חידושי הרי"מ על גיטין פד:

בברייתא ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר ואם היתה זרה ע"מ שתאכלי בתרומה ואם היתה נזירה ע"מ שתשתי יין ע"ש. וקשה למה פריט ונקיט כל הני הי' לו לומר סתם ע"מ שתאכלי איסור. גם למה נקיט דוקא בשר חזיר ולא נבילה וטריפה. וי"ל דהא קשה לע"ד למ"ש תוס' ורשב"א דגבי שתבעלי לפלוני אף שיש איסור פנוי' מ"מ באיסור דרבנן הוי אפשר גם לאביי ודוקא בשר חזיר דאיסור דאורייתא ע"ש. והנה קיי"ל דיבש ביבש מה"ת חד בתרי בטל ומותר לאוכלם אפילו אדם אחד כמ"ש הרא"ש פג"ה. רק דאין מבטלין איסור לכתחלה מדרבנן ומה"ת מותר לבטל אף לכתחלה. וא"כ לאביי למה בע"מ שתאכלי בשר חזיר הוי אי אפשר הא שפיר בידה לבטלו ברוב ולאכול דזה אינו אלא איסור דרבנן והוי אפשר לקיימו. דא"ל שאינו נקרא בשר חזיר כשמבטלה דז"א דאעפ"כ אוכלת בשר חזיר כיון שיש כזית בכדי אכילת פרס רק דאעפ"כ התורה התירה ואינו אסור ושפיר אפשר לקיימו כנ"ל. אך י"ל דבשר חזיר מינכר ואי אפשר לערבו בשאר בשר שלא יהי' ניכר כנ"ל. וממילאמיושב דלא נקט בשר טרפה ונבילה דזה יכול לערבו בשאר בשר ויתבטל מה"ת וליכא רבותא דגם לאביי הוי אפשר לקיימו כנ"ל. ובמאי דנקט אם היתה זרה שתאכל בתרומה י"ל דקמ"ל. דהא לכאורה משמע שהיתה זרה היינו שבעלה זה הוא זר. והא באמת אף אם הוא כהן מ"מ כיון שמגרשה על תנאי זה שתאכל בתרומה א"כ ג"כ איכא איסור תורה לאכול דאם תאכל היא מגורשת למפרע והיתה זרה. אמנם י"ל דהא בש"ס ריש נזיר איתא דאם אמר הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין ומטמא כו' פליגי אי דהאי ע"מ הוי כאומר חוץ והוי שיור או דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ע"ש. ולמה אמר כאן דלא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה משום לא תיכול ולא תתגרש. והא גם התם לא ישתה ולא יהי' נזיר ולמה הוי מתנה על מ"ש בתורה. וצ"ל דבשלמא כאן הוי איסור בפני עצמו אכילת חזיר וכה"ג ואינו תלוי כלל בגט אי הוי גט או לא משא"כ התם דהאיסור הוא ע"י הנזירות ואל"ה אין כאן איסור כלל הוי שיורא לריב"ל או מתנה על מ"ש בתורה כנ"ל. וא"כ כאן אם הי' הוא כהן ומתנה שתאכל בתרומה שוב הוי לריב"ל האי ע"מ כאומר חוץ דג"כ הוי שיור דלענין זה לא תהי' מגורשת ותאכל בתרומה ולא הוי גט כלל דמיבעיא לי' לקמן בחוץ מתרומתיך ע"ש בתוס' ולמאן דפליג הי' גם כאן מתנה על מ"ש בתורה כיון דהאיסור הוא רק ע"י הגט דאם אינו גט אין כאן איסור כלל דמותרת לאכול בתרומה. ולכך נקט דוקא אם היתה זרה שאין האיסור תלוי בהגט כנ"ל:

ואם הא דנקט זרה קאי על אבי' שהוא זר י"ל דס"ד דגם באבי' כהן וחוזרת לתרומת בית אבי' מ"מ כיון שבעלה זר א"כ כיון דח"ש אסור מה"ת אסורה לאכול ג"כ תרומה דשמא לא תאכל כל הזית ואכלה ח"ש באיסור אך הוא דרבנן ונקט זרה שהיא איסור תורה וקמ"ל דאף באיסור דאורייתא הוי אפשר כו':

ומה דתני בנזירה ע"מ שתשתה יין י"ל דקמ"ל. דהא באמת קשה אף לאביי דסבר דהוי איסור דבר שא"א לקיימו. מ"מ בנזירות הא אפשר בשאלה וכיון שאינו מפרש דוקא שתשתה באיסור רק שתשתה ולמה אי אפשר הא תוכל להתיר אצל חכם ותשתה ואפשר לקיימו בהיתר וצ"ל דמ"מ כ"ז שלא התירה הוי איסור וקמ"ל כנ"ל. ודוחק דמ"מ למה יהי' מפליגה בדברים כיון שאפשר. וי"ל דאיירי בנדרה ע"ד רבים שאין לו התרה. וי"ל דקמ"ל למ"ש בש"ע דאפשר בכבר עבר מתירין דהוי צורך מצוה. א"כ הוי אפשר לקיימו שתשתה ותעבור ואח"כ יתירו לה אף שהוא ע"ד רבים ולא יהי' איסור למפרע. ואף דאסור לכתחלה מ"מ הוי רק כביאת פנוי' שאינו חמור. וקמ"ל דמ"מ צריכה לעבור על איסור תורה מקודם והוי אי אפשר לבן תימא. או י"ל דאיירי בנזירות שמשון שאינו מתיר החכם ולכך הוי דבר שאי אפשר לקיימו לאביי. וי"ל דקמ"ל אף שהוא באותו יום ששמע עדיין ומגרשה ע"מ שתשתה יין. דלמ"ש הפוסקים דהבעל יכול להפר אף נזירות שמשון. וא"כ לכאורה הי' אפשר לקיימו שיוכל להפר לה כיון שהוא ביום ותוכל לשתות. וקמ"ל דלא מהני דהא אי אפשר שתשתה דאם תשתה יתקיים התנאי ותהי' מגורשת למפרע ושוב לא הועיל הפרת הבעל ועשתה איסור: