חידושי הרמב"ם על ראש השנה ט:

אלא רבי יהודה מאי טעמיה פירוש מאי טעמיה דרבי יהודה שעשה עיקר היובל שלוח עבדים ולא פשה תקיעה עיקר ואמרינן (קסבר) מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו (פירוש) [כי] כך סדר הפסוקים "והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם: וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו: יובל היא שנת החמשים שנה תהיה לכם" (ויקרא כה:ט-יא) רבי יהודה סבר מקרא נדרש לפניו כלומר "יובל היא" במה בפסוק שלפניו שהוא "וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ" שהוא שלוח עבדים ולא לפני פניו שהוא "והעברת שופר תרועה".

אמר ר׳ חייא [אמר ר׳ אבין] (בר אבא) אמר רבי יוחנן זו דברי רבי (יהודה ורבי) יוסי [בר יהודה] אבל חכמים אומרים שלשתן מעכבות פירוש שלוח עבדים והעברת שופר והשמעת קרקע קסברי מקרא נדרש לפניו שהוא "וקראתם דרור" הרי שלוח עבדים ולפני פניו "והעברת שופר תרועה" הרי תקיעה ולאחריו לא תזרעו ולא תקצרו הרי השמעת קרקע הילכך שלשתן מעכבות.

אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב (ערב שביעית) שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית. צריך אתה לידע עיקר הדבר ואחר (כך) יתברר לך (פירושו הילכך הלכה זו הא) [פירוש ההלכה] דתנן "אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה" (שביעית ב:ו) היינו סבורים שכך הוא פירוש משנה זו דתנא קמא דמשנה זו דאמר פחות משלשים יום [לפני ראש השנה] (שלשים יום) בלבד בעי כדי שתקלוט קודם ראש השנה ובא רב נחמן ופירש דלא פליגי הני תנאי (עם הני תנאי) אלא בקליטה דתנא קמא סובר לשלשים יום קולטת ורבי יהודה סובר לשלשה ימים קולטת ורבי יוסי ורבי שמעון סברי דלשתי שבתות קולטת. וכולהו מודו דצריכין אנו [לשלשים יום] שתעלה לנו שנה אחר שתקלוט ואחר כך יהא מותר לקיימה בשביעית. ופירש אליבא דרבי אליעזר דאמר שאין חשוב שנה אלא שלשים יום ומשום הכי אמר רב נחמן (אמר רבה בר אבוה) לדברי האומר שלשים יום וכו' ועל הא אמרינן אלא מאי רבי אליעזר שלשים ושלשים בעי פירוש הא ברייתא דתניא בה אחד הנוטע שלשים יום לפני ראש השנה ששמענו ממנה דלשלשים קלטה הנטיעה ולא תעלה לו שנה אלא לשלשים יום. אי רבי מאיר הוא אי אפשר דהא לא בעי אלא יום אחד והאי ברייתא אמרה דשלשים יום הוא שחשוב שנה אבל פחות מכאן לא ואי רבי אליעזר שלשים ושלשים בעי שלשים לקליטה ושלשים אחרים כדי שתעלה לו שנה כמו שפרשנו למעלה שאנו צריכין שתעלה לנו שנה אחר הקליטה [שביתה כמו שפרשנו] ואי נמי סבר כרבי יהודה דלשלשה ימים קלטה שלשה ושלשים בעי שלשה לקליטה ושלשים שתעלה לנו שנה דהא פירוש רב נחמן דאפילו רבי יהודה סובר שלשים בעינן ואחר כך תעלה לנו שנה כדאמרינן לדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים. ופרקינן לעולם רבי מאיר הוא דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה וזה שהצריך האי תנא שלשים יום לפני ראש השנה לא כדי שתעלה לנו שנה אלא כדי שתקלוט קודם ראש השנה. ואקשינן אי הכי שלשים ואחד יום בעי [פירוש אפילו תוקמיה כרבי מאיר שלשים ואחד בעי] שלשים לקליטה ויום אחד אחר שלשים כדי שתעלה לנו שנה אחר הקליטה. ופרקינן יום שלשים עולה לכאן ולכאן כלומר הוא (סוף) הקליטה וחשבינן אותו כאלו אחר הקליטה הוא לענין יום אחד בשנה חשוב שנה. ואם תשאל מאחר שעמדה הברייתא (בזו) לבי מאיר אמאי תנא בה פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית משום שלא קלטו דאוקמינינן לרבי מאיר דסבר קליטה לשלשים יום וכדאמרינן כי קאמר רבי מאיר שלשים לקליטה (אלא) לא עלתה לו שנה למה והא רבי מאיר סבר יום אחד בשנה חשוב שנה. תשובתך יש לומר לא אמר רבי מאיר יום אחד בשנה חשוב שנה אלא אם היה אותו היום אחר הקליטה אבל הכא משלא קלטה לא עלתה לו שנה.