חידושי הרי"מ על גיטין פה.

מתני' הרי את מותרת כו' אלא לאבא ואביך לאחי כו'. לכאורה למה תני שתיהם אבא ואביך ליתני חדא. וי"ל דקמ"ל דהא לכאורה אף בהנך הוי שיור כיון דאיירי בזנות כדמסיק וא"כ עכשיו ששייר יש כאן שני איסורים אשת איש ובתו וכה"ג ואם התרו בו משום א"א לבד חייב ובשוגג חייב ב' חטאות. ובלא שיור לא הי' חייב רק אחד והוי שיור באישות. והי' אפשר לומר הטעם דהא לחד מ"ד אין איסור חל על איסור אף בכולל. וא"כ נגד אבי' לא חל כלל בשעת קידושין האיסור א"א אף שכולל וא"כ ממילא עתה אף ששייר אבי' אינו חייב כלל משום א"א דאף שנשאר האישות מ"מ לא חל מיד ולכך לא הוי שיור דאין שום חילוק כנ"ל. ולכך אי הוי תני אביך הוי ס"ד כנ"ל הטעם. ולכך קמ"ל אבא ג"כ דזה האיסור הוא נעשה ג"כ בשעת קדושין והוי איסור ב"א וחייל שפיר האיסור א"א ג"כ וס"ד דהוי שיור דיש חילוק כנ"ל וקמ"ל דאעפ"כ לא הוי שיור כנ"ל:

והא דתני אחי ואחיך י"ל דמהתם ה"א דסבר אף איסור ב"א לא חייל היכא שאינו חל בזא"ז כמ"ד חולין סוף ג"ה ע"ש ומ"מ הטעם דאין אחע"א ואף איסור כולל באיסור קל לית לי' ע"ש וכאן באבא ואביך הוי איסור קל איסור אשת איש בחנק ובתו וכלתו בשריפה. וקמ"ל אחי כו' דאשת אח אינו אלא בכרת והוי איסור א"א איסור כולל באיסור חמור דלכ"ע אית להו דחל וקמ"ל דאעפ"כ לא הוי שיור. והטעם באמת צ"ל דוקא שיש איסור נוסף ע"י השיור מה שבל"ז הי' מותר משא"כ, מה שניתוסף חיוב אינה אגודא בי' מחמת השיור יותר ממקודם. והפרת נדרים וכה"ג הוי ניכר השיור כנ"ל:

שם הרי את כו' אלא אלמנה לכ"ג כו' הוי שיור וקשה דלמאי דמסיק משמע דאיירי בחוץ מזנות ואף שלא שייר בקדושין רק בזנות הוי שיור בחייבי לאוין ובחייבי כריתות לא הוי שיור ולכאורה כיון דבחייבי כריתות לא הוי שיור בזנות משום דבל"ז היתה אסורה איסור חמור, ובחייבי לאוין צריך לומר כיון דהי' רק איסור קל הוי שיור ומאי חילוק כיון שבין כך ובין כך אסורה ואיך תלוי זה בין תפסי קדושין או לא. ועוד דהא בעבד ג"כ אינו רק איסור לאו דלא יהי' קדש ואמאי לא יהי' שיור. ומאי חילוק בזה בין דתפסי קדושין או לא נגד זנות. ונראה הטעם דילפינן מוהלכה והיתה לאיש אחר דתהי' מותרת לכל איש ואיש כדאמר בש"ס. ולכך אמרינן דצריך שתהי' מותרת לכל אדם לגמרי בלי שיור אישות וכיון ששייר זנות ג"כ הוי שיור אבל כיון דכתיב והיתה כו' לא בעינן רק שנגד איש שיכולה להתקדש לו תהי' מותרת לגמרי בלי שיור אף בזנות. אבל בהנך דלא תפסי קדושין כמו אבא כו' ועבד דלא קאי עלייהו והלכה והיתה כו' שפיר אף שיש שיור נגדם מהני. ולכך עיקר החילוק רק בין מי שיש עליו קדושין או לא:

שם במשנה הרי את מותרת כו' אלא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כו'. ותמוה מאוד למה לו מה שהיא אלמנה או גרושה מקודם הא נעשה גרושה עכשיו והי' לו לומר חוץ לכהן והי' מוכח ג"כ דחייבי לאוין הוי שיור. ועיין תו"ט שנדחק בזה. ואין לומר כיון דבלא הגט לא היתה אסורה ז"א דמ"מ עתה היא חייבי לאוין אף שלא הי' משייר והי' מתירה לגמרי וגם אם לא יועיל הוי ריח הגט דפוסל מה"ת לכהונה. ואפשר לומר דק"ל דאם לא היתה גרושה מקודם רק עכשיו י"ל דאינה אסורה אח"כ על הכהן משום גרושה כלל דהא אין איסור חל ע"א אף בכולל באיסור קל על חמור לחד מ"ד. וא"כ אין האיסור גרושה שנולד עתה יכול לחול על איסור אשת איש דקדים וכיון ששייר חוץ לכהן ונגדו לא פקע עדיין האיסור אשת איש ממילא איןחיוב אח"כ משום גרושה דלא חייל רק משום איסור א"א ובזה הוי אמינא דוקא חשיב שיור כיון דעכשיו אין כאן איסור עליו כלל רק מצד השיור. ולכך תני שהיתה גרושה מקודם וקדים איסור גרושה לאיסור א"א ולא פקע וקמ"ל דמ"מ הוי שיור כנ"ל:

או י"ל להיפך דה"א כיון דאיסור גרושה קדים אין האיסור א"א חל כלל נגד הכהן דאין אחע"א אף בחמור על קל וממילא לא הוי שיור דאף ששייר אין עליו איסור אשת איש וקמ"ל דחל והוי שיור וזה לא הוי שמעינן במה שנעשית עכשיו גרושה דאז יש שפיר איסור א"א דקדים כנ"ל וקמ"ל בהאי גוונא כנ"ל:

שם גמ' חוץ מקדושי קטן מהו כו' ומסיק דאתי לכלל הוי'. ולכאורה למאי דנשאר בספק אח"כ גבי בעל אחותה משום דמיתה שכיח וא"כ גם בקטן אף דאתי לכלל הוי' מ"מ שמא ימות קודם ולא הוי שיור. וכמו ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני דחשיב כריתות במה שהוא אפשר שימות ויבא לידי כריתות ואף שיש לחלק בין ע"מ לחוץ. מ"מ כיון דעכשיו אין כאן שיור רק כשיגדיל וממילא כשמת קודם שהגדיל איגלאי מילתא שלא הי' שיור כלל. ואפשר דתלוי בברירה וכמו במהיום אם מתי כשמת אח"כ איגלאי מלתא דהי' עומד למות אז אי יש ברירה ע"ש וגם כאן הוברר כשמת אח"כ שלא הי' עומד כלל להיות אתי לכלל הוי' ולא שייר כלל והי' לנו לחלק דכשמת הוי גט מספק למאי דמספקא לן אי יש ברירה. ואף דלענין כתיבת הגט כתבו תוס' ריש כל הגט דלכ"ע אין ברירה מ"מ כאן לא הי' שיור בכתיבה כלל רק בנתינה וי"ל כנ"ל. ויש לחלק קצת:

או י"ל לדעת הר"י בר ברזילי דיכולין לקדש בשביל קטן מה"ת דהוי זכות וזכין לקטן כו' וקשה מש"ס הנ"ל מאי מיבעי' לי' בקדושי קטן הא הוי שיור גם עכשיו בהיותו קטן דבלא השיור הי' יכולין לקדש בשבילו אך י"ל דהא אמר בש"ס ב"מ פ' איזהו נשך דלכך קטן אית לי' זכי' משום דאתי לכלל שליחות משא"כ נכרי ע"ש, וממילא למאי דס"ד עכשיו דלא מהני מאי דאתי לכלל גדלות כיון דעכשיו קטן שוב אין לו זכי' כלל מה"ת כמו בנכרי ומיבעיא לי' שפיר. משא"כ למאי דמסיק כיון דאתי לכלל הוי' בר הויה קרינן בי' שוב אף כשמת אח"כ מ"מ הוי שיור מיד דהי' יכולין לקדש בשבילו דשוב אית לי' זכי' מה"ת כיון דאתי לכלל גדלות. דלענין זכי' אין חילוק אף שמת אח"כ. ויש לדחות:

או יש ליישב דעת הר"י בר ברזילי דכיון דילפינן כאן רק מוהיתה לאיש אחר שצריכה להיות ראוי' כו' וא"כ מאיש אימעט קטן שאינה צריכה להיות ראוי' להנשא לו א"כ דוקא וא"כ אף שיכולין לקדש בשבילו לא הוי שיור. רק דמספקא לי' כיון דאתי לכלל הוי' הוי בכלל והיתה לאיש אחר שיגדיל או לא וא"ש כנ"ל. או דהוי כל מלתא דאיהו לא מצי עביד לס"ד דלא מהני אתי לכלל הוי':

שם חוץ מבעל אחותה כו'. לכאורה הי' ג"כ תלוי בברירה אי מתה אח"כ איגלאי מלתא שהי' שיור ואי לא מתה הוברר להיפך. ויש לחלק בין ש"מ דעומד למות כמו לחיות תלוי בברירה משא"כ בבריא אינו עומד לכדאמר חולין י"ד דדוקא בעומד לכך שייך ברירה ע"ש אך א"כ כשהיא חולה יהי' חילוק וצ"ל דלא תלוי בהכי רק כיון ששייר דאף שתמות אחותה לא יתפסו הקדושין שוב הוי שיור אף שלא מתה מקודם כנ"ל:

אין להקשות בחוץ מקטן הא כל זמן דלא אתי לכלל הוי' הוי גט נימא כיון דפסקה פסקה כמו בהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי ושוב אין מועיל אח"כ אף דאתי לכלל הוי'. אך ז"א דכאן הוי שיור מיד כיון דאתי לכלל הוי' ולא פסקה כלל:

שם חוץ מירושתיך כו'. לכאורה זה דוקא למ"ד ירושת הבעל דאורייתא אבל למאי דקיי"ל ירושת הבעל דרבנן א"כ מה"ת הוי גט דאין כאן שיור כלל. וקשה על הש"ע דפסק להלכה בחוץ מירושתיך דהוי ספק דאורייתא והא קיי"ל ירושה דרבנן. וצ"ל כיון דמדרבנן יורשה שוב הוי שיור מדאורייתא ותלוי במחלוקת הפוסקים בקנין דרבנן אי מועיל מה"ת. ומהתימא על הפוסקים שלא הרגישו מזה: