חידושי הרי"מ על שבועות לח:

משנה שבועת הדיינין הטענה ב' כסף וההודאה שוה פרוטה. ראשונים ז"ל תמהו למה נקרא שבועת מודה מקצת יותר שבועת הדיינים מכל השבועות ע"ש ברשב"א וריטב"א. ואפשר לומר דבא להורות כהרמב"ם ז"ל דאף דיחיד מומחה יש לו דין ב"ד מ"מ ההודאה בפניו לא הוי כמודה בב"ד ע"ש. וא"כ שבועה זו דמודה במקצת אי אפשר ביחיד מומחה משא"כ שאר שבועות ולכך קרי לה שבועת הדיינים דקאי על שבועה שבאה ע"י הודאה משא"כ עד א' ושומרין ע"ש:

וההודאה שוה פרוטה כו'. הנה לכאורה לא איצטריך למעוטי פחות מש"פ מהודאה לענין שבועה כיון דאין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה א"כ אין כאן הודאה כלל ואף דלכתחלה אסור לגזול מ"מ לא ניתן להישבון כמבואר ברמב"ם ה' גזילה. ומכש"כ למאי דאמר בש"ס סנהדרין דפטור גזל פחות משוה פרוטה מטעם מחילה דמסתמא מחל ליה וא"כ אין כאן הודאה מקצת כלל וכאומר נ' לויתי ממך אבל מחלת לי דלא הוי מ"מ וכמו ט"ח והל"ב דמיפטר משום מחילה דעכשיו הוי כ"ה כנ"ל. ואין לומר דבאמת מטעם זה בעינן הודאה פרוטה שיהי' מודה מקצת כנ"ל. דא"כ מאי דייק לקמן בש"ס מתני' כוותי' דרב מדלא תני כפירת פרוטה כמו הודאה הא למ"ש אפשר לומר דהכפירה לא בעינן כלל פרוטה דהא בחייב פרוטה וחצי צריך לשלם לו הכל וב"ד מוציאין מידו גם החצי פרוטה וא"כ מה ראיה הוא מהודאה להכפירה בשלמא הודאה פחות מפרוטה כיון שאומר שאינו חייב יותר אין כאן הודאה כלל דנמחל לדבריו משא"כ כשמודה פרוטה וכופר חצי פרוטה אם יודה שפיר מחויב וב"ד נזקקין י"ל שפיר שחייב שבועה אף על פחות משוה פרוטה. וע"כ דפשיטא לש"ס דגם בלא טעם דמחילה כיון דלא חשיב ממון בכל מקום פחות משוה פרוטה גם לענין כפירה דשבועה אין משביעין. ואף דקי"ל דאם נזקקו הב"ד לשוה פרוטה גומרין אף על פחות משוה פרוטה ע"ש ב"מ פרק הזהב ובפוסקים. וא"כ כיון שתבעו יותר מפרוטה ומודה פרוטה וכופר חצי פרוטה כיון שגומרין כנ"ל ממילא כיון שנזקקו לשוה פרוטה גומרין ויכולין להשביע גם על הפחות מש"פ כנ"ל. י"ל הטעם כיון דכתב ונקרב כו' ואמר בש"ס קריבה זו לשבועה א"כ צריך שיהי' דין ב"ד על השבועה מצד עצמה וכאן שהשבועה על הכפירה פחות מש"פ וע"ז אין דין ב"ד מצד עצמו רק כיון שהוזקקו כבר. והיה מיושב בזה מה דתני שבועת הדיינין כו' כנ"ל דקמ"ל דצריך שעל השבועה עצמה יהיה עליהם דין דיינים ומה"ט צריך כפירה פרוטה כנ"ל דאל"ה אין על השבועה עליהם שם ב"ד רק מצד מה שכבר נזקקו כנ"ל. ועוד דקרא בשבועת שומרין כתיב ואף דעירוב פרשיות כו' מ"מ לענין הכפירה ילפינן שפיר השבועות להדדי כמו דילפינן לענין קרקעות ושטרות כל השבועות להדדי וא"כ בשומרין וע"א שאינו רק כפירה ופטור בפחות מפרוטה ממילא גם במודה מקצת כן דבעי הכפירה ש"פ כמו בשאר שבועות כנ"ל:

ונראה דקמ"ל לענין ההודאה ג"כ אף בגווני דמחויב בפחות מש"פ וכמו גזל ג' אגודות בשוה פרוטה והחזיר ב' דאמר ב"ק פרק הגוזל דהשבה אין כאן ומחויב להחזיר הג' אף שאינו שוה פרוטה ומ"מ כשמודה כה"ג לא חשיב הודאה לחייב שבועה דמ"מ לאו הודאות ממון הוא אף שמחויב דכתיב כי הוא זה והיינו ממה שנקרא כסף דקאי על כי יתן כסף כו' שיהי' הודאה החשיב כסף כנ"ל. או כגון שמודה קרקעות יותר משוה פרוטה וגם פחות משוה פרוטה מטלטלין דאין כאן מחילה ומחויב הכל גם הפחות משוה פרוטה ואם היה הודאה פחות משוה פרוטה מחייב שבועה היה שפיר כה"ג מחויב שבועה דצריך לשלם וקמ"ל דמ"מ אין הודאה פחות משוה פרוטה מחייב כלל שבועה וממילא כה"ג פטור. או למאי דקי"ל קדמה הודאה לתביעה פטור וא"כ כגון שהודה קודם תביעה בשוה פרוטה ואחר כך תבעו עוד והודה פחות משוה פרוטה דמחויב לשלם הכל שהרי יש כאן יותר מש"פ ואעפ"כ פטור משבועה דאותו הודאה המחייבתו שבועה היינו אחר התביעה צריך שיהיה שוה פרוטה וילפינן מכי הוא זה וקמ"ל שפיר הודאה ש"פ כנ"ל:

ובזה מיושב לענ"ד דברי הרי"ן מגא"ש והגאונים ז"ל שפסקו יצאו כלים למה שהן דב' מחטין אף פחות מש"פ חייב שבועה ודחה הרמב"ן ז"ל דבריהם דא"כ מצינו ישיבת הדיינים על פחות משוה פרוטה בכלים ועוד בירושלמי מפורש והוא דיהיה שוה פרוטה. ועוד תהיה אשה מתקדשת בכלי פחות משוה פרוטה. והרשב"א ז"ל כתב דאפשר באמת כן. ומדלא הזכיר בש"ס דילן שיהיה שוה פרוטה וסתמא קאמר ב' מחטין הוכיחו דש"ס דילן חולק אירושלמי ע"ש שנדחק הרבה:

ולע"ד א"ש בפשיטות דאין כוונת הגאונים ז"ל שיהיה נקרא פחות משוה פרוטה ממון בכלים יותר משאר דברים לענין גזל וכה"ג דסתמא אמר בש"ס דפחות משוה פרוטה ניתן למחילה ומה בכך שהוא כלי וחשיב למלאכה הא מ"מ נמכר בשוק בפחות מפרוטה ואינו שוה יותר. רק כאן לענין שבועה דגלי קרא כלים דיצאו למה שהן והיינו בגווני שכתבנו כשמודה קרקעות וכה"ג וגם כלי פחות משוה פרוטה דשפיר הודאת כלי מחייבתו שבועה אף פחות משוה פרוטה דכתיב כי הוא זה גם אכלים דכיון שמודה כלי וכופר כלי אף פחות משוה פרוטה מיקרי הודאה לחייב שבועה אבל עכ"פ צריך שיהיה מחויב להחזיר דאל"כ אין כאן הודאה מצד מחילה או שאין דין ב"ד ולכך לא אישתמיט הש"ס בשאר דוכתי למימר שיהי' כלי פחות משוה פרוטה ממון לענין גזל וכה"ג רק כאן לשבועה והיינו באופן כמ"ש שיש בכפירה והודאה יותר מש"פ קרקעות או קודם לתביעה וכה"ג רק שהכפירה והודאה שתחייב אותו שבועה הוא פחות משוה פרוטה וע"ז מהני שפיר בכלים פחות משוה פרוטה דגלי קרא כנ"ל. ולכך אמר שפיר בירושלמי והוא שיהיה הכפירה פרוטה והודאה פרוטה כו' דאל"כ ודאי לא הוי ממון כלל ואיך יתחייב שבועה. אבל בש"ס דילן דקאי על המשנה דהודאה שוה פרוטה לענין הודאה המחייבתו השבועה שיהיה שוה פרוטה ע"ז אמר שפיר כלים למה שהן ושפיר מחייבתו שבועה גם פחות מש"פ כשיש לענין חיוב תשלומין שוה פרוטה כנ"ל ואינו חולק כלל אירושלמי משא"כ ישיבת הדיינים וקדושין שפיר ליכא כלל בפחות מש"פ כנ"ל:

והנה מ"ש רשב"א ז"ל דאפשר בקדושין באמת מהני בכלי פחות מש"פ כמו בקנין ע"ש לכאורה תמוה מאוד דהא אמר בש"ס ריש קדושין מנינא למעוטי חליפין כו' איתנייהו פחות מש"פ ואשה בפחות משוה פרוטה לא מיקניי' ע"ש והא חליפין קי"ל דבעי כלי דוקא ומוכח להדיא דבקדושין לא מהני בכלי פחות משוה פרוטה דאם לא כן ג"כ איתנייהו כמו בחליפין לרשב"א ז"ל:

ונראה לישב דבריו דגורס כגירסת רש"י ז"ל בפחות מש"פ לא מיקני' נפשה כו' והיינו דבקדושין יש ב' טעמים על פחות משוה פרוטה חדא דמסתמא אין רצונה להתקדש בפחות משוה פרוטה דגנאי לה וכמו פחות מדינר לב"ש דאמר בש"ס התם בקדשה בלילה או ע"י שליח כו' ועוד טעם אף שמתרצית בפירוש פחות משוה פרוטה מ"מ לא חשיב כסף וגזה"כ כסף דוקא ואף דנימא דכלי חשיב כסף פחות משוה פרוטה מ"מ לא מהני רק כשמתרצית בפירוש נגד מה שגזה"כ דבעי כסף ע"ז י"ל דמהני בכלי. אבל מסתמא לענין טעם א' דפחות מש"פ לא מיקניא נפשה דגנאי לה לזה ודאי דלא מהני כלי דמ"מ אינו שוה פרוטה ולכך אמר שפיר התם דלא מקניא נפשה והיינו כטעם הנ"ל וזה אף בכלי לא מהני בסתם. ומדוקדק שם לשון רש"י ז"ל שפי' חליפין פחות משוה פרוטה קונין בכלי אע"פ שאינו שוה פרוטה למה הוצרך לאתויי הא דכלי דפליג ר"ש ע"ש. ולמ"ש א"ש דלמאי דגריס לא מקניא נפשה ופי' דגנאי לה כו' והא בל"ז לא מהני כמ"ש תוס' שם ולכך דייק כלי ומצד גזה"כ הי' מועיל דכלי נקרא כסף גם פחות מש"פ רק מצד גנאי לה לא מהני וזה גם בכלי וממילא בטיל תורת חליפין כו';

ובל"ז מוכרח לרשב"א כן דהא כתב עכשיו לשיטה הנ"ל דגם קנין חליפין י"ל דמתורת כסף הוא ולכך קונין בכלי וגם מתקדשת ע"ש וא"כ אינו עולה כלל פי' תוס' שם דלא מיקני' דפי' דמוכח שאין קנין בתורת כסף ושוב לא מצינו למילף אשה משדה ע"ש. ולרשב"א ז"ל הנ"ל באמת קנין מתורת כסף. וע"כ כגירסת רש"י ובאמת לא ממעט בקדושין רק בלילה או ע"י שליח וכמו דמוקי לה להא דב"ש בדינר בלילה וע"י שליח ופשטה ידה באמת מהני בכלי כנ"ל. והיה נראה קצת ראיה דקנין חליפין מתורת כסף מדאמר ב"מ מ"ו למעוטי איסורי הנאה ע"ש ולמ"ש תוס' שם דהא דקונין בכלי אף פחות משוה פרוטה ואף דכתיב ונתן היינו נתינת מנעל כמו בגט ונתן דהיינו נתינת גט ע"ש. וקשה הא בגט קי"ל כתב על איסורי הנאה כשר ע"ש פ"ב דגטין משום דונתן נתינת גט הוא וא"כ למה לא יהיה כשר גם בחליפין. אבל לרשב"א ז"ל א"ש כיון דבתורת כסף הוא רק כלי הוי כסף וממילא איסורי הנאה לא מהני. אך באמת גם לתוס' וש"פ לא קשה כיון דבעי כלי שיהיה בו חשיבות דומיא דנעל וחצי אגוז ומוריקא לא מהני. וא"כ איסורי הנאה עכ"פ כלי חשיב לא מיקרי. ואפשר לא מיקרי כלל כלי כיון שאינו ראוי לשום דבר ובגט שפיר עכ"פ גט מיקרי. וגם י"ל מטעם דאיסורי הנאה לאו דידיה נינהו ואינו יכול להקנותו כלל ומה שמועיל בגט יבואר במ"א בעז"ה ובאמת גם הרשב"א לא אמרו אלא כמסתפק ומסיק ג"כ דאין חליפין מתורת כסף ואין אשה מתקדשת בו ג"כ. וכן נראה דעת כל הפוסקים דאף בכלי בעינן בקדושין ש"פ:

ובמ"ש מדוקדק לשון רש"י ז"ל ההודאה שמחייבתו לישבע לא תהא פחות מפרוטה כו' שהוא למותר ולמ"ש היינו דלא איצטרך לאשמעינן רק במודה יותר קרקע וכה"ג שמחויב החצי פרוטה ואעפ"כ צריך שההודאה המחייבת שבועה יהיה שוה פרוטה כנ"ל: