חידושי רמב"ן על בבא בתרא קלג.

השתא ומה ירושה דאוריית' וכו' מתנה דרבנן לא כל שכן. הא דאמר רבה (ירוש') [מתנה] דרבנן לא כל שכן דוקא דרבנן אבל מתנה דאוריית' לא דהא תנן בגיטין (מ"ח ב') אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסי' משועבדין אלא מנכסי' בני חורין וטעמא דמלתא דשאני הך מתנה דכיון דלא חילא אלא לאחר גמר מיתה כירוש' דמיא וכבר קדמו מזון האשה והבנות. ואי קשיא לך הא דאמרי' בכתובות (ס"ט א') גבי אחין מכרו או משכנו מוציאין לפרנס' ואין מוציאין למזונו אלמא אפי' משועבדין דלאחר מיתה לא מפקינן מינייהו למזונות ואע"ג דכבר קדמו מזון האשה והבנו'. ומי שאו' התם דוקא מכרו או משכנו דאיכא מעות אבל מתנה מוציאי' אף למזונות טעה שבכל מקום לענין טריפ' מתנ' כמכר וכל שאינו טורף ממכר אינו טורף ממתנה שכך הסכימו הגאונים ז"ל מההיא דבפרק הנזקין (גיטין נ' ע"ב).אלא ודאי פשיט' לן שאין מוציאין למזונות היכא דיהיב במתנת בריא אבל מתנת ש"מ שאני במדרבנן היא דמדאורייתא לא קני ולא דחי מזון האשה והבנות כדכת' רבינו ז"ל בהלכות פי' לפירושו שמתנ' ש"מ מדאוריית' אינה קונה כלל שהרי לא גמר להקנות אלא לאחר גמר מיתה ואין לו כלום בנכסי' שכבר נפלו נכסים לפני יורשין וכדתנן צריך שיכתו' מהיום ולאח' מיתה ומדרבנן הוא דקני ובירושה שוייה רבנן דאי מחיים היא אפילו רבנן עקרה אבל כיון דלאחר מיתה אתי' לא עדיפ' הך תקנת' מהך והויא כירושה לגבי מזונות זהו טעמו של רבינו. והגאונים ז"ל פירשו דבין מתנה בין ירושה אינן נזונות, והכי גרסי לה: מגרע גרע ותו לא, כלומ' בשביל שהוא ראוי ליורשו גרע הוא ודאי יפה כחו ככח יורש ומקבל מתנה אבל רב אדא הוא סבר דכירושה היא לגמרי בראוי ליורשו ולא בשאינו ראוי ליורשו ולדידיה הא דתנן אין מוציאין למזונות האשה מנכסים משועבדי' במתנת ברי' או בשאינו ראוי ליורשו ונסתייעו ממה שאמרו מכרו או משכנו אין מוציאין למזונות ויש מהן שכת' דהיינו מתני' דתנן אין מוציאין ועליו השיב רבינו הגדול ז"ל דאי מתני' הוה פליגא אדרב אדא הוה רבה מותיב עליה מינה ושמא ראשונים אמרו דפי' מגרע גרע לו' שבשתיהן אינה נזונת שאם בשתיהן נזונת קשיא מתניתין לרבא ולא עלה על דעת דמתני' תיקשי לרב אדא דהא טעמא דידיה בראוי ליורשו משום דירושה גריד' היא מ"מ רבינו ז"ל חלק ביניהם יפה. ומיהו בעיקר הדין אין תשובה אלא ממה שנמצאו בנוסחאות השתא ומה וכו'. ושמעינן מינה לדברי רבינו הגדול ז"ל דמלו' על פה גובה ממקבלי מתנת ש"מ והרי היא כירושה וכן כתב תלמידו ז"ל הרב ר' יהוסף הלוי וקשה לי הא דתניא לקמן (קל"ח א') ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני גובה מן האחרון ומפרשי טעמא בגמ' דגיטין (נ,ב) משו' שאין נפרעין מנכסי' משועבדים במקום שיש בני חורין אלמא מתנת ש"מ כמשועבדים הוא אלא דאיכא לדחוקה במתנת ש"מ במקצת והוא הדין לבריא אלא אורח' במלתא קתני והרב ר' אברהם ב"ר דוד ז"ל דוק' למזונו' אלמנתו דכיון דמחיי' תפסה לא פקעה שעבודא אבל לגבי מזון הבנו' וכל שכן לכתובות בנין דכרין כמשועבדים נינהו ופקע שעבודייהו, ואין טעמו מחוור.