חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות עה:

גמרא אימא סיפא. אתאן לרבן גמליאל. לשמואל ליכא קושיא דהא סבר דכנסה סתם ויעויין בהתוס' לעיל דס"ל בחד תירוצא דדוקא בב' סתמות צריכה גט דבזה אמרי' תנא ספוקי מספקא אם קפדי אבל בקדשה לחיד בסתם ל"צ גט דאמרינן דודאי קפיד א"כ י"ל דמתני' כולה ר"י וברישא בעודה בבית אביה דודאי קפיד מש"ה על האב לה"ר אבל בסיפ' בנכנסה לרשות הבעל הוי ס"ס ס' דלא קפיד וס' דנולדו ברשות הבעל והוי ג"כ מתהפך מש"ה על הבעל לה"ר דבס"ס מוציאין ממון כמ"ש התוס' לעיל (דף ט) בסוגיא דפ"פ ועיין מהר"ש איידלס ויהיה הקושיא רק לרב דכנסה סתם קאי ארישא דקדשה ע"ת וכנסה סתם וצריכה גט משום דאאעב"ז ולענין כתובה בתנאי קאי וליכא ס"ס. לפ"ז יקשה על ר' אלעזר דמשני תברא הא לר"א לשיטתיה דס"ל דבבעל כ"ע ל"פ דצריכה גט ומוקי פלוגתייהו דרב ושמואל בלא בעל וטעמא דרב משום אחולי אחלי ומדלית לה כתובה מוכח דהוי ספק אם אחולי, א"כ גם לרב הוי ס"ס ספק אחולי נולדו וס' דברשות הבעל ולשמואל הוי ס"ס דבתרי סתמי הוי ספק קפידא ואין הכרח לומר תברא. וצ"ל דר"א ס"ל כרב אשי דמשני לעיל על פרכת הש"ס דלשמואל מ"ש כתובה מגט דצריכה גט מדרבנן א"כ ס"ל דהוי ודאי קפידא וליכא ס"ס והוצרך ר"א לשנויי' אליבא דשמואל דתברא (ובאמת לא נחה דעתי בזה דרב אשי דמשני מדרבנן דלא ניחא ליה להמציא דהוי ספק קפידא אבל לר"א דס"ל אליבא דרב ספק אחולי פשיטא די"ל דלשמואל בקדשה ע"ת וכנסה סתם הוא דלא אמרינן דאחולי אבל בב' סתמות הוי ספק אי קפיד כיון דלרב אמרינן דלא קפיד ואחיל לתנאי' מה"ת לומר לשמואל דודאי קפיד. יותר מסתבר לומר דלשמואל הוי ספק קפידא אא"כ התנה כשקידשה). ורבא דאמר לעיל אליבא דשמואל דהוי ספק קפידא י"ל דסבר כאביי וטעמא דרב דאאעב"ז ולענין ממונא בתנאיה קאי וליכא ס"ס ור"א צריך לשנויי אליבא דשמואל ורבא צריך לשנויי' אליבא דרב. ואולם עדיין ק"ק דמ"מ יש לחלק דדלמא דוקא במשארסתני נאנסתי דמסייע להבעל חזקת ממונא גם חזקת פנויה לרבא דס"ל פ"ק (דף יא) דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דהוי מקח טעות (ומשמע דברי הפוסקים דא"צ גט דבזה ל"א אאעב"ז והארכתי בזה בתשובה) וה"נ במומין ברישא בעודה בבית אביה דמסייע להבעל חזקת פנויה מש"ה על האב להביא ראיה אבל בסיפא בנכנסה לרשות הבעל דודאי יצתה מחזקת פנויה אם דבשעת האירוסין לא היה בה מום אם דבשעת הבעילה מחזקה דאאעב"ז מש"ה על הבעל להביא ראיה דבלאו חזקת פנויה עדיפא חזקת הגוף מחזקת ממון לחוד. ומה"ט קשה גם על רבא דאמר לא תימא טעמא דר"י דלא אזיל בתר חזקת הגוף וכו' דלמא גם נגד חזקת ממון אזיל בתר חזקת הגוף כמו בבהרת דאלים חזקת הגוף יותר מחזקת טומאה אלא היכא דאיכא חזקת פנויה נגד חזקת הגוף בזה מהני חזקת ממון:

תד"ה מי ששנה זו קשה דא"כ אמאי נקט ברישא עודה ברשות אב וסיפא כו'. וי"ל דעודה בבית אביה הוי רבותא יותר למאי דקיי"ל דברי עפ"י קרוב הוי ברי אבל ברי עפ"י נוגע לא (עי' ש"ך חוה"מ סי' ע"ה) א"כ ברישא אשמעינן דעל האב לה"ר אפילו לענין כסף קדושין אף דהוא טוען ברי עפ"י בתו, דזה לא שמעי' מנכנסה לרשות הבעל דהתם צריכה להחזיר כ"ק כיון דבתו היא נוגע לענין הכתובה הוי ברי ע"י נוגע, ולפ"ז י"ל הא דאמר רבא אח"ז לא תימא טעמא דר"י וכו' היינו דבא לסתור שינוי' דר"א דיקשה קושית התוס' הנ"ל ואי דלענין כ"ק הוי עודה בבית אביה רבותא יותר הא בעלמא אזיל ר"י בתר חזקת הגוף וא"כ צריכה גט כמ"ש תוס' וס"ל לרבא כאמימר ב"ב (דף קמה ע"א) דהיכא דצריכה גט אין מחזירין כ"ק דלא לימרו קידושין תופסין באחותה והכי קיי"ל להלכה וא"כ א"א לומר דמיירי בכ"ק:

תד"ה ספק טמא הקשה ר"ת מ"ט דרבנן אמאי לא אזלינן בתר חזקה. תמוה לי הא בכל ספק טומאה ברה"י לא מהני חזקה ואי דסתמא קתני אפילו ברה"ר הו"ל להקשות בקיצור הא הו"ל ספק טומאה ברה"ר דטהור אפילו בלא חזקה כדהוכיחו תוס' בריש נדה:

בא"ד דשאני התם דכתיב קרא כו' דפתח בו הכתוב לטהרו. וי"ל דדרשא דפתח תחלה בטהרה היינו דהתורה הורה לנו להוציא ספק זה מכלל חומר דשאר ספק טומאות דברה"י טמא ולא מהני חזקה, אבל מ"מ לא קיל יותר משארי איסורים ולזה פליגי בהי' לו נגע אחר דהוי חזקת טומאה דת"ק ס"ל דבעלמא לא אלים כ"כ חזקת הגוף נגד חזקת איסור ואסר מספק ה"נ הכא ור"י סבר דאלים חזקת הגוף ובעלמא כה"ג אזלינן בתר חזקת הגוף ה"נ בבהרת דאפקיה רחמנא מדין ספק טומאה ברה"י:

גמ' חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו. והא דשמואל בקדשה ע"ת וכנסה סתם א"צ גט אף דהוי חזקה א"א שותה צ"ל דבקדשה ע"ת סומך על התנאי ואינו בודקה כ"כ או דבזה אלים יותר החזקה אין אדם מפייס כיון דחזי' דהתנה במפורש. אולם ק"ל דמאי פרכי' לשמואל בב' סתמות דמ"ש גט ומ"ש כתובה. הא החילוק בפשוטו דצריכה גט משום חזקה דא"א שותה נגד חזקה דא"א מפייס כדאמרי' הכא ולגבי כתובה מסייע אין אדם מפייס לחזקת ממון, וכן לרב בקדשה ע"ת וכנסה סתם למאי צריכה לטעמא דאאעב"ז או שארי טעמים הא צריכה גט מכח חזקה דא"א שותה דהרי לרב דמיירי בכנסה ע"ת מוכח ממתני' דהכא דגם בכה"ג הוי חזקה דא"א שותה נגד חזקה דאין אדם מפייס: