חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות צח.

גמרא א"ל הכרזה לא קמבעיא לי [דודאי אלמנה שמוכרת שלא בב"ד א"צ הכרזה]. ולא דמי לב"ד שמכרו שצריכין הכרזה כיון דבנתאנו פחות משתות מכרן קיים מש"ה צריך הכרזה שלא להפסיד ליתומים ומה דמבואר לקמן (דף ק ע"ב) דשליח בעי הכרזה אף דבי' גם פחות משתות מכרו בטל י"ל דהא התם אמרינן כן על רב יוסף והרי בשמעתין השיב ר"י לעולם בדאכריז הרי דמספקא ליה דגם באלמנה המוכרת צריכה הכרזה מש"ה שפיר קאמר מהו דתימא דמיירי בשליח ולדידן דקיי"ל דאלמנה א"צ הכרזה באמת מוכח דמתניתין דערכין מיירי בב"ד דהם צריכין הכרזה: ובתוס' תירצו דלקמן בשליח ב"ד מוקמינן לה כמו שפי' ר"ת ותימא דהא ע"כ קושייתם היינו אם ס"ל שליח כאלמנה דאם נימא דמה דקאמר מ"ד ה"מ שליח היינו למ"ד שליח כדיינים ממילא אין התחלה לקושייתם כלל. וא"כ מה הועילו בזה לר"א הא לר"ת דהסוגיא מיירי הכל בשליח ב"ד א"כ גם בשליח ב"ד קיי"ל דשליח כאלמנה. ואדרבא לרש"י י"ל דההיא דשליח כאלמנה בשליח דעלמא אבל שליח ב"ד לכ"ע כדיינים וי"ל דמה דאמרינן ס"ד ה"מ שליח היינו שליח ב"ד ובמקום אחר כתבתי ליישב, אבל בפשוטו לר"ת קשה, ודבריהם צריכים לימוד:

תד"ה מוכרת שלא בב"ד וכו' וא"ת מתני' היא בפ' השולח וכו'. תמוה לי הא בפשוטו יש לומר דמתניתין דגיטין כר"ש ובא"ל מן הנשואין דס"ל דרק למזונות מוכרת שלא בב"ד אבל לא לכתובה. ואף להתוס' לשיטתם דס"ל לעיל ד"ה מתני' וכו' דכדי שתפסיד מזונות הקילו למכור שלא בפני ב"ד. מ"מ יש לומר בפשוטו כיון דעכ"פ משום כתובה עצמה לא הקילו לגבה מש"ה לא הקילו למכור בלא שבועה. אבל בסוגיא איבעיא רק לרבנן דהקילו משום חינא בזה מיבעי אם הקילו ג"כ משום חינא. למכור בלא שבועה. וה' יאיר עיני:

בא"ד ואיכא למימר ההיא באלמנה מן האירוסין. ע' במהרש"א שהקשה דא"כ היה קשה קושית תוס' לעיל דכבר שמעי' זה ממתני' דלעיל דנפרעת מנכסי יתומים. ולענ"ד י"ל למ"ש תוס' בגיטין הא דלא משני הש"ס בקיצור דאלמנה אצריכה לי' דלא נימא דהוי ת"ז דמ"מ יש בו מעליותא דהוי תנאי ב"ד. א"כ י"ל כיון דחכז"ל לא תקנו לה כתובה לא מקרי תנאי ב"ד. וא"כ בלא"ה ניחא דלא נשמע זה ממתני' דלעיל די"ל דמיירי בגרושה דכבר הגיע זמן:

בא"ד י"ל דבלא"ה י"ל דקושית תוס' לעיל ל"ק כ"כ די"ל דס"ד דמתני' דלעיל מיירי ביתומים קטנים. וצ"ל דקושייתם עכ"פ למ"ד דכתובה אינה גובית מיתומים קטנים רק בע"ח שיש בו רבית וא"כ י"ל דהאיבעיא דהכא להלכתא דקיי"ל דגם לכתובה משום מזוני ושפיר יש לומר דס"ד דלעיל מיירי ביתומים קטנים:

ע"ב גמרא לא בדאוזיל, לכאורה קשה דאם כן איך אמר רשב"ג עד שתשייר שדה וכו'. הא אף שמכרה כדינא הכל מ"מ נימא דהמכר בטל מחמת שמכר בזול כדקיי"ל שליח שטעה בכ"ש המכר בטל. וצ"ל דהכא שאני כיון דמנה מגיע לה אם כן יש לומר דהזול הי' בחלק דידה שמכרה שוה מנה בצ"ט. והחסרון רק שמכרה קרקע בתוספת מש"ה אם לא שיירה ט' קבים דהכל עומד למכור מכר' קיים. אמנם לפ"ז יקשה לכאורה לת"ק וכן לרשב"ג בשיירה שיעור שדה אמאי מכרה בטל. הא מ' הזול יש לומר דהזול הי' בדידה. ומחמת העודף קרקע שמכרה הא קיימי' השתא דמוסיף על דבריו הוי. וצ"ל דהא דאמרי' מוסיף על דבריו היינו היכא דהשליח יודע שמכר נוסף מהשיעור אמרי' דאותו העודף מכר לעצמו וכאלו אמר חצי כור בשביל בעה"ב ואידך בשבילי. אבל במתני' בדאוזיל דחשבה דמוכרת הכל כדינו בתורת שליחות גרע כיון דבאמת לא הי' השליח: גם י"ל דלפי שנוי' דהש"ס בדאוזיל מפרשי' באמת דהא דקתני אפי' אמרה אחזיר דינר פי' דינר ממש ולא קרקע, אבל אם רוצה להחזיר קרקע בדינר באמת המכר קיים. אמנם מסתימת דברי הפוסקים לא משמע כן וצ"ע לדינא: