חידושי רמב"ן על בבא בתרא קסט.

רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בשטרי מקח וממכר אין כותבין. לא נתברר לי טעמו של רשב"ג כלל ולא ראיתי למפרשים בו פי' מפורש, ומיהו אליבא דמ"ד (קעג,א) אותיות נקנות במסירה וא"צ להביא ראי' אפשר דבהא פליגי הוא סבר אין כותבין שמא החזיר לו את שטרו ולכשיוציא זה השני למחר שטר אח' הפסיד הראשון שיכול לומר לו אם חזר' ולקחה ממני היה לך ליק' כל שטרותי אבל מעולם לא החזרתי לך כלו' שהרי השטר בידי ואתה הוא שכתבת אותו שטר שבידך קודם לכן כדתנן (קס"ז ב') כותבין שטר למוכר אף ע"פ שאין לוקח עמו וא"ת עכשיו נמי יאמר כן הואיל ויש עדים שמעידין שכתבו ונתנו לו אינו נאמן לפי שאין שטר בידו והא ביד הראשון שרגלים לדבר ורבנן סברי אין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירה ואם יש לו לראשון כתיבה אף ע"פ שהוציא זה השטר השני הראשון זוכה ואם אין לו כתיבה אפילו בעדים המעידים שכתבו ונתנו לו יזכה השני בנכסים ואליבא דמאן דאמר צריך להביא ראיהדילמא בהא פליגי, רשב"ג סבר א"צ ורבנן סברי צריך להביא ראיה לפי' כותבין כמו שפירשתי. לשון אחר: רשב"ג סבר אותיות נקנות במסירה ושמא לא יהא לראשון ראיה על מסירתו שימותו עידי מסירתו או ילכו למדינת הים וזה השני יחזיק בנכסי' בשטר זה שלא כדין ואם אין לו שטר יהא הראשון נאמן במגו דמצי אמר לא מברחי שמא לא יבאו עדיו של שני בכל שעה ואין מגריעין כחו של ראשון כלל והואיל ואין השטר בידו יש לחוש שמא כבר מכר ורבנן סברי אין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירה ואם בא לכתוב שטר בודאי כתב מכר כתב לי ולא כתב של אותיות הללו ואע"פ שאין השטר בידו אין לחוש למכירה ועוד דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה דאי בעי ליה למכתב שטר זביני ולמקרע נמי לשטרא דחבריה וכי האי גונא אמרינן בפרק קמא דמציעא ועוד דכיון דאיכא כתיבא מיזהר זהיר בה. ובתוספות חכמיהצרפתים ז"ל כתוב: רשב"ג אומר אף בשטרי מקח וממכר אין כותבין שיש לחוש שמא החזיר הלוקח השטר למוכר וחזר המכר וכל זמן שאין שטר בידו של לוקח יוציא המוכר קרקע מידו של לוקח מחמת שטר שהחזיר לו אבל אם נכתוב שטר שני ולוקח אפי' יוציא המוכר על הלוקח השטר שהחזיר לו לא יועיל לו כלום שיכול הלוקח לומר שני שטרות היו לי ולא החזרתי לך אלא אחד וכיון שאחד בידי לא חזר המקח ורבנן דפליגי עליה דרשב"ג סברי דאין אותיות נקנות במסירה כדמפורש לקמן וצריך לכתוב לו קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה וכיון שכותב לו שמקנה לו שטר זה אין לחוש אפי' היו בידו כמה שטרו' קנה המוכר בחזרת האחר כיון שכתב לו הלוקח שחזר ומקנה לו. ופי' זה כמה רחוק, וכי למ"ד אותיות נקנות במסיר' אינו קונה הוא וכל שעבודא וכי לצור ע"פ צלוחיתו קנה אלא ודאי קנה וכיון שקנה מה לי שטר א' מה לי שתי שטרות מדרבנן בכתיבה ומסיר' נשמע לרשב"ג במסיר' ועוד שכב' רבנן למ"ד במסירה בין למ"ד בכתיבה ומסיר' צ"ל קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה וכיון שאמר לו כך במסירה דאית בה אלא אין פי' זה כלום. והם אמרו יכתוב לו שטר בל' הזה פלוני בא לפנינו והביא עמו עדיו שמכר לו פלו' את שדהו וטען שאבד שטר וכתבנו לו שטר כדי שלא יכפו' המוכר המכר וכענין הזה והשיבו חיישי' לבית דין טועין שיאמרו אלמנא לא שקרו שאבד שטרו הראשון לא היו כותבין לו לא בית דין ולא עדים.

וחכמים אומרים מתנתו קיימת. אסיקנא (קעג,א) באותיות במסיר' קא מיפלגי משמע שאם כתב ומסר קנה בחזרת השטר וכתב ר' יהוסף הלוי ז"ל דבשט' שיש בו קנין אע"פ שכתב ומסר לא קנה ואמר שהדבר צריך תלמוד ואינו יודע בהן חלו' שהרי קנה בשטר אע"פ שכתוב בו קנין ונשתעבדו נכסיו בקנינו דמ"מ בשטר הא כתוב כל שעבודו והרי בכסף הוא קונה בכל שטרי מקח וממכר אבל עיקר הדבר צריך תלמוד וטעם למה יקנה בשום שטר.