חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת עירובין צב.

מתני' גג כו' חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת. ולא מבעי לזרוק אלא אפילו לטלטל נמי, גמרא בפ"ק דמסכתין (דף ח' ע"ב) ולרבה דאמר זה כנגד זה אסור הא דרב במאי מוקי לה וכו' אי מהתם ה"א לזרוק אבל לטלטל אימא לא קמ"ל [ובדף ז' ע"ב] בתוס' ד"ה בעי רוב כו' חצר מותרת ומבוי אסורה, השתא ס"ד אסור כו' ועי' בחידושי מהר"ש איידלס, שכתב אין זה מדוקדק, דהא לתירוצא דמוקי לה בלא עירבו מצי קאי כולי' כדס"ד עכ"ל, היינו בפשוטו דמימרא דרב קאי במסקנא כדס"ד בצידי חצר או זו כנגד זו, ואסור משום תרתי משום מפולש ומשום לא עירבו, אלא דהתרצן חידש כדרב ששת, דכאן בעירבו, היינו דהך דר"י דמתיר בנפרץ לרחבה מיירי בעירבו ודרב בלא עירוב ולענין מפולש רב מיירי במצדו או זה כנגד זה. אמנם תמוה לי איך פרכינן ולרבה דאמר זה כנגד זה אסור כו' הא דברי רבה קאי על ר"י בנפרצה לרחבה דמתיר דמיירי דוקא בזה שלא כנגד זה אבל מלתא דרב י"ל דקיים כדס"ד דאוסר גם מפולש, ומיירי זה כנגד זה, וכדקאמר ונפרצה חצר כנגדו ושפיר אשמועינן דאפילו זה כנגד זה החצר מותר. וצריך תלמוד גדול: