חידושי רמב"ן על בבא מציעא נד:

הא ד איבעיא לן גבי הקדש. אי מוסיף חומש על חומש דוקא במקדיש קרקע כגון בית ושדה אחוזה אבל במטלטלין הא כתיב ואם גאל יגאלנה ויסף חמישיתו על ערכך ואי שדית ואו דויסף הוה ליה חמישיתיו:

דילמא לענין חומש קאמרת וכריב"ל. פרש"י ז"ל הך מעילה לאו מעילה ממש קאמר ולא בנהנה מן ההקדש אלא בחומש קאמר ובבא לפדות מן ההקדש וקרי לחומשא מעילה משום דבמעילה נמי שייך חומש. ואיכא למידק אמאי קתני כולה לשמים למעוטי קדשים קלים שאין להם פדיון ולפי' אין בהם חומש חטאות ואשמות נמי ועולות שכולן לשמים אין בהן חומש שאין נפדין ואי בשהוממו אף בקדשים קלים יש בהן וכדאמרי' במנחות בפרק התודה המתפיס מעות מעשר שני לשלמים כשהוא פודן מוסיף שני חומשין אחד למעשר שני ואחד להקדש. ואיכא למימר כרוך ואימא תרויהו וה"ק מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחילת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה ומוסיפין חומש בפדיונה אף כל שהוא תחלת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה ומוסיפין חומש אינה תחלת הקדש אע"פ שכולה לשמים ומועלין בהנאתה אין מוסיפין חומש בפדיונה אינה כולה לשמים אע"פ שהיא תחלת הקדש אין מועלין ונקט לשון מעילה למעילה ממש ולפדיון משום דכי נמי מוסיף חומש ולישנא דשוי לתרויהו נקט דאלו לפדיון לחודיה לא משני בדבוריה למקריה מעילה כנ"ל. ובשם ר"ת ז"ל אמרו דאתיא למעוטי שדה מקנה שאינו מוסיף חומש דאי לאו קרא הוה אמינא מה מצינו בשדה אחוזה שמוסיף חומש אף בשדה מקנה כן ואע"ג דהוה ליה שדה אחוזה ומעשר שני כתובין הבאין כאחד סבירא ליה מלמדין והשתא הוה להו שלשה ואין מלמדין והכי אמרי' במסכת ערכין בפרק יש נערכין משום דהוי מעשר ושדה אחוזה ובהמה. טמאה ג' כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ואחרים אמרו דלמעוטי קדשים קלים וחטאות ואשמות אתא דכיון דאית להו לבעלים כפרה בגויהו לאו מקרו כולן לשמים כבהמה טמאה ולאו למימרא שאין מוסיף חומש כשהוא פודן במומן אלא דבהמה טמאה מימעטי סוף הקדש שאין כלה לשמים עד שרבה הכתוב שאין כולה לשמים ממקום אחר דהכי מסיים לה תנא בת"כ להך ברייתא דקתני מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה אף אני איני מרבה אלא את כיוצא בה וכי מקיש לנו לרבות פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ומנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד ושל צבור ת"ל בהמה ואם כל בהמה וכאן בגמרא התחילו ברייתא זו ולא השלימו אותה וזהו העיקר, כך מצאתיה בשם רבינו בעל התוספות ז"ל: