חידושי רמב"ן על בבא מציעא קיב.

הא דאמרי' חוזר או אינו חוזר. וקי"ל כרבה דאמר חוזר. אוקמה רבינו הגדול ז"ל בדלית ליה גבי חנוני ולא מידי אבל אם היה חנוני חייב לו קנה במעמד שלשתן כדרב דאמר מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה, וקשי' לי אי הכי מ"ט דרב ששת דאמר אינו חוזר במאי קנה פועל מחנוני אטו בדברים משתעבדי ואפשר שהיה רב ששת סובר דהמחאה אצל חנוני כמו שפטרו פועל לבע"ה דמי שע"מ כן קבלו עליהם וכיון שפטרו (הא גוי) [חנוני] נמי משתעבד מדין ערב ואע"פ שערב לאחר מתן מעות בעי קנין ה"מ בשלא פטרו אבל פטרו הוה ליה כערב בשעת מתן מעות שהרי על אמונתו פטרו ורבה סבר כיון שלא פטרו בפי' כערב דלאחר מתן מעות דמי ואין הלה פטור ושלחני נמי לא מחייב כנ"ל לדעת רבינו ז"ל. אבל לדעת ר"ת ז"ל שמענו שאע"פ שהיה חנוני חייב לו חוזר דנהי דקנה שאין הלה יכול לומר לו איני נותן לך דלאו בעל דברים דידי את אבל מ"מ אם הלך לו למדינת הים או שהעני א"נ איניש אלמא הוא ולא מצי לאפוקה מיניה הדר עליה דלוה דא"ל לא פטרתיך וכל זמן שלא נתנם לי הלה אחריותם עליך הוה כך פר"ת ז"ל ושוב מצאתיה מפורשת כן בתשובה לרבינו הגאון ז"ל והוסיף בה שאם נתרשל המומחה בתביעתו על אותו שהמחהו ופשע בתביעתו ימים הרבה עד שאירע עניות לאותו שהמחוהו אצלו בעל חוב הממחה פטור מכלום הוה ליה כמי שהראה לו מקום שיש בו צרורות מונחות ואמר לו טול משם וקבל עליו ופשע ולא נטל עד שאירע בהן מאורע דודאי פטור, אלו דברי גאון ז"ל ולא בלשונן: