חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות מד:

תד"ה א"כ כו' תימא לרשב"א דנימא אהני כו' ואומר ר"י וכו' ועוד אומר ר"י כו'. לא זכיתי להבין מה עלה בדעת רשב"א להקשות ומה נדחקו בתירוץ הא', ומה הוסיף הר"י בתירוץ השני יותר ממה שמפורש להדיא בסוגיא דרישא, ומה התחלת קושיא יש כאן. ומה"ט כתבתי בגליון משניות להקשות על הרע"ב ד"ה ולא מאה סלע כו' דכולה פרשה בישראל כתיב דמשמע מקרא דכי עשתה נבלה בישראל שהביא מקודם, והא בדידיה גופיה כתיב קרא בתולת ישראל ודרשינן ולא בתולת גרים:

גמרא ואם מאן ימאן אביה לרבות יתומה לקנס. וא"ת תיפוק ליה מבתולת ישראל ולא בתולת גרים וי"ל דהוי אמרינן דלגיורת שהורתה שלא בקדושה ל"צ קרא דגם בישראל כה"ג פטור ויהיה מוכח דבתולת ישראל אתי למעוטי הורתה ולידתה בקדושה (וכמ"ש בתוס' דבחליצה כיון דאייתר קרא ממעטינן הורתה ולידתה בקדושה) אבל השתא דמרבינן מואם מאן לרבות יתומה שפיר צריך קרא למעט הורתה שלא בקדושה ולא מוקמינן להורתה ולידתה בקדושה וזה פשוט, ובתוס' (ד"ה בתולת ישראל) דחקו בישוב קושיא זו:

גמרא אלא אי אמרת בישראל כה"ג פטור השתא בישראל פטור בגרים מבעי. תמוה לי הא מקרא דלאבי הנערה לא ממעיט דבר אלא דמעצמו הוא כן דהתורה צותה רק דהנתינה יהיה לאבי הנערה והיכא דליכא אב ממילא מפטר אבל לענין חיוב מלקות מהיכא תיתי לחלק ולומר דביתומה פטור, וא"כ אצטריך קרא דבתולת גרים למעט מחיוב מלקות. ואף למ"ש תוס' בחד תירוצא דכל דינין שבפרשה מיירי בחד גוונא היינו לענין הגוונא דקטנה או נערה, אבל לענין יתומה דליכא ענין פטור רק דליכא אב ואין עליו חיוב נתינה לאב וממילא פטור דהתורה לא זיכתה הממון רק לאב אבל בשארי דברים דאפשר ביתומה מחויב. וביותר דהרי מרבינן מקרא ומתה סקילה בגיורת הרי דאין הפרשה מיירי בחדא גוונא לענין הך מלתא דהא בגיורת דלא שייך ונתן לאבי הנערה ואעפ"כ חייב סקילה א"כ ה"נ י"ל דמחייב הבעל מלקות:

תד"ה הא כ"מ כו' מדכתיב ולו תהיה במהוה עצמה. מזה מוכח דחרשת ושוטה לא ממעטים מולו תהיה דאל"כ אף אם כתיב נערה מ"מ אצטריך ולו תהיה למעט חרשת ושוטה, וכן מוכח ממ"ש הרא"ה דאשת אחיו דמיירי לר"פ במפותה ול"א דמחלה דמיירי בשוטה אף דמתני' זו דאלו נערות מוקמי לה דנערה דוקא ולא קטנה, וכמו כן כתב עוד בשמעתין דואם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס דלס"ד דהש"ס דמיירי ביתומה מעיקרא ויקשה הא הקרא מיירי במפותה דמחלה ותירץ הרא"ה דמיירי בקטנה לרבנן דר"מ או בשוטה ולכ"ע הרי דס"ל להרא"ה בפשיטות דאף לר"מ חרשת ושוטה יש להן קנס. אבל בער אני ולא אדע כיון דממעטינן קטנה דאינה מהוה עצמה מה"ט נמעט ג"כ חרשת ושוטה, וממה דקתני לעיל (דף לו) דחרשת ושוטה יש להן קנס אין ראיה דהיינו לרבנן דר"מ דקטנה יש לה קנס כדמוקמי התם הך ברייתא דקתני בה דהאיילונית יש לה קנס דכיון דריבתה תורה קטנה לקנס מוכח דלא בעי' מהוה עצמה מש"ה גם חרשת ושוטה יש להן קנס. ובאמת קצת ראיי' להתוס' והרא"ה ממה דאמרינן לעיל אחותו בוגרת נמי האיכא בושת ופגם בשוטה, משמע דמ"מ צריך לאוקמי בבוגרת אבל נערה יש לה קנס אף דמתני' ס"ל כר"מ דקטנה אין לה קנס, ויש לדחות דרוצה לאוקמי מתני' דמכות אף כרבנן דר"מ:

תד"ה המוציא ש"ר וכו' אבל ריב"ח דהכא אליבא דריה"ג. תמוה לי הא באמת גם לרע"ק דרשי' בתולה ולא בעולה. ונערה ולא בוגרת למעט לגמרי אלא גבי לא אורסה לא ממעט לגמרי כיון דבעי לה לגז"ש כדאיתא בסוגיא (דף לח) וכיון שכן היאך תלי זה הדין של יתומה בפלוגתא דריה"ג ורבנן הא עיקר פלוגתייהו אם אשר לא ארוסה אצטריך לגז"ש. או דגז"ש נפקא מהבתולות שיהיה זה כזה. אבל לענין מיעוטא דלאבי הנערה אין חילוק ביניהם. ואם נימא דכוונת תוס' דפשטא דמלתא דממעטי' לגמרי יתומה רק לרע"ק כיון דמצינו דנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה וחזינן דהתורה זיכה הקנס להבת. מש"ה מפרשי' ג"כ דיתומה יש להם קנס. ז"א דאם ס"ל לרע"ק מפורש בקרא דנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה ונימא ג"כ דאף דהתורה מיעטה רק דאין הקנס לאבי' ממילא פטור לגמרי. דהתורה לא מחייב הקנס רק ליתן לאבי הנערה. והיכא דפטור לגבי אבי' פטור לגמרו. אע"כ מוכח מדברי רע"ק דס"ל מסברא דהתורה מחייב קנס גם לדידה. א"כ ה"נ לריה"ג לענין יתומה, דע"כ לא פליג אלא בנתארסה ונתגרשה דהתורה מיעטה מדין קנס לגמרי כמו דמיעטה בעולה ובוגרת, אבל בהך סברא דהתורה זיכתה הקנס גם לדידה ביתומה בזה לא מצינו דפליג על רע"ק. וצ"ל דבאמת ריב"ח ס"ל דלכ"ע בעי' לא אורסה לגז"ש (והברייתא דדריש מהבתולות לא שמיע לי' לריב"ח כמו דמצינו כמה פעמים דהאמורא לא ידע מהברייתא) וס"ל לריב"ח דבזה בעצמו פליגי ריה"ג ורע"ק דמאשר לא אורסה לא נתמעט רק דלא הוי לאבי'. אלא דריה"ג סבר דהתורה לא זיכה הקנס רק לאבי' כדכתיב ונתנו לאבי הנערה. וכל היכא דפטור לגבי האב פטור לגמרי, וממילא יתומה פטור, ורע"ק סבר דהקנס מגיע גם לה אלא דהתורה זיכה לאב היכא דהיא ברשותו, ומ"מ היכא דפטור מהאב חייב הקנס לדידה וביתומה חייב:

גמרא השתא בישראל פטור בגרים מבעי': תמוה לי דהא מקרא דלאבי הנערה לא ממעט. רק דהנתינה זיכה התורה רק לאבי הנערה והיכא דליכא אב ממילא מפטר. אבל לענין חיוב מלקות מה"ת לחלק ולומר דביתומה פטור, וא"כ אצטריך בתולת גרים למעט לענין מלקות. ואף למ"ש תוס' בחד תירוצא דכל דינין שבפרשה מיירי בחד גוונא. היינו לענין גוונא דמיירי הפרשה בקטנה או בנערה. כיון דקטנה פטור מסקילה ה"נ אינך דברים אינו נוהגים בקטנה. אבל לענין יתומה דליכא ענין פטור רק כיון דאין עליו חיוב ונתנו לאבי הנערה דא"א לקיים כיון דליכא אב ממילא פטור. אבל שארי דברים דאפשר ביתומה שפיר מחייבים גם ביתומה. וביותר דהרי מקרא דומתה דרבתה תורה סקילה בגיורת הרי דאין הפרשה מיירי בחדא גוונא לענין הך מלתא דהא גבי גיורת דל"ש ונתנו לאבי הנערה ואעפ"כ חייב סקילה. א"כ ה"נ י"ל דמחייב הבעל מלקות. ואצטריך קרא דבתולת גרים למעט מחיוב מלקות. וצ"ל דמלקות ומאה כסף בודאי תלי בהדדי. וצ"ע: