה ואמר לו לך חזק וקנה מי לא קנה וכי אין זה דרך מקח וממכר והלא הקרקע נקנה בשטר וחזקה ושכירות קרקע נמי נקנה בשטר ובחזקה והיכי מיחזי טפי כרבית אדרבה כל בשעת הלואה מיחזי טפי כרבי', ואני לא מצאתי דבר זה מפורש בתשובותיו. וזה נוסח תשובת רבי' הגדול ושתי תשובת השיב בענין זה, והילך המפורשת יותר: שאלת לענין משכונ' שלא התנו ביניהם שכל זמן שתמשך משכונ' זו וכו' כיון שנשלם זמן אותו שטר משכונה אסור לאותו שהיא ממושכנ' כידו שיאכל מפירותיה כלום משו' שכשנשלם הזמן נעשו המעו' אצל הלוה בתורת הלואה ובה אמרו המלוה את חברו לא ידו' בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחו' מפני שהוא אבק רבית שהמלוה אם קדמה לזמן המשכונ' נעשה כאגר נטר לי והוא אבק רבית ואינה יוצאה בדיינים ואיני רוא' בכאן אותו תירוץ שאמרו בשמו. ודבריו ברורים שאמר שכיון שנשלם זמן המשכונה ואינה ממושכנת לו אצלו עוד אסור לאכול פירותיה ואפי' בנכיתא, שעל זה שנינו המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחו' מפני שהוא א"ר כיון שאין זו משכונ' אלא הלואה בעלמא וא"ת בלא שכירות למה אינו רבית קצוצה כיון שקדמה המלוה למשכונה או לשכירות ולאו אדעתא דהכי אוזפיה אינו רבית קצוצה אלא שנעשה כאגר נטר לי ואינו יוצא בדיינים ואלו אמר הלויני ודור בחצרי חנם בין בתורת משכונ' בין בשכירות רבית קצוצ' היא ויוצאה בדיינים זהו פשט דבריו ופירושן ולמדנו התירו' הראשון שכתבנו וכן דעתו באמת: