חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות מ.

גמרא אמר רב כהנא כו' ניתי עשה ולדחי לא תעשה. שמעתי מקשים מזה על תוס' עירובין (דף ק) בהאי דמתן א' שנתערב במתן ד', דהא דלא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת היינו כיון דבפשיעתו נתערב א"כ ה"נ הכא הא הוי בפשיעתו דאנס אותה, ולענ"ד לק"מ דהתם העשה שמקיים עתה במתן ד' היה יכול לקיים בלא פשיעתו והוא גרם שיעבור על הלאו, אבל הכא העשה הוא ג"כ על ידי פשיעתו שאנס אותה ואלו לא פשע בה לאנסה לא היה כאן העשה כלל בזה שפיר העשה דוחה לל"ת דבלא פשיעתו גם העשה לא היה יכול לקיים:

גמרא ניתי עשה ולדחי לא תעשה. הקשו בתוס' והא דריש מקרא בהדיא ולו תהיה לאשה אשה הראוי' לו. וי"ל לשיטת הריב"א בתוס' חולין (דף קמא) דאף דעשה אינו דוחה לל"ת ועשה מ"מ אם עבר לא לקי דעכ"פ הלאו נדחה מכח העשה א"כ שפיר פרכינן דנימא דעשה דוחה לל"ת ומקרי ראויה לו וקרא דולו תהי' לאשה למעט למצא בה ערות דבר דאיכא עשה ול"ת לאורויי כיון דאינה ראויה ליכא עשה כלל ולענין דאם עבר ונשאת דללקי דבאשה כזאת ליכא עשה דולו תהיה כלל אבל בממזרת כיון דעשה דוחה ל"ת מקרי ראויה:

גמרא אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. בתוס' כ' דגבי דידה ליכא עשה אין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה, הקשה בני החתן הנבון יצחק ליב שי' דא"כ באם היא קטנה דהיא אינה מוזהרת יהיה הדין דישא אותה דגבי דידיה עשה דוחה ל"ת, והשבתי לו דהוי מ"מ כמאכילה איסור בידים ואסור להאכיל נבילות לקטן. ומ"מ ק"ל דזהו נפקא מקרא דלא תאכילום להזהיר גדולים על קטנים, והוי לאו א"כ לר' ישמעאל בנזיר (דף מח ע"ב) דעשה דוחה ב' לאוין דמה לי חד לאו מה לי ב' לאוין, א"כ ליתי עשה ולדחי לאו דממזר ולאו דלא תאכילום. וי"ל כיון דחזי' לר"מ דממעט קטנה מקנס דולו תהיה לאשה במהוה עצמה דאף דיש לה אב מ"מ כיון דא"י להוות עצמה ממעטי' מולו תהיה אלא דרבנן דרשי נערה אפילו קטנה היינו לענין קנס אבל העשה עצמה דולו תהיה זהו רק במהוה עצמה וכמו בח"ל וח"כ אף דדרשה נערה נערה דגם בח"כ וח"ל דאין בהם הוי' וא"ר לקיים יש להם קנס ומ"מ אין נושאה דהעשה דולו תהי' רק בראוי' לקיימה ה"נ בקטנה דהעשה דתהיה משמע במהוה עצמה וא"כ בממנ"פ בעודה קטנה אינו מקיים העשה וכשתגדיל שוב האיסור מצדה מלעבור על הלאו. ובאמת מסתפקנא גם בכשרה בקטנה אם כשתגדיל מחויב לנושאה דבכל עת שיכולה להוות עצמה מחויב לישא אותה או כיון דבעידן ביאה לא חל העשה תו לא חלה כלל:

תד"ה ניתי עשה כו' ולמאי דמשני דל"ח עשה כו'. וק"ל דלמאי אצטריך קרא למעוטי שאינ' ראוי'. לשיטתם דס"ל דעיקר שינויא דהש"ס דלגבי דידה ליכא עשה וממילא א"א לישא אותה דעובר בלאו. א"כ י"ל בקטנה דהיא אינה מוזהרת הי' הדין לישא ממזרת, לזה אצטריך ולו תהיה דבעי' ראוי' לקיימה. וגם קטנה אמעט דהא אינה ראוי' לקיימה כשתגדיל. אמנם אלולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש. והיינו כיון דחזינן לר"מ דממעט קטנה מקנס דולו תהיה במהוה עצמה הכתוב מדבר ואתמעט ג"כ אפילו יש לה אב כיון דבעצמה א"י להתקדש. א"כ י"ל אף לרבנן דדרשי' נערה לרבות קטנה היינו רק לענין קנס והתורה בא לרבות דקנס אינה תלויה בהויה אבל מ"מ לענין מצוה דולו תהיה כו' אפשר דמודו דקטנה נתמעט דבמהוה עצמה הכתוב מדבר. וא"כ ליתא לדברינו הנ"ל דבקטנה בלא"ה ליכא עשה כלל: