חידושי המהרי”ט קכח

דקי"ל כב"ה בפרק ארוסה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי זהו דוקא כשהשעבוד של שטר עצמו הוא בספק אם הופקע אבל בשטר שאין בו ספק אמרי' דהמקבל ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דמגבה דמיא כמ"ש התוס' בהחולץ ובפ' ארוסה תדע דהא לעיל במי שהיה נשוי בפלוגתא דרמי בר חמא ורבא אמרי' וזקפו עליו במלוה הא לאו הכי לא הוו מצו למימר אין מטלטלי שבק אבון גבך כדכתב שם התוס' ולעיל נמי להכי לא אמרינן כיון דתפס תפס לפי שכל א' יש לו שטר חוב עליו לא מקריא תפיסה אבל לקמן גבי עידית וזיבורית דיתמי' דאמרי' כיון דתפס תפס ההיא לרבא מתאמרה דס"ל דמגבי להו ארעא והדר גבי לה מינייהו וכיון דעומד לגבות הוא כגבוי דמי ולא הפסי' דינו ולא הפסיד דינו ליטול בבינוני' כדבחיי אבוהון דהא שעבודא דידיה עלה דבינונית קאי מיהו לעיל אפי' חשבינן לההיא ארעא כמאן דגביא הו"ל עדית אצל לוה ואין דינו ליטול בעידית הילכך לא מהניא ליה תפיסה כלל:

זיל זבניה הכא וזיל הק' הר' יוסף בכר' י"ט ז"ל דאמרינן בהשולח א"ל נכתוב לך שטרא אדמיה ואי לא מפקענ' לך מר' אחי בר יאשיה ותירץ דהתם מיירי ושלא היה מוצא למכור לכך קאמר אכתוב לך שטרא ואכתי קשה דאמר ואי לאו מפקענ' לך מדר' אחי משמע דלר' אחי יצא לחירות לגמרי א"כ לדידיה כל העבדים יפקיעו עצמן בכך ועוד דתנן בהשולח המוכר עבדו לעכו"ם או לח"ל יצא לחירות משמע הא אם ברח מעצמו לא ועוד מדתנן הכא ואין הכל מוציאין משמע דוקא שלא להוציאו אבל יכול למוכרו:

וי"ל דה"ק נכתוב לך שטרא אדמיה עד שלא ידע העבד כלום יתרצה לכתוב ואי לא צייתת נודיעי שהופקע ממך מדרבי אחי ואז תאבד גם הדמים דאזיל ליה לעלמא:

ואין הכל מוציאין לאייתויי מאי ואם תאמר אמאי לא משני לאתויי עבד שברח לירושלים לשון התוס' וק"ל דעבד שברח מח"ל מקרא נפ"ל בהשולח דכתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך וכו' וכתיב עמך ישב בקרבך באחד שעריך ומהתם אין ללמוד שיפקיע עצמו מארץ ישראל לירושלים ועוד איתא בספרי פ' תצא באחד שעריך ולא בירוש' ונר' דלא אתא למעוטי אם ברח לירושלים דמהיכא תיתי אלא שאם ברח לירושלים שלא יעכבוהו שם שאין אנו רוצים שיהיו עבדי' בירושלים כדברי ר"ת ז"ל:

הכל מעלין לאייתויי מאי לאייתויי עבדים פרש"י אם היה לו עבד עברי ילך העבד אחריו על כרחו ולא רצה לפרש בעבד כנעני שכופה את רבו שיעלנו לא"י דא"כ מאי ואין הכל מוציאין השתא לכתחלה מעלהו כ"ש שאם ברח לא יוציאו אלא מכרו לאחרים ומיהו לפר"ת שאינו יכול למוכרו אלא כותב לו שטר על דמיו מצינן לפרושי רישא בעבד כנעני וסיפא הך רבות' קמ"ל דברישא יכול הוא למוכרו לאחר שיעלנו או לבני א"י אבל אם עולה יצא לחירות וכן היא שיטת הרמב"ם בפ"ח מה' עבדים ופי' של רש"י ק' חדא דסתם עבדים בכולה גמ' בעבדי' כנעני' אם לא שיפרש ע"ע ועוד אם כן כל עבד עברי יפקיע עצמו מיד רבו בכך דבדידיה אין תקנה שימכרנו שאין עבד עברי נמכר אלא ע"י ב"ד בגנבתו אבל רבו אינו יכול למוכרו לאחרים ועוד שכיר קרייה רחמנא ושכיר שהושכר לזמן אצל ב"ה אינו יכול לכופו שיעלה עמו ואף זה כו':

הוא אומר לעלות כת' התוס' והיה אומר ר' חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלוית בארץ וכמה עונשין שאין אנו יכולין להזהר בהם ודבר תימא הוא דהא איכא כמה מצות שיכול לקיימן אם ירצה להתחייב בהם כגון לקט שכחה ופיאה ומעשרות ופרט ועוללות ועונשין כגון כלאים וערלה איתנהו נמי בח"ל הערל' והכלאי' מד"ס ולמה לא יזהר בהם בא"י ואולי אמר על פירות שביעית דס"ל אין קנין לעכו"ם בא"י לה להפקיע מידי שביעית ואף בזה אין לחוש דמ"מ לאו ספחים מקרו כיון שהעכו"ם זורעם כדכתב הרמב"ם ז"ל ולאוכלם בקדושת שביעית אעפ"י שיש כמה דקדוקי איסו' ירא שמים יצא את כלם ויזהר בהם ולענין הביעור סמכו על רבינו שמשון שפסק דבהפקר בפני ג' מהני ואחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעו' וכן כתב הראב"ד ועוד יכולים לקנות תבואה מח"ל דשכיחא או מתבואה של ערב שביעית לצאת מיד ספק ועוד דישיבת א"י מצוה מן התורה היא מנאה הרמב"ן ז"ל במנין המצות וירישתם אותה וישבתם בה אפי' בזמן הזה ואמרי' לקמן המהלך ד' אמות בא"י וכו' ומתי' שבח"ל אינם חיים והקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח ומילי טובא דאמרי' ואכתי בקדושתה קיימא הלכה רווחת דבכל מקום שאין בו סכנה כופין לעלות ולית דחש להא דרבי חיים ז"ל ובתוספו' הרא"ש ליתיה:

והא אומרת לצאת כופין אותה תימא מאי איריא בא"י וכו' וי"ל דהכא אפי' מנוה הרע לנוה היפה לשון התוס' ומשמע מדבריהם שהאש' כופה את האיש להוציאה מנוה הרע וק' דבמתני' דלעיל דג' ארצות לנישואין לא מיירי אלא בכפיות הבעל דפשיט' דאין האשה כופה להוציאה מעיר לעיר ומכרך לכרך וה"ה מנוה הרע לנוה היפה כיון דהתם נשאו ושם היו לעולם ע"ד כן כנסה תדע דלא קתני אחד אנשי' ואחד נשים אלא הכא גבי א"י אלמא לעיל לא מיירי אלא בכפיית האיש ונר' דתנא אתא לאשמועינן דאינו יכול לחוסמה ולעכבה כיון דבאה מחמת טענה ואם תרצה להפסיד כתובתה כופין אותו להוציא ולזה כתבו התוס' דמיירי מנוה הרע לנוה היפה דאיכא טענה אלימתא דאל"כ חיישינן שמא עיניה נתנ' באח' ומ"מ מפסדת כתובתה דלא קי"ל כר"מ בסוף המדיר גבי מומין דאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכול' וה"ה מח"ל לח"ל יכולה לטעון שיוציא מנוה הרע ותצא בלא כתובה ובא"י איצטריכא ליה דאפ"ה תצא:

דף קיא בבלה יובאו ושם יהיו אע"ג דהאי קרא בגלות ראשון כתיב ויש לומר דבגלות שני נמי קפיד קרא לשון התוספ' ונראה לי דבבל היינו שם מזמן בית ראשון דלא אשכחן שגלו לבבל בחרבן שני וכן משמע מדאמרינן בפרק חבית מפני מה חגים שבבל שמחי' שלא היו באות' קללה דכתי' והשבתי כל משושה וכו' אלמ' הם היו שם מגלות ראשון ואילך היה להם לעלות בזמן עזרא ולא עלו כדאמר ליה ריש לקיש לרבה בר חנה אלהא סנינא לכו דכתיב אם חומה היא אם עשיתם עצמכם כחומה שהיו עולים כולם בימי עזרא וכו' ומכיון שלא עלו עדין הם באזהר' זו אבל אם הלכו שם מאותם שעלו אינם במשמע שלא יצאו:

אחיו נשא נכרי' וכו' וא"ת והא אמרינן דמותר לצאת מא"י לח"ל לישא אשה ושם תירצו בתוספות דהתם בדעתו לחזור וקשה דמאי איריא ללמוד תורה ולישא אשה אפי' לדברי הרשו' ולסחורה מותר ונר' דהכא מיירי בשהיה לו אשה ומשום מצות ייבום לא התירו להשתקע בחוצה לארץ דאפשר בחליצ' שתבא כאן אצלו ובכהאי גוונא לא אמרינן מצות יבום קודמת לחליצה ואחיו היה יכול לישא בארץ ישראל:

כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות משמע לארץ ישראל מיהת מותר ואם תאמר והא רב יהודה הוא דאמר לעיל כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה. ויש לומר הא דידיה הא דרבי' ויש תימה על הרמב"ם שהביא ס"פ ה' דהלכו' מלכים הא דשמואל כשם שאסור וכו' ומסיים בה שנא' בבלה יובאו וכו' ואי הך קרא בישראל כתיב אף לא"י היה אסור דעיקר קרא אא"י כתיב ועוד אמאי איצטריך תלמוד' לעיל לומר לר' זירא ההוא בכלי שרת כתי' נימא ההוא בשאר ארצות כדשמואל ועוד ר' יאודה גופה משמע דלא סמך אהא דבבלה יובאו דאמרינן כתי' קרא אחרינא השבעתי אתכם וכו':

שלחו ליה אחוה לרבה וכו' בפ' הערל ובפ' עושין פסין א"ל אבדימי לאביי קרקפנא חזיתיה לרישך ביני עמודי כי אמרה ר' יוחנן להא שמעתא וכתב התוס' דעל רבה שהיה רבו של אביי קאמר שהלך לא"י כדמשמע הכא ומהכא אין שום משמעות שהלך ועוד דבסוף הוריות מוכח שמלך רבה כ"ב שנה וכל ימיו לא היו אלא ארבעי' כדאמרינן בפ' אין עומדין נמצא שהיה בן י"ח שנה וקודם לכן לא היו כותבין לו ואם תאמר אין לך רב דרב יהודה רביה היה קיים ואם מת יכול היה ללמוד מכמה חכמים שבא"י חוץ מר' יוחנן שהרי ילד היה ולבת' דאצטריך ליה עלמא מלך ומסתמ' לא עלה וניחא טפי לומר שעל אביי גופיה היה אומר ראיתי ראשך מבין שורות התלמידים אך קשה מההוא עובדא דאלו מגלחין דההוא גברא דסנו שומעניה וכו' דשכב ר' יאודה וסליק לגבי ר' יודן נשיאה משמע שכבר מת ר' יוחנן קודם רב יהודה והיכי שלחו וא"ת אין לך רב:

הלכה כר' יהודה בפרדות כתוב בי' יוחסין משם רבינו חננאל דמשום דמדבית עלי קאתי שלחו ליה הכי דהלכה כר"י דאין חוששין לזרע האב וליתיה דלא אמרה ר"ח דאדרבה רז יהודה מספקא ליה ורבנן סברי אין חוששין כדכתב רש"י ז"ל והכי הויא מסקנא בפרק אותו ואת בנו:

ע"ב אושעיא זה ר' אושעיא ברבי תימה אמאי חשיב ליה לבסוף אחר תלמידי ר' יוחנן והלא ר' אושעיא ברבי רביה דר' יוחנן הוא:

מקרא אחד אני דורש כל המשתמש באור תורה וכו' ואם תאמר ואמאי לא מייתי לה לעיל מעיקרא ועוד קשה הא כתיב וארץ רפאים תפיל דמשמע אף רפאים שרפ' עצמן מד"ת ועוד מייתי מואתם הדבקי' כיון דרפאים לר' יוחנן שרפו עצמם לע"א דבקים נמי שייך שלא רפו עצמן אלא נדבקו בה' ותרגומו ואותן דמתאבקתון בדחלתא דה' וכולי. וי"ל עיקר ראיה מכי טל אורות טליך אלא דהתם מצדה תברה דהא כתיב וארץ רפאים תפיל להכי מייתי מרפאים בל יקומו ובא זה ולמד על זה דבמרפה עצמו מד"ת מיירי וקרא דואתם הדבקי' לאורחיה דאיכא למדחייה בשאינו מרפה עצמו לע"א אלא מקרא דולדבקה בו קא מייתי דכתיב התם לאהבה וכו' ובא זה ולמד על זה ואי מהכא לא ילפינן תחיית המתים דלא כתיב בהם חיים להכי מייתי מואתם הדבקים דכתיב חיים כלכם היום והשתא קרא דכי טל ה"ק אף אותם שאינם לומדי' הואיל שהם מחזיקים בלומדיה הרי נשתמשו באור תורה וה"פ כיון דטל אורות תורה הם טליך כלומר של כל ישראל לפיכך אף לרפאים שלא למדו תפיל ובכ"הג אמרי' הני נשי במאי זכיין באקרויי בנייהו וכו' דהיינו ת"ת וצריך עיון דהאי קרא דרשי' ליה במוריד דמעות על אדם כשר שהב"ה סופרן וכו' והוא טל שעתיד להחיות בו את המתים ועוד צ"ע דר"א דריש לעיל מאי נבלתי אלו נפלים ונפלים לא נשתמשו באור תורה ואיך יחיו:

דף קיב איקלע לגבלא הכא משמע שהיה מארץ ישראל ובפרק רבי ישמעאל מוכח שהיה חוצה לארץ ועיין שם בתוספות אי נמי דתרי גבלא הוו ההיא דחוצה לארץ על שם גבל ועמון וכתיב בני חירום והגבלים בקעת בית שאן הכא משמע דהיא חוצה לארץ ובפרק עושין פסין לענין גן עדן אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחה ובפרק הנזקין אמרינן צוה ה' ליעקב סביביו צריו כגון בית שאן וכולי ועוד דרבי התיר בית שאן שלא היתה כבוש עולי בבל אלמא א"י היא:

עתידין אילני סרק שיטענו פירות וא"ת אי עץ השדה היינו אילני סרק אמאי איצטרך תו למימר אילני מאכל ועוד אי באילני סרק הוה ליה למימר פרי מאי פריו ונראה לי משום דאמרינן בפ' במ' מדליקי' עתידי' אילנות שיטענו בכל יום שנאמר ונשא ענף ועשה פרי אמטו להכי קאמ' כי עץ נשא פריו כלו' טען וחנט הפרי שהיה ראוי שיוציא בששת ימי בראשית שהוא אח' לשנה ותאנה וגפן נתנו ביומם חולם שהיה להם לעשות בסוף השנה ואית' במדר' בראשית שהארץ הוסיפה על הצווי לעשו' רצון בוראה עץ עושה פרי אפי' אילני סרק עשו פירות עד שלבסוף נתקלל' בחטאו של אדה"ר והשת' דייק שפיר נשא פריו:

תם ונשלם