חידושי הרי"מ על כתובות צג.

עסיקין כו' שלא החזיק פירש"י אם לא נתן מעות כו' משהחזיק כו' יקנה בחזקה כו'. אינו מובן גם בלא עסיקין כן דאם לא החזיק ולא נתן מעות יכול לחזור בו. ואפילו מש"פ ליכא. ודוחק לענין מחוסר אמנה. וצ"ל הקנה בשטר וקי"ל במכר לא קני עד שיתן דמים ומ"מ מי שפרע נראה דאיכא כמו שפי' תוס' וקמ"ל דיכול לחזור ומותר ומשהחזיק דקני קנין גמור אי"ל אף שלא נתן מעות כדקי"ל גם במכר לפי שעשה מעשה בגוף הקרקע כנ"ל:

או די"ל מכר שלא באחריות ויש עסיקין הוי מוכר מפני רעתה דקני בשטר לחוד דניחא לי' כו'. וקמ"ל כיון שלא ידע שיש עסיקין כש"כ שטר סבור שהוא כשאר מכר סתם דשניהם יכולין לחזור עד שיתןדמים ושפיר עדיין יכול לחזור. משא"כ משהחזיק שקני לגמרי אף שלא מפני רעתה סבר וקיבל:

או י"ל כמ"ש ריב"ם דחשוב כעסוקין באותו ענין ע"ש. ושם ב"ב קי"ד מחלק בין מעשה בגוף הדבר ע"ש. וא"כ י"ל בשטר רק שפי' שיקנה בלי דמים מיד ע"ש בקדושין (כ"ו ע"א) דמהני פירש. ומ"מ כיון שגוף קנין השטר אינו מורה בסתם אלא עד שנתן דמים ורק משום דפירש שוב הוי כדיבור דיכול לחזור שדעתו ביצא ערעור שיוכל לחזור כיון שהדבור גורם הקנין אמרינן דהי' דעתו כנ"ל. משא"כ חזקה דמצד עצמו קונה. ועיקר נראה לע"ד דרש"י ס"ל דאף דקי"ל כר' זביד בשלא באחריות אף נמצא שאינו שלו פטור דסבר וקיבל כו'. מ"מ י"ל דוקא שנתן מעותיו. משא"כ בלא נתן מעות נהי דסבר וקיבל מ"מ במאי נתחייב הא מכירה אינו כלום דאין גזלן יכול למכור וכיון שלא קנו כלל במה החיוב. וכן אמר פ"ק דב"מ (ט"ז ע"א) במאי קני' כו' שטרא חספא בעלמא. ואף אי נימא דחשיב קצת מכירה כדאמר ב"מ ע"ב דחשוב ניתן לכתוב שיחזור ויקח מנגזל כדי דליקו בהמנות'. מ"מ הוי רק כמו לכשאקחנה קנוי דג"כ קי"ל דיכול לחזור בו. ולכך דוקא בנתן מעות שייך דסבר וקיבל וצ"ל דעדיף מהכיר שאינו שלו דשייך לפקדון משא"כ ספק זה קני ונתן למתנה אף דאינו שלו אבל לא נתן מעות כנ"ל. ולכך פי' כאן דלא נתן מעות אם הי' ודאי גזולה ודאי לא הי' חייב ליתן אף שלא באחריות רק כיון דעסוקין ואין ידוע עדיין אם כדין כנ"ל. או נימא כיון דפירש שלא באחריות א"כ קנה על הספק ומחויב ליתן המעות כיון שעדיין ספק ולכך כמו דאמר שמואל דעביד דזבין ארעא ליומא כן אף דקי"ל אחריות ט"ס מ"מ בפירש לא באחריות אמרינן כנ"ל דזבין ליומא. וממילא כשעדיין לא החזיק אינו גם ליומא וספק זה לא קני ויכול לחזור אף שהי' שטר. אבל החזיק שנשתמש שייך עביד אינש כו' דלא חלקו בין זמן מרובה למועט/ כיון שנשתמש כנ"ל ואי"ל בו כנ"ל:

גם י"ל דבאמת תמוה שם טעם ר"ז דעכ"פ הוי מום במקח וטעות. ואפשר כמ"ש הר"ן בחייבי לאוין שלא הכיר בה דאינו טעות מדלא חקר כו' שיערב עלי' באסור ע"ש. כן בפי' שלא באחריות דאף שגזולה מ"מ י"ל שרוצה להשתמש בגזלה כיון שאין המום בעצמו רק מצד אסור גזל כנ"ל. אבל קנין שטר עכ"פ בגזול לא שייך שדי קנוי לך כו'. וא"כ אף בספק לא שייך כיון שקנה הספק עכ"פ יצטרך ליתן מעות ולא יוכל לחזור בו. דהא לא עשה קנין כלל על הספק דאם באמת גזולה אין השטר כלום. ואינו חייב ליתן מעות מספק כנ"ל. משא"כ חזקה דעכ"פ החזיק ואף שגזלה עכ"פ החזיק וקנה הספק כנ"ל וחייב ליתן מעות כנ"ל. ויש לדחות:

מתני' משה"נ ג' נשים כו' כ' של זו ק' כו' ואין שם אלא ק' חולקין בשוה כו'. הנה גם בבע"ח הדין כן ולמה נקיט בכתובה. ולכאורה י"ל דנקיט שהזמן פרעון כא' כשמת. אבל בע"ח מי שקדם זמנו מגבין ושוב א"י להוציא ממנו כיון שגבה וזמנם שוה. אולם בש"ע סי' ק"ד משמע דאף שז"פ קודם אין מגבין כיון שכשיגבה לא יוכל להוציא הגם דמרמ"א שם סי' א' אין ראי' דמיירי במאוחר. והי' נראה דתליא בהא (דס' ע"ג ס' י') דלהפ' דאף שאינו מבזבז כשיפסיד כשמגיע זמנו יכול לתבוע תוך זמנו גם כאן חשיב גם השני כהגיע זמנו שאם לא יגבה עכשיו לא יגבה בזמנו דא"י להוציא כנ"ל משא"כ להפ' דוקא מבזבז כו' א"כ י"ל אף שיפסיד מ"מ כיון שזה הגיע זמנו ומצוה איתומים לפרוע נותנין לזה אף שלא יוכל השני להוציא כנ"ל. אולם (סמ"ע ס' ק"ד ס"ק כ"ב) כ' דלא תלי' בזמן פרעון ע"ש. וא"כ אדרבא קשה יותר למה נקיט בכתובה שזמ"פ כא' הול"ל רבותא בבע"ח אף שז"פ דא' קודם מ"מ חולקין בשוה כנ"ל:

וי"ל להמבואר בירושלמי אמתני' דכ' ובע"ח (הכותב הלכ' ב') זו תורה וזו אינו תורה דהיכא שבאין כא' דאורייתא וא' דרבנן מי שחיוב דאורייתא עדיף ע"ש. וא"כ להפ' כרשב"ג דכ' בתולה דאורייתא וכ' אלמנה לכ"ע דרבנן. א"כ כיון דקי"ל כל הפוחת כו'. א"כ סתמא דתני כ' של זו ק' ושל זו ר' היינו דא' נשאת אלמנה וכ' ק' והא' נשאת בתולה דכ' ר' ושל ש' הוא עם תוס' וא"כ ס"ד דנותנין לזו של ר' דהחיוב דאורייתא נגד של ק' שמדרבנן כנ"ל. כיון שבאין כא' וקמ"ל דלא כנ"ל והרא"ש פי' שם פי' אחר בירושלמי ע"ש. וכן ב"ב קל"ז דפריך הש"ס באחריך כו' ומתנת ש"מ דאי עם ג"מ הי' חולקין ע"ש ברשב"ם דמש"מ דרבנן ומ"מ מבואר דחולקין כשבאין בב"א ע"ש ושפיר רבותא כנ"ל משום דמ"מ חלין ביחד כיון דתיקון רבנן ולענין שודא אפשר דדאורייתא עדיף:

עוד י"ל דקמ"ל דבבע"ח ודאי חלין ביחד אף אי הלואת א' קודם להפ' דע"פ מוקדם לא קדים לשטר מאוחר כיון דמתוך השטר מוכח רק סוף היום. משא"כ כתובה דקי"ל (פ"ב דגטין י"ח ע"א) דנכתב ביום ונחתם בלילה כו' דכמעשה ב"ד ע"ש דמשעת חופה גבי ממשעבדי א"כ אף שהכתובות ביום א' מ"מ ספק הי קדמה חופה שלה והי' ראוי להיות שודא כמו בשטרי מכר. וקמ"ל או כסברת רש"י דמחל עד שנכתב זמן השטר ע"ש או דאף דמעש' ב"ד יש לו קול מ"מ אפשר דבמקום שאין כ' שעות הקול הוא רק על היום ולא השעה שהיה החופה ושפיר נכתב ביום כו' דמסוף היום גבי' אבל לא משעה באותו יום ודוחק שיהי' הדין כן בעמד בדין ומכר באותו יום כשמתברר שאח"כ מכר. או דכיון דיכול להיות שנכתבו הכתובות מן אירוסין וחלו שניהם רק מחמת השטר והיינו סוף היום ביחד. וממילא כיון שהוא ספק שוב אף למ"ד שודא עדיף פי' תוס' לקמן טעם פלוגתא דרב ושמואל דמ"ס חלוקה עדיף דעכ"פ מי ששלו יקח מחצה. ומ"ד שודא עדיף דיכול להזדמן שיקח מי ששלו משא"כ חלוקה ודאי שלא כדין מחצה ע"ש א"כ בהחלוקה י"ל אמת שסוף היום כנ"ל לכ"ע שיהי' חלוקה דעדיף דעכ"פ יקח מחצה שלו ויכול להיות שכן הדין. ושפיר קמ"ל דחולקין כאן אף שיש ספק קודם דשייך שודא כנ"ל מ"מ חולקין. ועוד כמו שפי' תוס' (חולין כ"ח ע"ב) גבי מחצה ע"מ כרוב דאף דא"א לצמצם יש ב' צדדין שמא יותר ושמא מצומצם ע"ש משא"כ אי אינו כרוב יש ב' להיפוך ע"ש. גם כאן כיון דלענין הספק אחר נשואין שקיל וכשהי' קודם זכו סוף היום בב"א א"כ לענין חולקין יש לכל א' ב' צדדים שמגיע לו חלק עכ"פ אי קדים ואי בב"א וכן לשני' וכן לג' כו' ושפיר חולקין כו' משא"כ בע"ח דודאי בב"א ויש רבותא כנ"ל:

או י"ל דהא ב"ב פ' ח"ה (ל"ה ע"א) פריך דכל דאלים גבר מב' שטרות ביום א' ומחלק דליכא למיקם עלה דמלתא ואל"ה הי' כל דא"ג. ובכתובה י"ל דא"ל עלה איזה קדמה בנשואין והי' ראוי להיות כדא"ג כו' אם הוא ספק דמשעת חופה גבי' וכיון דאף אי מסוף היום ובב"א ג"כ לא יהי' שלא כדין כל דאלים כו' דכשזכה אין מוציאין י"ל דהדין כד"ג דמצד הספק קדים איכא למיקם כו' וכשיתברר שקדמה נשואין שפיר נוציא ממנה כנ"ל. וקמ"ל דלא דהטעם דבשלמא שם בב' שטרי מכר ומתנה אין שום א' תופס (ומש"ה י"ל כדא"ג בא"ל. משא"כ הכא דחשיב אוחזין)כמ"ש תוס' ריש ב"מ דבאוחזין יחלוקו והנפקד תופס בחזקת שניהם מספק הוי כמוחזקין ויחלוקו ול"א כל דאלים כו' ע"ש. א"כ בהחוב דהנכסים יורשים מוחזקין קודם גבי' שוב תופסין בחזקת כולן וכאלו אוחזין כו' והדין יחלוקו אף שהוא ס' כו' ולא כל דאלים כו' וכ"ש אי אמרינן דנכסי בחזקת אלמנה קיימי כדאמר לקמן דהוי כמוחזקין לקמן:

ולכאורה כדאמר בהיכא דכל דא"ג גזלן של רבים כו' דמצי מדחי. וכן ביב"ש וכה"ג שוב יוכלו היורשין שמוחזקין לדחות לכל א' שהשניה קדמה ולא יגבו בלי הרשאה. וכ"ש לרש"י דלא מהני הרשאה כשלא הי' המעות מעולם אצלו א"כ מצד הספק שודא ולא יתנו כלל. אך בשיעבוד לא שייך זה דהכל משועבד לכל א' רק כשיש עוד חוב משועבד גם לו א"כ ממילא כשדוחים לא' משועבד הכל לשני' וא"י לומר מאחר שמשועבד להאחרת ובשקר אנו זוכין שלא ליתן לה מחמת דחי' הוי ראוי כאלו זכו אח"מ וכעובדא דאריסא דבר זוזא סוף הכונב ברושלמי הובא שם ברי"ף מצאה כו'. ז"א דמשועבד הכל כשנסתלק שיעבוד אחת איך שיהי' ממילא הכל משועבד לשני' א"כ שוב לשום א' א"י לדחות שאם דוחין לא' גבי' הב' או הג' וממילא א"י לדחות גם הראשונה כנ"ל. ויש ג"כ רבותא בכתובה דאינה גובה מראוי מ"מ חולקין כנ"ל. והיה אפשר לישב בזה מה דלא תני בב' א' ק' וא"ר דג"כ מוכח כל הדינים ולמה לי' ג'. ולמסקנא בכ' דו"ד א"ש דקמ"ל דחולקת עם הג' כנ"ל אבל לס"ד או לשינויא דרבינא אין שום רבותא בג' יותר מב' ולמ"ש אפשר דבב' א' ק' וא' ר' בספק אם הנשואין של זו קודמת הי' כספק ויבם בנכסי סבא דאין ס' מוציא מידי ודאי בסיפא שיש מאתים דגם לדברי בעלת ק' יש לבעלת ר' מנה בנכסי המת ולה ספק אם יש לה כלל כמו חצי וכולה שלי שהק' תוס' ריש ב"מ. ולא שייך תירוצם דכאן השיעבוד על כל הנכסים כמו ביורש דגם לדברי' השיעבוד על הכל רק אם יש עוד חוב משועבד גם לב' והוי כיורש דשייך אין ס' כו' והי' נוטלת כל הר'. וכשיש עוד בעלת ש' שוב גם בעלת ר' ספק אם יש לה כלל וכן לבעלת ש' ג"כ ספק ולכך חולקין. ומ"מ דוחק שיהי' הדין אין ס' בהנ"ל. וי"ל החלוק דוקא ביורש שהנכסים שלו וחשוב מוחזק בודאי וזה ספק ואין ממי"ו כו'. משא"כ שיעבוד כל שלא גבי לא חשיב מוחזק ואף שלזה ודאי משעבדי כל הנכסים וזה ס' מ"מ לא אמרינן אסממי"ו. ומ"מ דוחק דגבי ה' בניסן וניסן סתם חשוב גם גבי שיעבוד זה ודאי ומבורר וזה ס' ע"ש:

גמרא של מנה נ' ל"ג ושליש הוא דא"ל כו'. וקשה הא רישא לד"ה בין לר"נ בין לר' לפירש"י. וא"כ בסיפא דיש ר' דלרבי חולקין בשוה ס"ו וב' שליש לכל א'. מ"מ ודאי דוקא כשחלו בב"א מסוף היום כנ"ל אבל אם הנשואין קדמו אי למ"ד מלוה ע"פ קודמת או למ"ד ע"מ כרתי. דספק מי מהם קדם מודה רבי דאי אמרינן חלוקה עדיף כרב לקמן שהדין כמו בחצי' שלי וכולה שלי דהא מודית בעלת ק' שעל ק' השניים אין לה טענת שיעבוד אף שקדמה רק לבעלת ר' וש' ועל שיעבוד ק' טענת שלשתן שוה וספק מי קדים והדין כמו במתני' דב' אוחזין שק' חולקין ר' וש' וק' חולקין שלשתן וא"כ י"ל שפיר כיון דע"ז עצמו ג"כ ספק אם היה החיוב ע"י השטר שהי' קודם החופה וחלו בב"א ויש לבעלת ק' ס"ו וב"ש לרבי. או שהי' השטרות אחר החופה או בע"מ שזכו קודם והספק מי קדים דאז מגיע לבעלת ק' רק ל"ג ושליש ושוב גם ספק זה חולקין היינו הל"ג ושליש השניים וממילא שפיר תני דנוטלת נ' כו' ויכול להיות כרבי הני תרי בבא כנ"ל:

שני שטרות כו' ביום א' כו' חולקין כו' שודא כו'. כ' תוס' החלוק דבמשנ' יוצאת ביום א' חולקין משום דשיעבוד אינו מתחיל אלא מסוף היום דמוכח מתוכו ע"ש. ואינו מובן דהא תוס' גטין ג' כ' לר"א גובה מנ' משועבדים קאי אמלוה בשטר שא"ע עדים רק עידי מסירה כו'. וא"כ גם שיעבוד חל כשנמסר. ודוחק שכ' רק בשטת ר"ח שם דלא מסקי כן. וי"ל דכאן לרב ושמואל דלטעמייהו דסברי שיעבודא לאו דאורייתא רק משום נ"ד ובאותו יום שאינו מוכח לא שייך התקנה דעדיין לא יוכל להוציא מלקוחות מספק ממילא אף שבאמת נמסר בעדים וא"ל קול לא שייך נ"ד כמ"ש ב"ב בסוף לענין יורשים כיון דלא חשש לענין לקוחות לא שייך נ"ד וגם מיורשים לא גבי ע"ש גם י"ל אף למ"ד ש"ד למ"ש תוס' דבמטלטלין לכ"ע של"ד דלא סמיך עלייהו שיוכל להבריחן. וכ' רשב"ם ב"ב דבעבדים אף דקי"ל בדאורייתא עבדו כקרקע מ"מ לענין שיעבוד כיון שיכול להבריחן של"ד בהם כמטלטלין ע"ש. א"כ באותו יום שאינו מוכיח שלא יוכל לגבות כשימכור ויכול להבריח של"ד ורק משום נ"ד ולא שייך כנ"ל:

אך ז"א דהא מ"מ סבר ר' אלעזר דגבי בע"מ ממשעבדי וע"כ משום שיוכל לברר בעידי מסירה ולא יוכל להבריח משעבדי מה"ת. וכן ע"כ אף לרו"ש דשל"ד שייך נ"ד מה"ט דיוכל לברר כנ"ל:

וי"ל דהא לרי"ף דגם ע"ח מהני לר"א דכורתין בשעתן כיון דע"כ בא לידו מיד לוה כיון שיש ע"ח הוי כע"מ ע"ש בר"ן. א"כ י"ל דוקא שם שיש באמת ע"מ יכול לברר ומשועבד ושייך גם נ"ד כנ"ל. משא"כ כאן שאין ע"מ לפנינו דאי יש באמת גבי א"כ אנו אומרין שלא היה כלל ע"מ רק ע"ח כורתין בשעתן כשנמסר כנ"ל והא לא יוכל לברר רק מסוף היום ויכול להבריח ולא משעבדי כנ"ל וליכא נ"ד ג"כ ואף שהי' יכול להראות לב"ד או לעדים כשמראה באמת משועבד מאז והלאה שמשעה שמראה א"י להבריח וגם חשש שיגבה ואיכא נ"ד כו'. ולכך גם שטר שאין בו זמן גובה משעה שמביא עדים שראו השטר בידו כמבואר בש"ע (ר"ס מ"ג) בש"ך שם מהא דאייתי ראי' אימת מ"ל כו' משא"כ כשלא הראהו שיכול להבריח אינו משועבד כלל כנ"ל וגם נ"ד לא שייך כנ"ל. וגם לתוס' דצריך ע"מ דוקא מ"מ בשטר מודה ר"א דסגי בע"ח דכיון דהודאת בע"ד כעדים הוי כיש עדים ע"ש תוס' גטין (י' ע"ב) ד"ה חספא כו'. א"כ שייך כנ"ל. אך עדיין קשה דמדברי תוס' שם מבואר שגם בשטרי מכר ומתנה כשר לר"א בע"ח לחוד משום דהודאת בע"ד כעדים כו'. א"כ גם כאן ב' שטרי מכר שייך ג"כ כיון שאין ע"מ אומרים שלא היה כלל רק ע"ח וממילא אינו מוכח מתוכו עד סוף היום. וי"ל דתוס' ס"ל דמ"מ כיון דע"מ כרתי ומשום הודאת בע"ד חשוב כע"מ בשעת מסירה שוב קנה בשעתו אף שאינו מוכח מתוכו ממילא מי שקדם הוי שלו ואמרינן שודא משא"כ שטרי חוב ושיעבוד אם לא היה ע"מ רק משום הודאה מ"מ לא היה יכול לברר ולא לטרוף כל שאינו מראה שוב יכול להבריח ואינו משועבד מה"ת או דליכא נ"ד כנ"ל:

אך מ"מ אי שיעבודא דאורייתא כיון שגם ע"פ מה"ת גבי רק משום פסידא וכיון שבאמת היה לו שטר אית ליה קלא ולקוחות שקנו אותו יום אח"כ ידעו. וצ"ל דכל שלא הראהו שייך פסידא שלא ידעו ואף דגם מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי רק מאן דיזיף בצנעה יזיף כשבלא שטר משא"כ זה שנתן שטר דלא שייך בצנעה שוב מיד יש לו קול. אך כיון שלא הי' עדי מסירה כלל ובלא עדים ל"ל קלא. וע"י הע"ח אינו מוכח רק מסוף היום כנ"ל:

עוד י"ל כמו במאוחר דאמרינן (ע"ז ד' י' ע"א) דעד דמטי זימנא לא טריף ואף שמברר שנמסר לו קודם דמחל השיעבוד עד זמן הכתוב ע"ש. וא"כ ע"כ הא דבאין בו זמן כלל גובה כשמברר שראו בידו ולא אמרינן דמחל לגמרי כמו מאוחר קודם הזמן. ע"כ משום דכמו דקי"ל אחריות ט"ס משום לא שדי אינש זוזי בכדי. כן באין בו זמן שלגמרי לא יגבה חזקה לא שדי כו' ולא מחל. רק במאוחר דעכ"פ יגבה מזמן הכתוב שייך שמחל. א"כ כאן לענין אותו יום לחוד שמסוף היום שפיר מוכח שוב אמרינן שמחל עד סוף היום כמאוחר כנ"ל כיון שלא יוכל לגבות בלא בירור כמאוחר כנ"ל. משא"כ שטרי מכר כיון שקנה הוא שלו ולא שייך שמחל עד סוף היום כנ"ל. והגם שיש לחלק בין מאוחר דחזינן ששינה ולא כ' זמן הראוי. משא"כ כאן במקום שאין כ' שעות כנ"ל. מ"מ עכ"פ מועיל טעם רש"י ז"ל שאין מקפידין כו' לענין שיעבוד דחשוב שמוחלים עד סוף היום כנ"ל. כיון שלא יוכל לגבות מלוקח מספק כנ"ל. גם דלא חשש כמ"ש לעיל. ולע"ד נראה טעם החלוק בין שיעבוד דהא תוס' ריש ב"מ וב"ב פ' ח"ה כ' דבשניהם מוחזקין ואוחזין לכ"ע יחלוקו ולא אמרינן כל דאלים גבר או שודא. וגם כ' שגם במנה שלישית דמה שהנפקד תופס בחזקת שניהם מספק חשוב כשניהם אוחזין ולכך רק משום ודאי רמאי ע"ש. וא"כ בשלמא ב' שטרי מכר ומתנה בקרקע אין שום א' מוחזק והוי כארבא כו' ואמרינן שודא בספק מי קדים כנ"ל משא"כ בשטרי חוב ושיעבוד דעדיין נכסים דלוה הן כל שלא גבו. וא"כ חשוב הלוה תופס בחזקת שניהם מספק אף בקרקע והוי כשניהם אוחזין ומוחזקין מספק דלכ"ע חולקין ולא אמרינן שודא כנ"ל:

הרי"ף ז"ל מחלק משום דררא דממונא ע"ש. דנראה דרי"ף אינו מפרש דררא דממונא לא כרש"י הפסד ממון ולא כתוס' שבלא טענותיהם ס' לב"ד דזה שייך גם בב' שטרי מכר דבלא טענותיהם ספק כנ"ל. רק מפרש כלשון גמ' דב"ב שם כפשטי' אי דמר לאו דמר ע"ש. דבמחליף עד עכשיו הי' פרה דמוכר ומן הקנין ואילך דלוקח חשובים בולד דררא ממונא לשניהם וחולקין על ספק הולד משא"כ ארבא או ב' שטרי מכר אי דמר לאו דמר שלהב' אין שום זכות אם הוא של האחר אמרינן שודא. אבל שיעבוד משועבד גם למאוחר כשנסתלק המוקדם ואינו גובה אף שכותב רק דו"ד כו' גובה הב' רק שהמוקדם קודם לגבות חשוב דררא דממונא לשניהם וחולקין כנ"ל:

רב כר"מ כו' ע"ח כרתי כו' ופי' תוס' דכיון דאינו מוכח מתוכו לא קנה עד סוף היום שמוכח כמו גבי כ' לגרש הגדולה כו' ע"ש. ותמוה א' דשם אינו מוכח גוף הקנין אם גרשה או לא ולא חשיב שטר וגט משא"כ בזה דגוף הקנין מוכח מתוכו רק אינו מוכח הזמן מתי קני עד סוף היום חשוב כאין בו זמן. והא ודאי דגם אין בו זמן כשר וקני לוקח דהא גם בגט מוקי כר"מ ג"כ דכ' בכ"י כו' ואין בו זמן ג' גטין כו' והולד כשר. וא"כ כיון שעכ"פ מסר לו קנה משעת מסירה דהי' מוכח הקנין רק הזמן לא מוכח באותו יום וזה אינו מפסיד הקנין ושייך שודא כנ"ל. וכפי סברת הר"ן דאינו קונה אלא מה שמוכח ואף דלענין חזרה מוכח שא"י לחזור באותו יום דממ"נ אי החזרה קדמה הא אח"כ נתן לו השטר ואי אח"כ א"י לחזור בו וקנוי לענין שא"י לחזור אבל לקדום למכירת השני אינו מוכח ושוב לא קני לענין זה ע"ש. אינו מובן דכיון שקנה נגדו וא"י לחזור הוי אינו שלו ואינו ברשותו וא"י להקנות ממילא לשני אף שאינו מוכח לענין זה. וצ"ל להר"ן דהוי כאם שייר בפירוש מהיום אם לא אמכור עד אחר ל' דאמר פ"ג דקדושין (ד' ס') כשרגא דליבנא מהיום ולאחר ל' דחשוב שיור וממילא מהני כשמוכר לאחר דלענין זה שייר לעצמו שיוכל לחול קנין השני ע"ש ממילא כיון דעל מה שאין השטר מוכיח אינו שטר וע"ז הקנין שלא יוכל לחול קנין הב' אותו יום אינו מוכיח א"כ נשאר לו ממילא זכות ושיור זה שבמכר ששלו לענין להקנות לשני וחשיב ברשותו ג"כ כמו קני ע"מ להקנות דמהני דחשיב זכות וקנין לענין זה כנ"ל וכיון שלענין שיור זה אינו שטר לא קנה לוקח ונשאר שיור זה למוכר כנ"ל:

אמנם זה שפיר לר' יוחנן שם אבל רו"ש דסברי דלא שייך כלל שיור רק ספק אי תנאי או חזרה ע"ש. א"כ הא קי"ל תנאי מילתא אחריתי ולא חשיב שיור כלל בגוף הקנין דקי"ל חוץ לפלוני בגט בטל וע"מ שלא תנשא לפלוני כשר דחשיב שגמר הקנין לגמרי ותנאי דבר אחר ומה"ט מהני מחילת התנאי כנ"ל. וא"כ נהי דאם הי' מתנה ע"מ שכשאמכור לאחר באותו יום יהי קיים הי' מהני דהוי כמהיום ולאחר ל' כשלא אחזור בי ע"ש. כן כאן אף דלחזרה סתם א"י מ"מ כשמתנה אם לא אחזור בי חזרה זו למכור לאחר יהי' למפרע הקנין. ושפיר הי' מהני כשמוכר באותו היום לב' כנ"ל מ"מ כשאינו מתנה ונגמר השטר לגמרי נגדו שא"י לחזור שוב אף שאין זה מוכיח מתוכו לענין שלא תועיל מכירה לב' באותו יום. מ"מ מה בכך כיון שקנאו לוקח לגמרי ממילא א"י למכרו לב' ומה צורך שיהי' זה מוכיח דכל שלא התנה אינו נעשה תנאי ממילא ע"י שלא מוכח שאין תנאי כיון דאין תנאי שייכות לקנין שיחשב שיור כנ"ל. וצ"ל דר"ן ס"ל דרו"ש מודים במפרש שיור כר"י רק דס"ל סתם מהיום ולאחר ל' לא משמע שיור רק תנאי או חזרה ע"ש. וכאן הוי כפירש שיור כנ"ל:

ומדברי תוס' משמע דלא קני עד סוף היום דלא כר"ן ז"ל רק שגם לענין חזרה מהני כנ"ל. ובאמת גם לר"ן קשה דא"כ שטר מכר שאין בו זמן יועיל כשמוכר לאחר אף שמברר שבא לידו קודם. ועוד דא"כ גט שאין בו זמן יופסל מה"ת למאן דבעי חוץ ממעשה ידיך (גיטין ד' פ"ה ע"א) [אך שם לא נזכר חוץ ממ"י ופירות רק חוץ מירושתך וכן בש"ע ס' קל"ז ע"ש] או פירות דחשיב שיור בגט ואינו כריתות ונשאר בתיקו. וכאן לענין שיוכל לגבות מ"י ופירות ונכסים שמכרה אינו מוכח והוי שיור שלא נתגרשה לענין זה ובטל. וי"ל דבגט לא אמרינן זה כיון שיהי' בטל לגמרי מש"ה כמו דלא אמרינן יד בעה"ש עה"ת כשבטל לגמרי כנ"ל ורק בשטר מכר כנ"ל:

ולע"ד נראה הטעם דהא קי"ל באתרי דכ' שטרא לא קנה עד שיכתוב השטר דלא סמכה דעתי' דלוקח שמא לא יתן לו ואף שמחויב אינו רוצה ויוכל לחזור בו ע"ש פ"ק דקדושין (ד' כ"ו ע"א). וא"כ כאן שאין לו שטר שיחשב ברור עד סוף היום שוב הוי זה כלא כ' לו השטר עד סוף היום דלא קני עד שיכתוב לו היינו עד סוף היום. דאף שכבר יש לו שטר זה שלאחר סוף היום לא שייך שלא יתן לו ז"א דאם ימכור לאחר באותו יום לא יוכל לברר ויהי' יחלוקו או שודא א"כ שפיר לא סמכה דעתי' עד סוף היום ואינו רוצה שנגדו יוגמר המקח שלא יוכל לחזור והמוכר יוכל לבטלו ע"י המכירה לאחר. ושפיר אינו רוצה שיגמור עד סוף היום. ובשלמא אין בו זמן כלל א"כ ע"כ נתרצה כנ"ל משא"כ בזה שפיר אינו רוצה עד שיהי' מבורר ויהי' חשוב שטר ויכולין לחזור בהם שניהם עד סוף היום כנ"ל:

אך לכאורה קשה דגם אי ע"מ כרתי שייך כנ"ל. אך לא קשה למ"ש הר"ן קדושין שם דדוקא באתרי דכ' שטרי היינו שטרי קנין וכיון דאיכא תרוייהו קנין וראי' אינו רוצה עד שיהי' שטר כנ"ל. אבל כשאין כותבין אלא לראי' קנה מיד ע"ש. א"כ א"ש כאן החלוק דאי ע"ח כרתי א"כ סוף היום יהי' השטר קנין וראי' תרוייהו כנ"ל שפיר אין דעתו לקנות עד שיהי' השטר כנ"ל. משא"כ אי ע"מ כרתי דאין סוף היום קנין עדיף יותר כלל דאין שייכות לקנין מה שמוכח מתוכו א"כ הוי רק כמקום שכ' שטר ראי' לחוד ושפיר קנה מיד כשמסר לו ואמרינן שודא כנ"ל וא"ש. אולם לשון התוס' שכ' אח"כ באתרי דכ' שטרי לאפוקי מקנין כסף וחזקה. ולמ"ש אף מקנין שטר עצמו שייך כנ"ל. וברש"י ז"ל י"ל כן שכ' דמקום שאין כ' שעות גלו דעתייהו שאין מקפידין כו' שאינו מובן כיון שקנה למה נאמר שאין מקפידין כאין בו זמן עכ"פ כנ"ל. ולמ"ש י"ל דטעם רש"י כמ"ש דלא קני עד שיכתוב שטר. רק דלכאורה באותו יום הוי כאתרא דלא כ' שטרי דהא אין כ' שעות ותמיד אינו מבורר באותו יום שעה שקנה. ע"ז כ' רש"י דאין זה דלא כ' שטרי שנאמר שרוצה לקנות מיד רק להיפך משום דאין מקפידין שיחול הקנין רק מסוף היום ואילך דבשלמא מקום שאין כותבין כלל ע"כ דעתו לקנות מיד דא"ל מתי יקנה משא"כ על יום זה עצמו לא חשיב כמקום שאין כותבין דאדרבה משום דאין מקפידין כו' רק שמסוף היום שיהי' השטר מבורר כנ"ל יחול כנ"ל. וכמו דק"ל זמנו של שטר מוכיח כו':

עוד י"ל כיון דקי"ל (ש"ע ח"מ ס' רכ"ה) אחריות ט"ס גם בשטר מכירה וגבי ממשעבדי בשטר מכירה כשטרפוה דחשיב שטר גם לענין חיוב האחריות ושייך גם ע"ז לא שדי אינש זוזי בכדי שלא יוכל לגבות חיוב האחריות ולקוחות. ולענין חיוב האחריות הוא שטר שיעבוד שלא יוכל לגבות רק מסוף היום. ממילא גם הקנין אינו רוצה עד סוף היום משעה שחל שיעבוד שלו מהאחריות כנ"ל דלא שדי כו' אך לשמואל דסבר לאו ט"ס י"ל דלא שייך זה כנ"ל:

בב"ב פ' ח"ה פריך אהא דארבא דכל דאלים גבר מהא דב' שטרות כו' ומשני הכא ליכא למיקם כו'. ותמוה לפי' תוס' שם דהקושיא היה רק משמואל דאמר שודא או לרב ללישנא דסבר עמ"כ רק חלוקה עדיפא ע"ש. למה חשיב לי' ליכא למיקם הא יוכל להתברר למי נמסר קודם דקני. ונהי שאינו עומד להתברר כמו בארבא מ"מ כמו בהמחליף עומד להתברר דגם התם רק על רגע הקנין מתי נולד כנ"ל. ולרשב"א שם הטעם במחליף לא שייך שודא משא"כ לתוס' דשודא למי שירצה שייך גם שם. ודררא דממונא יש גם כאן ע"י השטרות ממילא ספק לב"ד. ואי דשודא לא שייך רק בקרקע כמ"ש תוס' בשם ר"ח א"כ מה פריך מארבא אהך דב' שטרות לפי' התוס'. ולע"ד הי' נראה דפריך גם ארב דמשום דסבר ע"ח כרתי. ונהי שכ' תוס' מהא דקטנה מצי מגרש דכשאינו מוכח מתוכו לא מהני לר"מ היינו בגט דצריך כריתות ממילא מה שמוכח ספק אינו גט כלל דאין כאן כריתות דהוי שיור. משא"כ ממון עכ"פ מוכח מתוכו שהוא ספק דעכ"פ מוכיח שנמסר יום זה וא"י מתי באיזה שעה ולמה לא יועיל הקנין משעת מסירה עכ"פ שהוא, ספק וממילא הדין יחלוקו לרב דגם השני כן. אבל אם הי' הדין כל דאלים גבר פריך שפיר דגם לרב יהי' כדא"ג בב' שטרות כו' דאף דלענין ודאי מוכח רק מסוף היום דחלו בב"א מ"מ למי שנמסר תחלה קנה מספק כנ"ל ומשני שפיר דספק זה שמוכיח מתוכו ליכא למיקם עלה כו' שלעולם רק ספק מחמת השטר אף שיתברר ושפיר יחלוקו כנ"ל. ולשמואל שודא לא פריך כלל דמטלטלין ל"ש שודא כנ"ל. ותוס' ס"ל דמה שמוכיח ספק לא מיקרי מוכיח. וי"ל לר' אסי דלא מחית איניש נפשי' לספיקא י"ל מה"ט גופי' דדעתו רק על סוף היום שיהי' ודאי כנ"ל. ואינו מוכרח:

גם י"ל לתוס' להש"ך ז"ל (ס' ל"ב) דכשא"י החקירות בטל העדות גם לדידן בממון רק דאין שואלין וסתמא יודעין. וא"כ שטר שאין בו זמן ע"כ לש"ך דהוי כאין שואלין דהא אין מעידין על הזמן בשטר. ואין אנו דנין כלל על הזמן רק דעכ"פ עכשיו חייב או קנה כנ"ל אבל כשדנין שיהי' חשוב מוכיח מתוכו על אותו יום שהוא ספק עכ"פ באיזה שעה שיהי' הדין עי"ז שודא או כל דאלים גבר לא יחלוקו שוב בטל לגמרי דא"י באיזה שעה הוי חקירות דבטל דלענין זה הוי כאין יודעין לפנינו כיון שבאנו לדין על החקירות לפסוק ע"י עדותן שבשטר דחשיב מוכח שמעידין שהוא ספק איזה שעה עדות זה בטל לגמרי ואין כאן עדות בשטר כלל כנ"ל ושפיר לא מהני אלא מסוף היום שמוכח חשיב שטר כנ"ל:

עוד נראה טעם התוס' דלא מהני ע"י שאינו מוכיח אף דגוף הקנין מוכח כנ"ל. דתוס' גטין הנ"ל כתבו דתמיד אמרינן מסתמא ביום שנכתב נמסר בליכא ריעותא. והנה מה שמוכיח הקנין ע"י ע"ח ואף דהא כותבין שטר למוכר כו' וא"י כלל מהמסירה ובמה מוכח שנמסר וע"כ דסגי במה שביד לוקח וע"י ע"ח שבציוי מוכר ממילא בא לידו חשיב זה מוכיח מתוכו ע"י שנראה השטר ביד הלוקח כנ"ל. וא"כ הכריתות ומה שנעשה שטר ע"י הע"ח הוא ג"כ רק בשעה שנמסר כנ"ל דעי"ז מוכח מתוכו כנ"ל. והנה במגרש בלא עדים דקי"ל לא מהני דג"כ משום חב לאחריני. ואף דהא בעל שאמר גרשתי נאמן נראה הטעם דנאמן רק מכאן ולהבא א"כ עדיין אין עדים בשעת גרושין דבשלמא עדים אף שיצטרכו להעיד בב"ד מ"מ יהי' נאמנים על למפרע חשיב עדים בשעת הגט משא"כ הודאתו דמכאן ולהבא אף שבידו להודות מיד יועיל מאז ואילך וממילא אין עדים ולא מהני כנ"ל. וא"כ גם כאן לענין שיחשב שטר ע"י ע"ח ואף שיגמר מה שמוכיח ע"י המסירה מ"מ הא יכול להראות השטר ויועיל ע"י ע"ח מהני גם שאינו מראה. וזה שפיר מהזמן הכתוב היינו מסוף היום ולהלן שיועיל כשיראה השטר למפרע שעכ"פ בסוף היום כבר הי' בידו דיום שנכתב נמסר חשיב שפיר עח"כ ומוכח אף שאינו מראה כנ"ל. אבל ביום זה עצמו דגם שיראה אותו לא יהי' ראי' רק משעה שמראה אותו ולהבא לא למפרע אין שום ראי' א"כ שוב באותו יום לא חשיב כלל מוכח ע"י ע"ח ואין כאן ע"ח לגמרי שיחול הקנין כנ"ל ושפיר כ' תוס' דלא חל עד סוף היום ויחלוקו כנ"ל: