חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת שבת ג.
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbos 3a (Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 3a) · חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →גמרא, בבא דרישא [העני חייב ובעה"ב פטור] פטור ומותר. פירוש מותר משום שבת, אף דעדיין אסור משום לפני עור, בלאוי חוץ דשבת לא קמיירי כן כתוב בהר"ן. וא"ת כיון דמ"מ אסור מאי נ"מ במה דמותר משום שבת, וי"ל הא קיי"ל מומר לד"א לא הוי מומר לכה"ת כולה, ומומר לחלל שבת בפרהסיא הוי מומר לכה"ת כולה ושחיטתו אסורה, ולז"א דמותר מצד שבת ושחיטתו מותרת, וזה נוטה לדעת הבית הלל דמחלל שבת גם באיסור דרבנן הוי מומר לכה"ת כולה:
שם גמרא, שניהם פטורין והא אתעבידא מלאכה מבינייהו. אשינויי זו דפטור דאתי לידי חיוב חטאת קחשיב פריך, ולא אמתני' וכמו שהוכיחו בתוס'. מיהו תימא מאד הא באמת קשה על מתני' עצמו, ואמאי תולה הקושיא בשינויי זו, וי"ל דעל מתני' י"ל דבפשט ידו לחוץ ונטל העני מתוכו דנמצא בידו דבעה"ב נחה והרגיע מעט כדי שיטול העני ממנו, י"ל דהוי כמונח כמו הנחת גופו דכהנחת חפץ דמי, והא דלא מחייב הבעה"ב בהרגיע ידו, היינו משום דאגד יד שמי' אגד, עיין תוס' בשמעתין ד"ה ידו לא נייח, ולקמן (דף צב ע"א בתוס' שם) וא"כ לא אתעביד מלאכה מבינייהו, דכשנטלו העני נטלו ממקום המונח ברה"י ואגוד ברה"ר ונתבטל עקירה ראשונה מבעה"ב, אבל ברישא דפשט ידו לחוץ ונתנו לידו דעני דלא הרגיע ידו דבעה"ב ועסק בנענוע ידו בהושטה לידו דעני לא נעשה כמונח בנתיים, אבל לבתר דמשני פטורי דאתי לידי חיוב חטאת משמע אף דפושט ע"ד שיטול פתו ממנו דבזה ירגיע ידו מעט, מ"מ אתי לידי חיוב חטאת אם הוא עצמו יגמור ויעשה מה שעושה העני, היינו אף שיניח ידו מעט ויניח אח"כ ברה"ר יתחייב ומוכח דלא מקרי הנחה כלל, כיון דידו וגופו אינם ברשות א' וכדאי' באמת בסוגי' משחשיכה אי שדי לה אתי לידי חיוב חטאת, לזה שפיר פרכינן והא אתעבידא מלאכה מבינייהו, ונכון:
גמרא, בעי מיני' רב מרבי וכו' עקירת גופו כעקירת חפץ דמי או לא. כ' בת"י בשם הרשב"א דזה היה פשוט לרב דהנחת הגוף כהנחת החפץ דמי, אולם בתוס' דידן כתבו דה"ה דהוי מצי למבעי' לענין הנחה. ונראים דברי התוס' דידן עיקר, דהא ממה שהשיב לו רבי לרב חייב ואינו דומה לידו, מאי טעמא גופו נייח, ידו לא נייח, מבואר דלצד איבעי' דעקירת גופו לאו כעקירת חפץ דמי לא הוי צורך לחלק בין ידו לגופו, והשתא לפי' הרשב"א אכתי היה צריך לחילוק זה דתקשי בהושיט בעה"ב ידו לחוץ ונטל העני מתוכו דפטר בי' תנא דמתני', גם לבעה"ב, ואמאי הא תיכף כשפשט הבעה"ב ידו לחוץ הוי הנחה, דהא לענין הנחה ודאי כהנחת חפץ דמי, אע"כ שאני יד דלא נייח. גם מה שהקשו בתוס' ישנים דלפשוט האיבעי' מדתנן לא יצא החייט במחטו [וכן הקשו בתוס' שלפנינו, והיינו דאם איתא דעקירת גופו לאו כעקירת חפץ דמי, א"כ אף אם ישכח החייט ויצא במחטו לרה"ר לא יעבור על איסור דאורייתא ולא הי' להו לרבנן לגזור] וכתבו דלפירוש רשב"א לק"מ, ולא ידענא מאי קאמרי, דהא מ"מ התם העקירה רק דרך עקירת גופו: