חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות צז:

תד"ה אלמנה מן האירוסין. במהרש"א הקשה מדברי תוס' דלעיל דאלמנה בעי חן יותר מגרושה ותירץ דלמסקנא לא קאי הכי. וקשה כיון דלפי האמת באלמנה שייך חן יותר מבגרושה מאי פרכינן אלא למ"ד משום חינא גרושה נמי בעי חן דלמא לא הקילו רק באלמנה דצריכה חן טובא אבל לא בגרושה. אח"כ ראיתי דהמהרש"א בעצמו נזהר בזה לקמן (דף צח ע"א) בתוס' ד"ה מוכרת עיי"ש שנדחק דמ"מ גרושה מן הנשואין צריך יותר חן מאלמנה מן האירוסין. וי"ל בדרך מרווח למה דמבואר בתוס' לעיל (דף פד ע"א ד"ה לכתובת אשה) דשינויא דש"ס דשמעתין שירשתה בתה עולה טפי לשיטת ר"ח דחן היינו שימצאו נשים חן בעיני אנשים שישאו אותם וא"כ י"ל דלענין חן דאנשים בעיני נשים אלמנה צריכה יותר חן דבתחלת נישואין בשעת התחייבות כתובתה עיקר סמיכתה על גביית אלמנות דלא מסקא דעתה על גירושין כמ"ש תוס' (דף פו ע"א ד"ה לאשה) ומש"ה שפיר כתב לעיל דאצטריך מתני' דגיטין דאלמנה צריכה שבועה דלא נימא דוקא גרושה דלא שייך חן דמעיקרא. אבל הכא בסוגיא פריך שפיר דהא דמה דהקילו למכור שלא בב"ד הוא משום חן של עתה שימצאו הנשים חן להנשא דהא בירשתה בתה מוכרת שלא בב"ד משום הך חינא ומש"ה פריך שפיר גרושה נמי בעי חן היינו בחן של עכשיו גרושה בעי חן יותר שהיא מבוזה יותר נכון בעזה"י. והנה במה דאמרינן בסוגיא בשלמא מן הנשואין משום מזוני כתב הר"ן בשם מפרשים דהיינו כדי שתמכור במהירות ותפסיד מזונות הקילו לגבה למכור שלא בב"ד והר"ן סתר דבריהם דהא יכולה למכור עד פרוטה אחרונה ותיזון מן היתומין. ואין זה סתירה כ"כ די"ל דהכי אמרי' משום מזוני די"ל דמתני' סברי כר"ש דמכרה מקצתה אין לה מזונות, ובזה מיושבים לי דברי הרי"ף בתשובה שהביא הר"ן שהוכיח דמוכרת לכתובתה בלא שבועה מקודם ומהני שבועתה לבסוף מהא דאמרינן בשלמא מן הנשואין משום מזוני וס"ל כהמפרשים הנ"ל ואם איתא דצריכה שבועה מקודם א"כ כבר תבעה בב"ד ושוב אין לה מזונות ע"ש. ותמוה לי דלמאי הוצרך לדייק מפירכת הש"ס דאינו הכרח כ"כ במו שסתר הר"ן באמת מג' טעמים, א' דשבועה לא הוי כתביעה דהיא אומרת שאין רצונה לגבות כתובתה רק לישבע בכדי שאם תמות לא יהיו יורשיה נפסדים מדין א"א מוריש שבועה לבניו. הב' דאם היתה מזקקת לטרוח למכור בב"ד לא הוי תובעת ולא היתה נשבעת והקילו למכור שלא בב"ד שעי"ז תשבע ותתבע. הג', די"ל מה דאמרי' משום מזוני היינו כפירש"י דמוכרת שלא בב"ד למזונות, ואמאי לא הביא הרי"ף ראיה בפשטא ממתני' דחכ"א מוכרח אפילו ד' וה' פעמים ומוכרת למזונות הא כיון דמוכרת רק ע"י שבועה הוי כתבעה והפסידה מזונות ובזה ליתא לדחיית הר"ן. דעל טענה א' הנ"ל הא יקשה ממתני' להחולקים על רב ושמואל דלא ס"ל לדין דא"א מוריש שבועה לבניו וב' טענות אחרונות מעצמם ליתא כמובן. ולזה נלענ"ד דממתני' ליכא לאוכוחי די"ל דאמרה קודם שבועה דנשבעת בכדי לגבות מקצתה והוי כתובעת מקצתה דלא הפסידה מזונות כמ"ש תוס' ר"פ אע"פ ולזה הוכיח מפירכת הש"ס משום מזוני לפי פירושו בכדי שתפסיד מזונות, ויקשה קושית הר"ן דתמכור עד פ"א. וצ"ל דאתיא כר"ש דמכרה מקצתה אין לה מזוני וא"כ ה"ה תבעה מקצתה אע"כ דאין צריך לישבע באופן דעכ"פ לשיטת רש"י לעיל ר"פ אע"פ דלכ"ע תובעת קצתה אין לה מזוני קמה וגם נצבה ההוכחה ממתני' דמוכרת ד' וה' פעמים ומוכרת למזונות דלא הועילו ג' דחיות הר"ן הנ"ל. ולזה קשיא לי דנראה מדברי הר"ן ר"פ אע"פ דס"ל לעיקר כר"א דתבעה מקצתה לית לה מזוני ובכאן דחה לדברי הרי"ף הנ"ל והא מוכח ממתני' הנ"ל וצע"ג:

גמרא אבל גרושה דנפיש חן דידה וכו'. לפירש"י משום דנשאה הוא. ק"ל דהא זהו שמעי' כבר מרישא דמתני' דלקמן מכרה כתובתה וכו' דמיירי מן הנשואים. אולם לשיטת תוס' ניחא זה. אף לתירוצם א' יש לומר כיון דכבר קיבלה מקצתה ואינה גובית כולה לא מקרי נפיש חן דידה: