חידושי הרי"מ על גיטין לב.

מתני' השולח גט לאשתו כו' או שלח אחריו שליח ואמר גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל כו'. ובקדושין דף נ"ט ע"ב פריך ממתני' דהכא אר"ש ב"ל דסבר לא אתי דיבור ומבטל דיבור והכא קתני בשלח אחריו שליח דמהני ביטול ומסיק בתיובתא לחד לישנא ע"ש ובירושלמי תירץ משום דביטול צריך ב"ד וכיון שביטל בפני ב"ד הוי מעשה ולכך מהני. והקשו שם אמאי לא משני באמת בש"ס תירוץ זה:

ונראה לישב דהנה יש להקשות לפי מאי דאיתא בנזיר דף י"ב דכל מלתא דלא מצי למיעבד השתא לא מצי למשוי שליח כגון שעושה שליח לקדש לו אשה כשתתגרש ועכשיו היא אשת איש אינו נעשה שליח כלל אף כשנתגרשה כיון שבשעה שעשה אותו שליח לא הי' יכול לעשות המעשה בעצמו ע"ש והקשו שם בתוס' ד"ה מ"ט הא מעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח והפרש חלה בעבורי והא בעת שעשתה אותה שליח להפריש לא היתה יכולה בעצמה להפריש שאין מפרישין חלה קמח ותירצו דבידה להביא עיסה ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח זה לכשיהי' נילוש וכתבו שם דאין לומר דזה מיקרי מצי למיעבד כיון שבידו ללוש הקמח ולהפריש חלה ז"א דמכל מקום כל זמן שלא לש אינו יכול להפריש וממילא לא מצי למשוי שליח והביאו ראי' מיבמות ע"ש. ולפ"ז קשה הכא לרשב"ג דסבר בטלו אינו מבוטל א"כ איך יכול לעשות שליח שילך אחר השליח או אחר האשה ויבטל הא כיון דבשעה שעושה אותו שליח הוא בעצמו אינו יכול לבטל כיון שהוא שלא בפני השליח ובטלו אינו מבוטל אפילו בדיעבד א"כ כיון דלא מצי למיעבד השתא לא מצי למשוי שליח וממילא אין השליח יכול לבטל אף כשבא אל השליח ואי"ל שבידו לילך אל השליח ולבטל דז"א דזה לא מיקרי בידו דמ"מ עכשיו אינו יכול לבטל כמו שם שבידו ללוש. ואין להקשות בכל מקום שעושה שליח לגרש אשתו או לקדש אשה במקומה א"כ ג"כ אינו יכול לקדש או לגרש בעצמו בשעה שעושה שליח כיון שאין האשה כאן וכן בכתבו ותנו דאינו יכול ליתן קודם שנכתב ז"א דלא אמרינן כל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח. רק כמו התם שעושה שליח לקדשה כשתתגרש ועכשיו היא א"א והמעשה הוא עכשיו כמו אח"כ דכמו כן יכול לקדש אשת איש כמו פנוי' רק דאין הקדושין חלין ולא מהניבא"א ומיקרי לא מצי למיעבד וכן בחלה דאין חל בקמח אם מפריש ממנו חלה אבל יכול להפריש רק שאינו חל אבל התם בגירושין כשאין האשה כאן לא שייך לומר דאין יכול לעשות המעשה דז"א דשפיר יכול לעשות רק שאין כאן מה לעשות כיון שמעשה הגירושין הוא ליתן לה גט וכיון שאינה כאן אין כאן מה לעשות ואם הי' מה לעשות הי' שפיר יכול לעשות ולא מיקרי לא מצי למיעבד ושפיר יכול לעשות שליח וכן בכתבו ותנו דכיון שלא נכתב הגט אין כאן מעשה ושפיר עושה שליח אבל הכא בביטול שפיר קשה כיון דכמו שמבטל בפני השליח כך יכול לבטל שלא בפניו רק שאין הביטול מועיל שלא בפניו מחמת תקנת ר"ג וא"כ ממילא אינו יכול לעשות שליח ואמאי מהני שלח אחריו שליח. ואף לרבי דסבר בטלו מבוטל ג"כ קשה לפמ"ש תוס' ד"ה והגיע דלכך נקיט לרבי הגיע בשליח דאל"ה צריך ב"ד וכשמבטל בפניו אינו צריך ב"ד ע"ש. וכן בשלח אחריו שליח לכך שלח אחריו שליח דעכשיו אינו צריך לעשות השליח בפני ב"ד וע"ש בס' פ"י ובלא ב"ד לא מהני הביטול אפילו בדיעבד. ע"ש לקמן בתוס' ובקדושין [דף ס"ב ע"ב] איתא דכל מלתא דצריך ב"ד לא מיקרי בידו דמי יימר דמזדקקא לי' ב"ד וא"כ כיון שעושה השליח שלא בפני ב"ד הוי מלתא דלא מצי למיעבד השתא שאינו יכול לבטל עכשיו וממילא אינו יכול לעשות השליח:

אמנם יש לישב זה דבאמת גם כאן יכול לבטל גם שלא בפני' על תנאי אם יודע לה הביטול קודם שיגיע הגט לידה ואם לא יוודע לה לא יהי' ביטול כלל ולא שייך תקנת ממזירות שאם לא יודע לה לא יהי' ביטול כלל א"כ הוי שפיר בידו למיעבד השתא כמו שם בלישה כמ"ש תוס' שם ושפיר מצי למשוי שליח:

אך באמת ז"א דקי"ל בכתובות ע"ד דכל מילתא דלא מצי למיעבד ע"י שליח אינו יכול להתנות בו תנאי ואינו יכול להתנות תנאי רק בדבר שהי' יכול לעשות המעשה ע"י שליח וכתבו שם בתוס' הטעם משום דדוקא דבר שהוא בידו לעשות שליח יכול ג"כ להתנות בו תנאי כמו בבני גד ובני ראובן. אבל היכא שאין לו כח בהמעשה עצמו לעשות ע"י שליח אינו יכול להתנות בו תנאי ג"כ ע"ש. וא"כ ממילא אינו יכול להתנות כאן תנאי בהביטול כיון שאינו יכול לבטל ע"י שליח כיון דלא מצי למעבד השתא ואינו יכול להתנות כלל תנאי וממילא לא מצי למעבד וא"כ אינו יכול לעשות שליח כלל. ואי"ל בהיפך דמצי למעבד ולהתנות בו תנאי כיון דשפיר יכול לעשות שליח בשביל שבידו להתנות תנאי ולכך שפיר יכול להתנות ז"א דכל הטעם הוא כמ"ש תוס' שם דבשביל שיש לו זה הכח לעשות שליח יש לו ג"כ זה הכח להתנות בו תנאי אבל היכא שאין לו כח בהמעשה לעשות שליח אין לו כח גם להתנות תנאי וא"כ הכא כיון שבלא התנאי אינו יכול לעשות המעשה ע"י שליח כיון דלא מצי למעבד עכשיו בלא התנאי וא"כ אין לו כח בהמעשה עצמו בלא התנאי לעשות ע"י שליח וא"כ ממילא אינו יכול להתנות בו תנאי כלל ואין לו גם כח זה א"כ אינו בידו למעבד השתא ואינו יכול לעשות שליח וקשה קושי' ראשונה אמאי מהני שלח אחריו שליח לבטל כמ"ש:

ונראה לישב דהנה בס' פ"י כתב שם שהקשה אמאי יכול להתנות תנאי בנזירות הא אי אפשר למעבד ע"י שליח. ותירץ דבאמת קשה למה לי' למילף דיכול להתנות תנאי מבני גד ובני ראובן הא מסברא נימא דיכול להתנות וממילא לא ניבעי דיני תנאי. רק באמת ז"א דמסברא לא אתי דיבור ומבטל מעשה רק דילפינן מבני גד ובני ראובן ולכך צ"ל דומיא דהתם בכל דיני תנאי. וכל זה הוא רק במעשה אבל בנזירות שאינו אלא דיבור ממילא מסברא אתי דיבור ומבטל דיבור ולא בעינן כלל דיני תנאי ולכך אף דאינו יכול לעשות ע"י שליח מ"מ יכול להתנות בו תנאי ע"ש בכתובות וגיטין. ולפ"ז ממילא א"ש הכא דשפיר יכול תלהתנו תנאי בביטול אף דאי אפשר למעבד ע"י שליח כיון דהביטול אינו אלא דיבור וממילא מסברא אתי דיבור ומבטל דיבור וכיון שיכול להתנות בו תנאי הוי בידו כמ"ש ושפיר מצי למשוי שליח וא"ש:

ולפ"ז מיושב קושייתם שהקשו אמאי מסיק התם בתיובתא לר"ל נימא משום דביטול צריך ב"ד וכיון שביטל בפני ב"ד הוי מעשה דז"א דאם נימא דהביטול הוא מעשה א"כ נשאר קושיא הראשונה אמאי מהני שלח אחריו שליח הא לא מצי למעבד השתא דאינו יכול להתנות תנאי שאי אפשר ע"י שליח ואי"ל כמ"ש דאתי דיבור ומבטל דיבור ז"א דלר"ל קיימינן דלא מבטל דיבור והביטול הוא מעשה וודאי אינו יכול להתנות בו תנאי רק אי מצי למעבד ע"י שליח כמו ב"ג וב"ר ומוכח דלא הוי מעשה ופריך שפיר ממ"נ וא"ש:

ולפ"ז מיושב ג"כ מאי שיש להקשות אהא דאמר הש"ס דאשמעינן במתניתין שלח אחריו שליח דס"ד לא אלימא שליחותא דבתרא משליחותא דקמא. וע"כ פירושו דבאמת שלוחו של אדם כמותו ומאי סברא לחלק בין ביטל הוא עצמו או ע"י שליח רק למ"ש תוס' קדושין שם דבהוא עצמו ודאי לא פליג ר"ל דמבטל דיבור דאינו יכול לכופה רק באמירה ע"י שליח סבר ר"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור וא"ש דקמ"ל במתני' בשלח אחריו שליח דלא כר"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור דזה לא מוכח רק משלח אחריו שליח אך לפרש"י שם קשה שפי' שם דאין חילוק כלל בין דיבורא דידי' לדיבורא דשליח דגם בהוא עצמו סבר ריש לקיש דלא מבטל דיבור א"כ קשה למה לי' במתניתין שלח אחריו כו' הא מוכח מהגיע ג"כ דמבטל דיבור. ולפמ"ש אתי שפיר דאי לא הוי תני שלח אחריו שליח הוי אמרינן שפיר דדיבור אינו מבטל דיבור רק בביטול משום דצריך ב"ד הוי מעשה כתירוץ הירושלמי דרק עכשיו דתני שלח אחריו מוכח כמ"ש וא"ש:

שלח אחריו שליח כו' או שלח אצלה שליח כו'. הנה הרמב"ם ז"ל והפוסקים לא הביאו הך דינא דשלח אחריו או אצלה שליח ותמהו עליהם האחרונים דנהי דהאי דשלח אחריו שליח י"ל דלא איצטרך לי' דכבר אשמעינן דקי"ל כר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור אבל סיפא דשלח אצלה שליח אמאי לא הביא דהא איכא רבותא דאף בכה"ג לא שייך לצעורה כדאמרינן בש"ס דלכך נקיט במתניתין האי דינא:

ונראה לישב דהנה יש להקשות הכא לפי מאי שכתוב בשו"ת מהרי"ט ס' קכ"ז דאם אחד אומר לחבירו צא והקדיש לי שור אחד משוורי ועשאו שליח להקדיש לא הוי הקדש כיון דהקדש אינו אלא דיבור והוי מילי ומילי לא מימסרן לשליח דדוקא בתרומה מהני משום דהמחשבה היא ג"כ מעשה אבל בהקדש שאינו אלא דיבור אינו יכול לעשות שליח להקדיש דמילי לא מימסר לשליח אף בהוא עצמו כמו באומר אמרו ע"ש. וא"כ לפ"ז קשה הכא איך תני במתניתין שלח אחריו שליח לבטל או שלח אצלה שליח לבטל ופירושו הוא שעשאו שליח לבטל כמ"ש כל הפ' וא"כ איך יכול לעשות שליח לבטל הא הביטול אינו אלא דיבור ומילי לא מימסרן לשליח דבהדיא אמרינן בש"ס קדושין פ' האומר דהביטול אינו רק דיבור וא"כ איך מהני שליחות על הביטול. אך י"ל לפמ"ש מהר"מ אלשקר הובא בס' גט פשוט [סי' ק"כ ס"ק כ"ה] דהא דסבר ר"י דבאומר אמרו ג"כ מילי לא מימסרןלשליח אינו אלא מספק דאזלינן לחומרא ולכך לא הוי גט באומר אמרו ולא תנשא מספק ע"ש. ולפ"ז מיושב דהכא לענין ביטול אזלינן בהיפך לחומרא דלמא מילי מימסרן לשליח והוי ביטול ולכך לא תנשא מספק:

אך אעפ"כ קשה לפמ"ש תוס' איך ס"ד דנימא לצעורה הלא עומד וצוח ותירצו דס"ד דלחומרא לא מהני עכ"פ הביטול לענין קבלה קדושין מאחר או לענין כהונה וקמ"ל דמהני לגמרי. וא"כ גם בשלח אצלה שליח דאשמעינן ג"כ האי רבותא דלא אמרינן לצעורה ע"כ הוא ג"כ כמ"ש תוס' דאשמעינן דאף לקולא מהני הביטול ואם כן קשה קושי' הראשונה איך מהני הביטול הא הוי מילי ולא מימסר לשליח ואף דהוא ספק מ"מ לקולא לא מהני הביטול ולחומרא לא איצטריך לאשמעינן דודאי לא הוי אמרינן לצעורה כיון דעומד וצוח. אך י"ל דאף הוא ספק דאי מילי מימסר לשליח מ"מ אזלינן אח"כ אף לקולא ע"י הביטול כיון דמוקמינן לה אחזקת אשת איש ומהני הביטול ולא הוי ספק כלל ומהני אף לקולא. אך באמת איכא חזקה בהיפך דהגט נשאר בכשרותו ולא נתבטל כיון דודאי שלח לה גט וספק אם נתבטל וזה הוי ג"כ חזקה כמ"ש תוס' לקמן ונשאר הקושיא. אך י"ל לפי מאי דסבר רשב"ג דבטלו אינו מבוטל וגם רבי סבר כן דחזר בו אח"כ כדאמרינן לקמן משום דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' כה"ג וא"כ הכא י"ל שביטל בעצמו שלא בפניו ולא מהני הביטול ולכך שלח אצלה שליח וכמ"ש בס' פ"י וא"כ שפיר מהני הביטול אף לקולא דמוקמינן לה אחזקת אשת איש וא"ל כמ"ש דאיכא חזקה בהיפך דהגט נשאר בכשרותו ולא נתבטל ז"א כיון דהגט ודאי נתבטל שהוא ביטלו כבר רק דבטלו אינו מבוטל דאפקעינהו רבנן לקדושין אבל הגט ודאי נתבטל רק דהספק אי מילי מימסרן לשליח ולא נפקעו הקדושין או לא מימסרן ונפקעו הקדושין ועל זה שפיר מוקמינן לה אחזקת אשת איש וא"ש. אבל לדידן דקי"ל כר' נחמן דבטלו מבוטל ממילא ליכא נפקא מינה בהאי דינא כלל ולכך לא הביאו הרמב"ם ז"ל וא"ש והאי דינא דמילי אי מימסרן לשליח לא הוצרך להביא כאן וא"ש:

רש"י ד"ה בראשונה הי' מבטלו בפני ב"ד כו' לא הי' מבטלו בפני השליח כו' אלא בפני ג'. ואח"כ פי' מפני תיקון העולם דהיינו תקנת ממזרים כו' והוא תמוה מאוד דארכבי' אתרי רכשי דלקמן מסיק דמאן דסבר דתיקון העולם היינו תקנת ממזרים סבר דקודם התקנה הי' בפני ב' דאם הי' בפני ג' לא שייך ממזירות דאית ליה קלא רק סבר מפני תקנת עגונות ע"ש ובס' פ"י נדחק מאוד ע"ש ועיין בתוי"ט ומהרמ"ש:

ונראה דהנה לקמן הקשה בס' פ"י אמאי אמרינן דאי הוי מקודם בפני שלשה לא שייך תקנת ממזירות משום דאית ליה קלא הלא השליח יצא כבר מכאן לשם ואח"כ מבטלו בפני ג' וא"כ אף דאית ליה קלא ויודע לשם אעפ"כ השליח יגיע קודם מהקול ובין כך ובין כך תנשא ואיכא תקנת ממזרים ע"ש:

ונראה לישב דהנה לכאורה קשה איך שייך תקנת ממזירות שהיא לא תדע אם נתבטל ותנשא שם הלא התוס' ב"מ דף י"ח ע"ב כתבו הטעם דלכך לא חיישינן שמא ביטל הגט ואיך מותרת להנשא בגט שנשלח לה וכתבו משום דאסור לבטל שלא בפני השליח לכך לא חיישינן ע"ש. וא"כ לפ"ז קשה דאיך אמרינן דתקנת ל היתה מפני תקנת ממזרים שלא תדע שביטל ותנשא הא ז"א דקודם התקנה שהי' מותר לבטל לכתחלה ממילא הי' אסורה להנשא בגט הנשלח עד שתדע שלא ביטלו וא"כ בלא תקנות ר"ג לא שייך כלל תקנת ממזרים כיון שתהא אסורה להנשא אם לא תדע שלא ביטל וא"כ למה הוצרכו לתקן בשביל תקנת ממזרים הלא אם לא יתקנו לא יהי' שייך כלל תקנת ממזרים שהיא אסורה להנשא מספק שמא ביטלו כיון שמותר לבטל קודם התקנה:

אך נראה דז"א דשפיר אף קודם התקנה היתה מותרת להנשא לכתחלה דמוקמינן הגט בחזקתו שלא נתבטל כמ"ש תוס' לעיל דף י"ח ע"ב ד"ה שמא פייס ע"ש ורק התם י"ל משום דנפל איתרע ע"ש וא"כ שפיר היתה מותרת להנשא לכתחלה ושייך תקנת ממזירות. אך נראה לפי מאי דקי"ל בחזקה היכא שוודאי יתברר הדבר לא סמכינן עלה:

ולפ"ז מיושב קושית הפ"י לקמן שהקשה מאי מהני שהי' בפני ג' הלא אעפ"כ שייך תקנת ממזירות שהשליח יבוא לשם קודם שיבא הקול. ולמ"ש א"ש דכיון שודאי יבא הקול א"כ שפיר ליכא למימר דתיקנו משום תקנת ממזירים דז"א דאם לא יתקנו לא יהי' שייך כלל החשש דתהי' אסורה להנשא שמא ביטל כיון שמותר לבטל ואי"ל דתסמוך אחזקה שלא נתבטל ז"א כיון שודאי יתברר הדבר כיון דאית לי' קלא ויתברר הדבר אם יבא הקול א"כ לא סמכינן אהחזקה ותהי' אסורה להנשא ולא הוצרך לתקן כלל מחמת ממזירות רק לכך סבר דתיקנו מפני תקנת עגונות. אך נראה עכשיו דכבר תיקנו דאסור לבטל מפני תקנת עגונות ממילא אסור לבטל שלא בפני השליח אף בפני שלשה מפני תקנת ממזירות דאף דאית לי' קלא מ"מ נשאר קושית הפ"י דאיכא למיחש כיון שבא השליח לשם קודם הקול. ואי"ל כמ"ש שתהא אסורה להנשא שמא ביטל. ז"א דלא חיישינן כיון דאסור לבטל מפני תקנת עגונות כמ"ש תוס' ב"מ ושפיר תהי' מותרת להנשא וא"כ כשמבטל שייך תקנת ממזירים שפיר שהוא חמור יותר מתקנת עגונות:

ולפ"ז מיושבים שפיר דברי רש"י ז"ל שפירש בפני שלשה ואעפ"כ פי' מפני תקנת ממזירות ולפמ"ש א"ש דעכשיו דתיקנו דאסור לבטל משום עגונות שייך שפיר גם ממזירות אף בפני ג' וא"ש:

גמ' הגיע כו' ולא אמרינן לצעורי' קא מכוין ופירש"י ז"ל לצערה חודש או חדשי' ופי' הרשב"א ז"ל דבריו שאינו רוצה לבטל גוף הגט רק שרוצה לבטל השליחות על חודש כו' והקשה לפירושו הלא לר' נחמן דסבר דבאמת אינו בטל רק השליחות וגוף הגט אינו בטל כלל א"כ לדידי' נשאר הקושיא דליתני במתניתין הגיעו וליכא למיטעי מחמת דלא שייך לצעורי' מכווין דלדידי' אף בהגיע ממילא לא שייך לצעורי' דבאמת לא בטל רק השליחות ע"ש. ונראה לישב דהנה יש להקשות לפי מאי דאיפלגי ר' נחמן ור' ששת דר"נ סבר דאין גוף הגט בטל רק השליחות ופ' הרמב"ם ז"ל דאם מבטל גוף הגט בפירוש באמת בטל רק דר"נ סבר דמסתמא אינו מבטל גוף הגט רק השליחות והרשב"א והרמב"ן ז"ל דחו דבריו ופסקו דאף כשמבטל בפירוש גוף הגט אעפ"כ אינו בטל שאינו יכול לבטלו והביאו ראי' לדבריהם דהא הכא במתניתין דאמר גט שנתתי לך בטל הוא א"כ ביטל בפירוש גוף הגט ואמאי לא מהני וע"כ מוכח דאף שמבטל בפירוש גוף הגט וא"כ ממילא ביטל גם השליחות ולכך גוף הגט אינו בטל ואינו יכול לבטלו ואינו בטל רק השליחות ע"ש וי"ל לפי מאי דקי"ל [סי' ר"ט] דאם הקנה דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה כגון דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם לא קנה כלל לדעת רוב הפ' דאף דבקני את וחמור קי"ל דקנה מחצה כר' נחמן מ"מ כתב המרדכי דר"נ לא סבר רק היכא שהקנה לב' דברים אבל אם הקנה לאדם אחד ב' דברים דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה מודה ר"נ דלא קנה כלל ע"ש וא"כ הכא שמבטל גוף הגט וגם השליחות ועל גוף הגט אינו מועילהביטול רק על השליחות וא"כ ממילא גם השליחות אינו בטל דכמו התם דאמרינן שכיוון שלא נקנה הדבר שבא לעולם רק אם נקנה גם הדבר שלא ב"ל אבל זבל"ז לא יקנה א"כ ג"כ כשמבטל שניהם אינו מבטל זה בל"ז וכמו במוחל דבר שלב"ל עם דבר שב"ל ואיך אמרינן הכא דהשליחות שפיר בטל. ונראה לפמ"ש הרשב"א ז"ל בדברי רש"י ז"ל דלצעורי קא מכווין פירושו שלא ביטל גוף הגט רק השליחות. והנה הפ' כתבו הטעם דלא אמרינן באמת טעמא דלצעורי משום דמוקמינן לה בחזקת אשת איש ואמרינן שביטל באמת גוף הגט ועדיין היא אשת איש והגט בטל ואינו חוזר ומגרש בו:

ולפ"ז א"ש דלר"נ אף שמבטל גוף הגט אינו בטל א"כ לא קשה מ"ש דגם השליחות לא יתבטל כיוון שביטל גם גוף הגט והוי כקני את וחמור דז"א דעכשיו איכא בהיפוך חזקת אשת איש דכיוון לצעורי' ולא ביטל גוף הגט רק השליחות ושפיר בטל דהשליחות לחוד יכול לבטל כיוון דאם נאמר שביטל גוף הגט ולא כיוון לצעורי' אינו בטל כלל א"כ מוקמינן לה אחזקת אשת איש בהפוך דכיוון לצעורה ועכ"פ בטל השליחות לחוד:

ולפ"ז מיושב קושית הרשב"א על רש"י ז"ל שהקשה דלר"נ ליתני במתני' הגיעו דליכא למיטעי. כיון דבאמת לא בטל רק השליחות. ולמ"ש א"ש דבהגיעו דלא שייך לצעורה א"כ לר"נ אף השליחות אינו בטל דהוי קני את וחמור כמ"ש כיון דביטל גם גוף הגט וא"כ ממילא לא מצי למיתני במתני' הגיעו לר"נ רק לר' ששת פריך הש"ס שפיר דליתני הגיעו ולדידי' משני שפיר דתני רבותא כן י"ל כפירש"י ז"ל וא"ש:

רש"י בא"ד שאם הי' בדעתו לבטלו הי' רודף אחריו לבטלו כו'. והקשו אמאי לא פירש"י כדברי התוס' דעכ"פ לא הוי מהני הביטול לקולא דהוי אזלינין לחומרא ולמה לי' לרש"י ז"ל לומר מחמת הוכחה:

ונראה לפמ"ש הרשב"א בפירוש דברי רש"י ז"ל שפירש לצעורה חודש או חדשים ופירש דבריו דאף שהוא אמר גט שנתתי לך בטל הוא ומשמע שביטל גוף הגט אעפ"כ לא כיוון רק לצעורה ולבטל השליחות ואח"כ דחה דברי רש"י ופירש דלצעורה היינו שכיון בדבריו לא באמת רק להשטות ולצערה ע"ש:

והנה באו"ת ח"מ ספ"א [ס"ק ב] הקשה איך אמרינן בכל מקום שיכול לומר משטה הייתי בך וכן לצעורה כו' הא הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים ומאי מהני כונתו כיוון שהדיבור הוא בהיפוך. ותירץ דלא אמרינן דברים שבלב אינן דברים רק היכא שהדיבור הי' באמת כגון בהאי דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל שמכר באמת רק בלבו הי' על תנאי ולא מהני שהדיבור שבפה סותר למה שבלב אבל במשטה גם הדיבור שבפה הי' כונתו להשטות ואינו סותר כלל ולכך מהני וכן בלצעורה ע"ש:

ולפ"ז קשה הכא לפי מאי שפירש הרשב"א דברי רש"י ז"ל דאמרינן שכוונתו לצעורה היינו שכיוון בכוונתו לבטל השליחות וא"כ קשה קושית האו"ת הא הוי דברים שבלב כיוון שאמר גט שנתתי לך בטל הוא והיינו שביטל גוף הגט וזה הדיבור אמר באמת שרוצה לבטל רק שכיוון בלבו לבטל השליחות ולא גוף הגט וא"כ סותר מה שבלב לשבפה דדיבורו הוא לבטל גוף הגט והוי דברים שבלב ואינן דברים דבשלמא לשיטת הרשב"א ז"ל א"ש שהוא פירש דלצעורה היינו שהי' כונתו בדיבורו רק לצערה ולא לבטל באמת א"ש כדברי האו"ת אבל לדברי רש"י ז"ל קשה כמ"ש. אך באמת הא קי"ל דהיכא דאיכא אומדנא דמוכח שכיוון כך הוי גם דברים שבלב דברים:

ולפ"ז מיושבים שפיר דברי רש"י ז"ל שפירש מדלא רדף אחריו מוכח שאין כוונתו רק לצערה וא"כ הוי אומדנא דמוכח ושפיר אף דהוי דברים שבלב הוי דברים ולכך לא הוי מצי לפרש כדברי התוס' משום ספק בלא הוכחה דא"כ הוי דברים שבלב וכמ"ש אבל התוס' שפ' לצעורה כדברי הרשב"א ז"ל כתבו שפיר מספק בלא הוכחה וא"ש:

גמ' שלח אחריו שליח למה לי כו'. ולכאורה י"ל לפי מאי שכתב הרשב"א ז"ל דממתניתין ליכא למידק דלשון בטל הוא הוי לשון טוב די"ל דהכי פירושו גט שנתתי לך בטל הוא שכבר בטלתי אותו באופן ובלשון המועיל ולכך נאמן מטעם מגו שבידו לבטלו עכשיו אך מהא דשלח אחריו שליח מוכח כיוון דאינו רוצה לעבור על תקנת ר"ג דלכך שלח אחריו שליח והשליח לית לי' מיגו ומוכח שפיר דלשון בטל הוא מהני א"כ מאי פריך הש"ס שלח אחריו שליח למה לי הלא איצטרך דלשון בטל הוא מועיל:

ונראה דהנה לפמ"ש האו"ת שם סי' פ"א בשם הב"ש והב"ח דסברי דאף בלצעורי ומשטה שייך דברים שבלב רק התם בשחט לע"א ומנסך יין שפיר אמרינן לצעורי' מכווין דשם הוי וודאי אומדנא דמוכח דמסתמא אינו עובד ע"ז וודאי כיוון לצעורי' ע"ש. וא"כ לפ"ז קשה הכא איך אמרינן לצעורה מכווין לשיטת התוס' דליכא רק ספק דלא כרש"י ז"ל וליכא הוכחה במאי שלא רדף א"כ קשה הא הוי דברים שבלב ואינן דברים ומאי מהני כוונתו לצעורה:

ונראה לפי מאי דאמרינן לקמן דפריך למימרא דבטל לישנא דליבטל משמע דהיינו להבא והתנן גבי מתנה דבטל הוא משמע לעבר ומשני דשתי לשונות משמע והתם גבי מתנה לישנא דמהני קאמר וגם הכא גבי גט לישנא דמהני קאמר ופירשו בתוס' ד"ה מבוטלת היא דלישנא דמהני בה היינו שהוא טוב לו יותר דבמתנה טוב לו שלא יתבטל המתנה אף שרוצה לבטל ובגט טוב לו יותר שיתבטל הגט והקשו ע"ז מהא דהתקבל דאמרינן דטוב לו יותר שלא יתבטל הגט ותירצו דהכא דחזינן דרוצה שיתבטל טוב לו ודאי יותר שיתבטל הגט ע"ש:

ולפ"ז א"ש דלא הוי כלל דברים שבלב דכיון שכוונתו לצעורה ולא לבטל א"כ ממילא טוב לו שלא יתבטל הגט כמו בהתקבל וא"כ ממילא משמע לישנא דבטל הוא אלשעבר ולא מהני כלל ולא הוי דברים שבלב וא"ש:

ולפ"ז מיושב דליכא למימר דמתני' איירי שאומר בטל הוא שביטלו בלשון המועיל דא"כ לא שייך לצעורה כמ"ש דהוי דברים שבלב וע"כ מוכח דאיירי שמבטלו עכשיו בלשון בטל הוא ופריך שפיר שלח אחריו כו' למה לי וא"ש: