חידושי הרמב"ם על ראש השנה כ.

ואיכא דאמרי (אמר רב נחמן) אף אנן נמי תנינן [משנה] דשמעית מינה דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר דתנן על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי אי אמרת בשלמא לעולם חסר ואי אפשר לעולם מלא אם חל להיות תשעה ועשרים בו יום ששי יוצאין יום שביעי שהוא יום שלשים כדי לקדש אראיה שאי אפשר שנעשה אותו שלשים אלא אי אמרת לפעמים חסר מכ״ט פעמים מלא משלשים אמאי מחלליו עליהן שבתות אם חל כ״ע יום ששי הואיל ואפשר שיהא מלא משלשים מעברינן ליה כדי שלא יחללו את השבת ומשלימין יום השבת לשלשים ונקדשיה למחר בחד בשבת שהוא יום ל״א ולא נחלל עליו את השבת ואמאי תנינא על ניסן ועל תשרי אלא שמע מינה דבעולם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר. ואהדרינן ליה לרב נחמן אי איקלע יום שלשים בשבת הכי נמי פירוש לעולם פעמים מלא פעמים חסר עבדינן ליה והא דאמרת אם כן אמאי מחללין עליו את השבת ונעבריה האידנא ונקדשיה למחר הכי נמי אי איקלע יום שלשים בשבת אין מחללין ויוצאין בו אלא משלימין אותו ומקדשין חד בשבת ובו יוצאין והכא במאי עסקינן פירוש זה שאמרנו מחללין כגון דאיקלע יום אחד ושלשים שהוא ראש חדש ודאי חל להיות בשבת ומשום הכי מחללין עליו את השבת. ואתא רב כהנא ואקשי על רב נחמן קושיא אחריתי דאמר דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר מהא דתנן בזמן שבית המקדש קיים מחללין אך על כולם מפני תקנת הקרבן (שמעינן מינה דכל שנים עשר חדש אין מחללין עליהם אפילו ניסן ותשרי אלא משום תקנות הקרבנות) פירוש כדי שיקריבו קרבן ראש חדש אבל לקדש על הראיה לא שאלמלא מחללין לקדש על הראיה מאי איריא בזמן שבית המקדש קיים אפילו חרב נמי מחללין (כדי) לקדש על הראיה (אלא שמע מינה דאין מחללין לקדש על הראיה) ואין מחללין אלא אם כן נסתפק היום. בשלמא אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר משום הכי יוצאין להודיען אדר זה שעבר אם מלא היה אם חסר אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללין (והא דבר ידוע הוא. ואם תאמר כדי לקדש אראיה הא קיימא לן מהאי משנה דאמר) ובזמן שבית המקדש קיים מחללין אף על כולן דאין מחללין לקדש אראיה כמו שפירשנו. ועמדה התיובתא על רב נחמן אליבא דהאי לישנא בתרא דאיכא דאמרי.

כי אתא עולא וכו׳ פירשה רבינו חננאל ז״ל.