חדושי הרא"ה על כתובות צז:

והא דתנן כך יורשי' מוכרין שלא בב"ד ביורשיה משכחת לה חן כדפרי' עולא כגון שירשתה בתה או אחותה דשמעינן מינה דפירוש' דחינה היינו שימצאו הנשים חן בעיני האנשים וישאו אותן כפר"ח ז"ל. והא דאמרי' לא לאיתויי מגורשת ואינה מגורשת כדר"ז דא"ר זירא אמר רבה בר ירמי' א"ש כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה כלומר וקמ"ל דדווקא מחיים דמיעגנה אמטולתי' אבל אח' מית' לא מדתנא סיפא דמתני' וגרוש' לא תמכו' אלא בב"ד שמעינן מינה דהא דתני רישא וכל שאין לה מזונות מירבי' לן מינה מגורשת ואינה מגורשת מן הנישואין דלית לה מזוני וכיון דכן לא תמכור אלא בב"ד רבינו נ"ר ותו לא מידי. והא דאמרי' מהו דתימא אלמנה מן האירוסין הוא דלא נפיש חינה כלומ' שאינה צריכה להרבות חינה שהוא בלא"ה מרובה אבל גרושה דנפיש חן דידה כלומר שהיא צריכה להרבות חינה אימ' תיבעי חן כו':

מתני' מכרה כתובתה או מקצתה משכנתה או מקצתה נתנתה לאחר או מקצתה לא תמכור את השאר אלא בב"ד פי' אוקימנא בגמר' כר' שמעון דסבר דכיון דנתקבלה קצת כתובתה שוב אין לה מזונות וכל שאין לה מזונות מוכרת בב"ד וחכמים סוברים דמוכרת אפי' ד' או ה' פעמים דס"ל דאע"פ שגבתה מקצת כתובת' עדאין היא נזונת עד שתהא לגמרי נפרעת ולכך מוכרת למזונות שלא בב"ד והוא הדין לכתובתה כל זמן שהיא ניזונת אלא דנקט הא משום הא דבעי למימר עלה וכותבת למזונות מכרתי ופרישנא בגמ' דעצה טובה קמ"ל כי היכי דלא ליקרו לה רעבתניתא וגרושה לא תמכור אלא בב"ד לפי שאין לה מזונות: