חידושי רמב"ן על בבא בתרא פח.
Chiddushei Ramban on Bava Basra 88a (Chiddushei Ramban on Bava Batra 88a) · חידושי רמב"ן על בבא בתרא · free full Hebrew text
Open in the reader →הא דאמר שמואל ד הנוטל כלי מאומן ע"מ לבקרו ונאנס בידו חייב. פרש"י ז"ל במסכת בבא מציעא (פא,א) משום דליקח הוא כל זמן שלא חזר בו ולפיכך חייב וכן נלמוד מתוך הפירוש שפירשתי בסוגיא למעלה וכן נמי נראה מהא דאמרינן לקמן בסמוך בההוא עובדא דההוא גברא דאיתי קרי לפומבדית' וכו' דאמרי אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואי שואל הוא הא קיימא לן במסכת ערכין דמשכיר מקדיש וכל שכן משאיל כגון זה וה"נ מוכח בקמא וכדאמר דאי לא קיצי דמי ברשותייהו קיימי ואקדשינהו. אבל הרב ר' שמואל ז"ל פי' דשואל הוא ומשום הכי חייב באונסין בדין שואל, ואינו נכון. ומ"ש בההיא דתניא (נדרים לא,ב) בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר דלאו דוקא נושא שכר דא"כ לא ליחייב באונסין לא עיין בה דכי קתני מפני שהוא כנושא שכר אחזרה קאי שהוא פטור מאונסין ומיהו חייב בגניבה ואבדה מפני שהוא כנושא שכר דהואיל ונהנה מהנה כדמפרש בפ' השוכר את האומנין.
ופי' והוא דקיצי דמיה. כגון שקצץ להם מוכר בתחלה דמים כל כלי וכלי בכך ובכך שכל זמן שעומדין לפניו הרי דמיהן ידוע ממנו אבל אם לא קצץ להן הוא דמים אע"פ שדמי כלים הללו קצובים במדינה אינו קונה עד שיפסוק, וכן דעת רבינו ז"ל.
אלא מעשרו ונותן לו דמי מעשר. משום דכיון דגמר בלבו לקנותו זכו בו שמים במעשר שהמקח קובע למעשר וכשהוא מחזיר ברצונו של מוכר מחזירו ומיהו אינו קובע עד שיתרצה מוכר במכירה ובמעשה דרב פפא נתרצו שניהם.